בביטחון מלא: כך הפכה נתיבות לעיר הבטוחה בדרום

השינוי החיובי בתחום הביטחון התחולל בשל מהלך תקדימי של ראש העיר יחיאל זוהר, שיזם לראשונה בישראל הקמה של סיירת ביטחון עירונית הפועלת בתיאום מול המשטרה- "יחידת אופק".

היחידה, שהוקמה על פי חוק היטל שמירה, פועלת לשמירה על הסדר הציבורי, הגברת תחושת הביטחון ושיפור איכות החיים בעיר. היא מבצעת סיורים באזורים שונים בעיר ומספקת מענה מיידי לכל אירוע ביטחוני, אבטחתי או מוניציפלי עבור תושבי העיר ומבקריה.

יוגב חזן, מנהל אגף חירום וביטחון בעיריית נתיבות, מסביר את השינוי: "בסוף, הכל חוזר לפירמידת הצרכים של מאסלו", הוא אומר, "יש הרבה מאוד דברים שחשובים לתושבים, כמו רווחה או חינוך, ובתור אב לבנות, אני יודע כמה חינוך זה חשוב. אבל אם לא הצלחת להבטיח את הביטחון האישי של הפרט, אז השאר כבר לא מספיק".

רק כשחזן, שאינו תושב הדרום במקור, הגיע לאזור לפני כמה שנים, הוא הבין עד כמה משמעותי החשש של תושבי הדרום לביטחונם האישי – ומאידך, עד כמה שונה המצב בנתיבות. "אנחנו רואים איך נשים וגם גברים בבאר שבע חוששים לצאת בשעות הערב, אפילו סתם כדי לעשות הליכה בעיר, כי יש חשש אמיתי מפשיעה. אני שמח להגיד שבנתיבות זה לא ככה. העיר שוקקת חיים בשעות הערב, אפשר לראות פה נשים, ילדים, צעירים, מסתובבים בלי שום חשש שמישהו יטריד אותם".

מאחורי ההצלחה הגדולה הזאת עומדת יחידת אופק – יחידת ביטחון עירונית עצמאית, שפועלת בעיר במקביל למשטרה, ומונה כיום יותר מ-30 סיירי ביטחון, כולם לוחמים לשעבר. היחידה לא מופעלת על ידי חברה חיצונית כמו ברוב הערים, והסיירים הם כולם עובדי העירייה ותושבי העיר.

"זה חלק משמעותי במסירות ובמחויבות שלהם. אכפת להם מהעיר, הם לא רואים בזה רק עבודה, אלא מגנים על הבית שלהם", מסביר שרון אמסלם, מנהל מחלקת הביטחון של נתיבות מזה 17 שנים, שמופקד על יחידת אופק ועל מנהלת השיטור העירוני. הוא מוסיף שסיירי הביטחון עוברים באופן קבוע אימונים והכשרות לפיתוח יכולותיהם: הכשרה של חילוץ מרכבים אחרי תאונות דרכים, חילוץ ממבנים הרוסים, עזרה ראשונה והחייאה, ועוד. "כמעט בכל אירוע שהם מגיעים אליו, הם יודעים מה לעשות, אומר אמסלם, "זה קריטי מבחינתנו, כי בסוף מדובר כאן בחיי אדם".

"יש פה ראש עיר שדוחף לביטחון ולא חוסך באמצעים ומשאבים, מתוך הבנה שלו שזה חלק מהאחריות שלו כלפי התושבים, ואי אפשר להטיל את זה רק על ארגוני ביטחון רשמיים כמו המשטרה והצבא, ומתוך ההבנה שהתושב מצפה לזה מהרשות המקומית", מסביר חזן. לדבריו, התפיסה הזאת הוכיחה את עצמה במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר, אז ארגוני הביטחון התקשו לעמוד בעומס ולהגיע לכל המקומות שהזדקקו לעזרתם.

"יש חשיבות ביכולת של הרשות המקומית לפתח ולסגל יכולות עצמאיות", הוא אומר. "זה לא קשור רק לפשיעה אלא זה לכל אירוע חירום. אם חלילה תהיה רעידת אדמה לדוגמה, אני לא רוצה להסתמך רק על גדוד החילוץ שהוקצה לנתיבות, כי עלולים להפנות אותו למקומות אחרים שיש בהם נזק גדול יותר".

