"במציאות כל כך כאוטית אנשים צריכים להרגיש משמעותיים"

"ילדים שכבר היו גמולים חוזרים שוב להרטיב, ילדים מתבגרים שלא מוכנים להיות לבד בבית אנשים שתכף אמורים להתגייס ולהחזיק נשק", מספרת לנו הדר גלס כהן תושבת קיבוץ הגושרים, מטפלת ומדריכה ביחידה הקלינית של מרכז משאבים.

כחצי מיליון תושבי קו העימות הצפוני נמצאים מזה תשעה חודשים במציאות בלתי נתפשת. רבים מהם פונו מבתיהם ונמצאים במלונות או בפתרונות מגורים זמניים. אחרים נשארו לגור בבתיהם תחת איום יומיומי של טילים, כטב"מים ושריפות. כמי שכבר חוו לאורך השנים מצבי חירום כאלו ואחרים המצוקה הנפשית והרגשית שלהם היום גדולה והם זקוקים לסיוע ותמיכה בתהליך בניית החוסן האישי והחוסן והקהילתי.

"בשלושת השבועות הראשונים של המלחמה הילדים לא הלכו לבתי הספר. אחר כך חזרנו לקיבוץ ואז היו עוד שבועיים שלא היו מסגרות. נוצר מצב שבית הספר שלנו התפזר." משתפת מאיה סידברון תושבת קיבוץ כפר סולד. "כשהילדים חזרו ללמוד במסגרות החינוכיות שהמועצה העמידה עבורנו התחילו אצל הבן הצעיר שלי בעיות התנהגותיות שלא היו לו בחיים. פתאום הוא יוצא משיעור ולא חוזר, או מתעצבן ומאבד את הסבלנות שלו- התנהגויות שלא הכרתי.

הרגשתי שאני צריכה עזרה, שמישהו ילווה אותי בתהליך. ככה התחלנו תהליך של 12 מפגשים עם מטפלת מנוסה וזה בדיוק מה שהיינו צריכים. היא דיברה עם כל מי שהיה צריך, הראתה לבן שלי שוב את החוזקות שלו ונתנה לו לחזור להאמין בעצמו.

הסיוע המיידי והממוקד התאפשר אודות לפעילות של מרכז משאבים הפועל מזה 45 שנה ונותן שירות ישיר לתושבי קו העימות הצפוני.

מרכזי החוסן של אשכול רשויות גליל מזרחי (והגולן ומערבי) בהפעלת מרכז משאבים תחת ובשותפות עם פורום משרדי הממשלה בהובלת משרד הבריאות, פועלים בשטח מרגע האירוע במג'דל שמס בכל המימדים. אם אתם מטפלים רגשיים דוברי ערבית המעוניינים לסייע, אנא פנו אלינו כאן.

במה מתמקדת פעילות המרכז בשנים האחרונות?

"כבר לפני 4-5 שנים יצרנו ביחד עם ראשי הרשויות של כלל קו העימות תשתית איתנה של מרכזי חוסן אזוריים בגזרת הצפון שפעלו במשך שנתיים באופן מסודר. ככה שהיינו ערוכים לכל מקרה שיגיע. יש לנו תשתית גם של מדינה, גם של פילנתרופיה, ובעיקר 37 הרשויות של קו העימות , באמצעות אשכולות רשויות גליל מזרחי ומערבי איתנו-יש כבר עבודה מסודרת ואנחנו כמרכזי חוסן כבר מבוססים." מספר יפתח בנבנישתי, מנכ"ל מרכז משאבים.

"גם בשביעי באוקטובר באנו כבר מוכנים. דבר ראשון שעשינו, שעות ספורות אחרי פרוץ המלחמה, היה להרים מוקד סיוע טיפולי ב-4 שפות. המוקד הזה פועל עד היום 18 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית ונותן מענה מיידי לכל אחד שמבקש.

פיתוח חדשני ויוצא דופן בשעת משבר

לצד זה הקמנו מנהלת חוסן מפונים, מתוך הבנה שאנשים צריכים להרגיש משמעותיים במציאות כל כך כאוטית. הגדרנו תפקיד של רכז חוסן למפונים, דבר חדשני ברמה הבינלאומית. גייסתי מהפנסיה את דורית אלמליח המנכ"לית הקודמת של המרכז שהיא מפונה בעצמה, ואת אחת המומחיות הוותיקות ביותר שלנו מפונה בעצמה מקריית שמונה, ד"ר חווה אנקור. הגדרתי שהן מובילות את האירוע ומדריכות את הרכזים. וכך, תוך חודש אנחנו פורסים 42 רכזים עם 43 קהילות מפונות".

במרכזים אנחנו מייצרים חוסן קהילתי שמטרתו המרכזית היא לגרום למפונים לקחת אחריות על החיים שלהם ולספק להם משמעות שמונעת מצוקה נפשית. אנחנו כעמותה ומרכזי חוסן מייצרים סל גדול ומעניקים אלפי שעות טיפול של מנחים ואנשי מקצוע שמביאים מגוון של טכניקות ושיטות קבוצתיות, פרטניות ומשפחתיות לסיוע נפשי. מעבר למוקדי הסיוע הקמנו כ-50 שלוחות טיפוליות מהצפון ועד אילת עם תושבי הצפון המפונים, המעניקים טיפול פרטני ממוקד טראומה, טיפול משפחתי, מרחבים לטיפול במוזיקה או באומנות ועוד.