חזן מציין גם את שיתוף הפעולה ההדוק של היחידה עם המשטרה, החל מיום הקמתה. "מדי שבוע אנחנו נפגשים ומקיימים מערכות מצב משותפות, לצד ישיבות עם ראש העיר, מנתחים את נושא הפשיעה וחושבים על עוד פעילות נדרשת כדי להמשיך ולחזק את הביטחון בעיר", הוא מסביר, ומדגיש שגם במשטרה מברכים על היתרון המשמעותי שבשיתוף הפעולה הזה. "האמצעים וכוח האדם שיש לנו יכולים רק לסייע למשטרה בפעילות שלה".

ליצור אמון בקרב התושבים

לדברי חזן, אחד המרכיבים החשובים ביותר בפעילותה של יחידת אופק, הוא שיתוף הפעולה שלה עם תושבי העיר. "פיתחנו בנתיבות מודל שיכול להיות מעורר השראה עבור רשויות אחרות. עוד לפני ה-7 באוקטובר נתיבות חוותה את ההסלמות במצב הבטחוני ואת הלחימה כמעט כבשגרה, והבנו שאנחנו רוצים להגיע עם הנחיות מצילות חיים עד לאחרון התושבים. התחלנו לקיים מפגשים עם תושבי העיר, ויצרנו תשתית שמאפשרת לנו להגיע לכמה שיותר מהם בעזרת קבוצות חירום עירוניות".

בראש ובראשונה, מבהיר חזן, זה יוצר אמון גדול בקרב תושבי העיר. "הם סומכים עלינו שנעביר להם את כל המידע, ובאופן הכי מהיר. תוך דקות ספורות אנחנו יודעים לתת לתושבים עדכון אמין לגבי כל אירוע שמתרחש, בין אם זה ירי רקטי או חשד למחבלים, כפי שקרה ב-7 באוקטובר", הוא אומר.

"השקיפות הזאת גם מונעת פייק ניוז – עצרנו את השמועות כמעט לחלוטין. מספיק שמישהו העלה משהו בקבוצה מסוימת, התושבים ביקשו לחכות להודעה רשמית של אגף הביטחון. יש אמון של התושב ברשות, והתושבים רואים בנו כתובת, ויודעים שכדאי לפנות למוקד 106. על כל דיווח יש תגובה של יחידת הביטחון, והם מבינים שיש מי שאכפת לו ועובד קשה כדי לשמור עליהם".

"התושבים פה מאוד סומכים על היחידה. יש אנשים שאומרים לי – אם לא אופק, אני לא נרדם בלילה. הם רואים את הניידות שלנו עוברות בשכונה ומרגישים רגועים, כי הם יודעים שאף אדם חשוד לא יעבור כאן. הבן הגדול שלי בן 16 וחצי. בימי שישי, כשהוא מטייל עם החברים שלו עד 3 בבוקר, אני מרגיש בטוח. אני יודע שהוא יחזור בשלום".

לדברי חזן, זה הדבר שאפשר לנתיבות להפוך לרשות הראשונה בדרום שחזרה לפעילות אחרי אירועי השבת השחורה. "לא חיכינו למתווה הירוק. עשינו את כל ההכנות הנדרשות, וכבר בסוף אוקטובר חזרנו ללמידה בזום במתכונת חלקית, והיינו הראשונים להפעיל מחדש את הסופרים ומרכזי הקניות. גם התושבים שהתפנו מהעיר חזרו מהר מאוד, בזכות התחושה שבטוח להיות בנתיבות", אומר חזן, ומוסיף שאפילו קהילות מפונים מהעוטף הרגישו בטוחות לקבוע את ביתן הזמני בעיר, שנמצאת 8 ק"מ בלבד מעזה.

"בנתיבות מתגוררות היום כמאה משפחות מעין השלושה ומניר עוז, שמצאו בנתיבות עוגן עד שהקיבוצים שלהן ישוקמו. זה לא דבר מובן מאליו שקהילות שנפגעו קשה מרגישות כאן מספיק בטוחות כדי לשוב ולגור באזור בזמן חירום".

"הפשיעה רק הולכת ויורדת"

גם נתוני הפשיעה בעיר מגבים את דבריו של חזן. "אנחנו מנצחים את הסטטיסטיקה", הוא אומר, "בחמש השנים האחרונות מספר התושבים בנתיבות גדל בכ-30%, בעוד שכמות הפשיעה רק הולכת ויורדת. יש ירידה בגניבות הרכב ובפריצות לבתים, וזה אומר לנו שכנראה אנחנו עושים את העבודה נכון". הנתונים האופטימיים שחזן מציג הם יוצאי דופן לא רק באזור הדרום, אלא גם בהשוואה לערים במרכז. בשנת 2024 אירעו בעיר 21 מקרי גניבת רכב, בעוד שבבאר שבע, בה יש כמות תושבים גדולה פי 4, נגנבו 144 רכבים – כמעט פי 7 מאשר בנתיבות.

"הסיירים של יחידת הביטחון שלנו פועלים בלילה, ועוצרים מפעם לפעם באופן אקראי רכבים שמסתובבים בעיר כדי לברר מי הם, ואם הם לא תושבי נתיבות, לשאול למה הם הגיעו אליה", מסביר חזן, "אני מניח שגורמי פשיעה פוטנציאליים יודעים את זה ובוחרים להימנע מלהגיע לעיר, ולכן נתוני הפשיעה הם נמוכים".

לדבריו, גם שיתוף פעולה עם המשטרה מוכיח את עצמו. "כל האמצעים שלנו פתוחים גם בפני המשטרה, והמיצוי הנכון של מערך המצלמות ושל עבודת הסיירים בשטח מוביל להצלחה הזאת, ועוזר לנו למנוע או לצמצם עד כמה שניתן גניבות רכב ופריצות".

נוסף על אלה, יחידת אופק משתמשת במערך מצלמות מתקדם וייחודי, שפרוש בכל רחבי העיר, ומאפשר לראות ביום ובלילה למרחק קילומטרים מחוץ לעיר. במערך מצויד גם ביכולת לקרוא מספרי רכב, וכך כל רכב שנכס לעיר מתועד.

המערך מופעל על ידי סיירי הביטחון, שמכירים היטב את השטח, ויודעים להפיק מהן את המידע בצורה מיטבית. "בשונה מעיריות אחרות, חיברנו גם את המשטרה ישירות למערך המצלמות שלנו", אומר חזן, "אם חלילה יש אירוע, המשטרה מיד יכולה להסתכל בעצמה ולתחקר".

חזן מדגיש שפעולות הביטחון בעיר ממשיכות ומתרחבות מדי יום. הוא מביא לדוגמה מהלך שיוצא לפועל בימים אלו להתקנת שערים בכל הכניסות של העיר, בעלות של מאות אלפי שקלים. "במקרה חירום או במצב של אירוע מתפרץ בעיר, נוכל לסגור את השער באופן מיידי אם נזדקק לכך", הוא מסביר.

בנוסף, לאור תנופת הבנייה האדירה בעיר, הוא מציין את הפעילות המשותפת של יחידת אופק עם המשטרה באתרי בנייה על מנת לעקור מהשורש את תופעת ההעסקה של שוהים בלתי חוקיים. "גם בתקופת החירום לא עצרנו, ואנחנו ממשיכים לחזק את יחידת הביטחון ואת מרכיבי ההגנה בעיר", הוא אומר.

"עמדנו שם ואמרנו - לנתיבות הם לא נכנסים"

אבל אולי העדות המרשימה מכולן להתמודדותה המרשימה של נתיבות בפני אתגרי ביטחוניים, היא העמידה האיתנה שלה ב-7 באוקטובר. כמו כל עוטף עזה, נתיבות, שנמצאת כאמור 8 ק"מ בלבד מעזה, ספגה מכה פתאומית וקשה.

האזעקות הראשונות תפסו את אמסלם בבית הוריו בעיר, לאחר חגיגות שמחת התורה עם כל המשפחה. "זאת הייתה הפתעה מוחלטת. בהתחלה עוד לא הבנו מה קורה, וזה הרגיש כמו משהו שגרתי, כי אזעקות הן לא משהו יוצא דופן בנתיבות".

מפקד יחידת אופק לא התרגש. כשברקע האזעקות שמתריעות על טילים לא נפסקות, הוא נכנס מיד לפעולה, והחל להפעיל את סיירי הביטחון כדי לאבטח את שכונות העיר שפחות ממוגנת בפני ירי טילים. "ואז, תוך כדי, אני שומע פתאום במכשיר הקשר שאומרים שיש באזור מחבלים".

"בדקות הראשונות האסימון לא נופל", הוא נזכר, אבל תוך כמה דקות אחד מסיירי הביטחון שלו כבר צעק בקשר שהגיע לעיר פצוע שנורה על ידי מחבלים ליד יד מרדכי. "אני מגיע אליו, יש לו חור בגב וחור בחזה, וכולו מלא בדם, ואותו סייר ביטחון, שהוא גם חובש קרבי, מתחיל לטפל בו. הוא למעשה הציל לו את החיים". אנשי היחידה לא הצליחו  לקבל מענה לא במד"א, לא בזק"א ולא בארגונים אחרים. "אף אחד לא היה זמין. הכל קרס, לא הייתה תקשורת, ולא היה עם מי לדבר".

אנשי היחידה העמיסו את הפצוע, שמואל ברדוגו, לניידת שלהם, ופינו אותו לבית חולים סורוקה. הוא היה הפצוע הראשון שהגיע לבית חולים. רבע שעה מאוחר יותר, הגיע לנתיבות פצוע נוסף – "לוחם מג"ב שמזגזג עם הטנדר שלו, עוצר ופשוט נופל מתוכו. הוא נורה בשער הנגב, וסיפר לנו שיש שם כמויות של מחבלים. באותו רגע הבנו שקורה משהו מאוד מאוד קשה".

ביחידת אופק הבינו שהם חייבים לסגור את העיר הרמטית בסיוע המשטרה. "בהתחלה היינו שם לבד, שני מאבטחים שלי ומפקד תחנת המשטרה, רק עם אקדחים". תוך כדי ביצוע החסימות הגיעו למקום פצועים בלי הפסקה, גם ממסיבת הנובה. "פתחנו ממש בכניסה לעיר שטח שבו חיכו חובשים לכל מי שהגיע", מספר אמסלם.

ואז, הם קיבלו בקשר הודעות שיש מחבלים בדרך לנתיבות: "רכב כסוף, עם תא מטען פתוח, בדרך אליכם עם מחבלים". אנשי היחידה והמשטרה חילקו מיד גבולות גזרה, וחיכו. "בראש שלנו, אין מצב שהרכב הזה יעבור. אם צריך לתת את הנפש, אז זה מה שנעשה, זה התפקיד שלנו", מספר אמסלם. לבסוף, הוא זיהה את המחבלים מתקרבים.

"פתחנו באש, אני, שני סיירי ביטחון מהיחידה, מפקד התחנה ועוד כמה שוטרים. היו ברכב שני מחבלים חמושים, אני זוכר שאחד מהם נפל אבל הנהג המשיך", מספר אמסלם. המחבל פנה לכיוון האזור המערבי של העיר, והלוחמים יצאו למרדף אחריו. לבסוף, הם הצליחו להשיג את הרכב, ולנטרל את המחבלים.

אבל לדברי אמסלם, על אף האירועים הדרמטיים, דווקא אירוע אחר נשאר איתו מאותו יום. "היו פה נפילות קטסטרופליות, פגיעות ישירות בבתים. מבחינתי, זה היה האירוע הכי קריטי, גם מבחינת העבודה וגם מבחינת המראות הקשים שראיתי שם". הוא מתאר תושבים שנהרגו, אחרים שנפגעו בצורה קשה מאוד, וכאלה שנקטעו להם איברים. "ופתאום צועקים לי שיש בתוך הבית ילד בן עשר, ואני מנסה להיכנס ולא מצליח, כי הבית בוער כולו. זה היה אירוע קשה מאוד".

"היחידה עבדה בצורה באמת יוצאת דופן. זה שהם יצאו החוצה והלכו לעזור תחת אש ועם חשד לחדירת מחבלים, זה בלתי נתפס", מסכם אמסלם, "זה אירוע קשוח, אבל אני מקווה שנלמד מזה. החיים יותר חזקים מהכל".