"עבור האוכלוסייה שנשארת בישובים שזה בערך 400 אלף איש מרכזי החוסן פעילים באופן אינטנסיבי. ממתן מענה טיפולי בצורה מטורפת ועד עבודת והכשרה של כמה שיותר אנשי ועובדי רשויות, שירותים חיוניים כמו רווחה, חינוך, בריאות ועוד ומתנדבים שעוברים שחיקה מאוד מורכבת, אנחנו תומכים בהם ועובדים עם ראשי הרשויות. "המטרה בטיפול ממוקד בטראומה שבעצם אתה מצליח להוריד באחוזים משמעותיים, בפרוטוקולים קצרים וממוקדים את רמת המצוקה ולמנוע התפתחות של פוסט טראומה בהמשך.

אנחנו נמצאים כבר בשגרת מלחמה איך מסתכלים לעתיד בסיטואציה המורכבת הזו?

"לפני 3 חודשים, אחרי שעשינו הערכת מצב עם משרד הבטחון, משרד הבריאות, הרשויות והאשכולות, יצאנו למהלך נרחב מאוד של הכשרת נאמני חוסן ברשויות. מתוך התפיסה שאחד יוכל לסייע לשני. כבר הכשרנו אלפי מתנדבים מישובים יהודים וערבים שיידעו את העקרונות הבסיסיים ויהיו להם כלים לסייע בזמן אמת לשכן, לבן משפחה או לעובר אורח לצאת מהמצוקה. כמובן שאנחנו עובדים עם צוותי החירום וצוותי החוסן היישוביים וכל הזמן משדרגים את העבודה מולם. הכול כדי לחזק את היכולת הקבוצתית של הקהילה להתמודד בעצמה, ולא להסתמך רק על אנשי מקצוע.

בימים אלו אנחנו מרחיבים את המענים הקבוצתיים ונכנסים חזק מאוד למערכות החינוך. ההבנה שלנו היא שהמצוקות הגדולות הולכות לצוף אצל ילדים ונוער ומערכות החינוך והמורים צריכים כלים למתן מענה ראשוני מותאם. בעיקר אנחנו באמת מייחלים שמדינת ישראל תסתכל על הצפון. שיתנו לתושבים פה מזור מבחינה לאומית, ירימו את המורל וישדרו תקווה גם בתנאי אי וודאות קיצוניים".

"הארגון עובד בצורה אינטנסיבית עם הרשויות, עם משרדי ממשלה ועם פילנתרופיה, כדוגמת קרן שוסטרמן, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, פדרציית ניו יורק ורבים אחרים.

כל העשייה של מרכז משאבים נעשית מלב האוכלוסייה בקריית שמונה כבר 45 שנה: "אנחנו בעצמנו מפונים מהמטה שנפגע בחודשים האחרונים מחלקי יירוטים ושריפות שהיו בעיר. בתוך כל זה אנחנו צריכים גם לתמוך באנשי הצוות המקצועיים שלנו, 70 אחוז מהם מפונים השאר נמצאים באזורים מטווחים."

אחת מהן היא הדר גלס כהן תושבת קיבוץ הגושרים, מטפלת ומדריכה ביחידה הקלינית של מרכז משאבים, ומאז השביעי באוקטובר מנהלת מקצועית של הקו סיוע.

"אני גרה בגן עדן. זה מאוד קשה כי בעצם הטראומה שהמטופלים עוברים והטראומה שאני עוברת היא זהה. אין כאן את המרחק שלפעמים עוזר לנו כדי לטפל באנשים. עכשיו יושבות מולי מטופלות אימהות ובוכות ואני מרגישה הזדהות מוחלטת.

על אף היותנו מרכז טראומה הגדול בצפון שעובד כבר כל כך הרבה שנים. בשמונת החודשים האחרונים אנחנו רואים איזושהי מגמה רחבה של שבר כל הסכמות. שבר של תחושת הבטחון, תחושת האמון ותחושת הרציפות. בין אם זה מטופלים שלי שהם מפונים בעצמם, אם זה מטופלים ששירתו בעזה ואם זה אצל הורים לילדים בכל הגילאים זו תחושת חוסר אונים מאוד קשה."

קו הסיוע הוקם במיוחד לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל?

"קו הסיוע התחיל בקורונה ונתן מענה לכל תושבי הארץ במצבים של חרדה. בזמנו פיתחנו, פרופ' מולי להד יחד איתי ועם צוות היחידה הקלינית, פרוטוקול לעבודה בתוך הקו. מה שמייחד אותנו מקווי סיוע אחרים בארץ, שכל מי שבקו סיוע של משאבים הוא מטפל עם תואר שני בהכשרה הטיפולית.

ב- 7.10 בשעה 12:00 כבר נפתח הקו סיוע אני עניתי לשיחה הראשונה בקו. מאותו יום כבר אלפי אנשים נעזרים בנו, בטלפון אחד את מקבלת איש טיפול שנותן לך עכשיו עצות פרקטיות של מה לעשות עם התקף חרדה שיש לך בעקות מתקפת טילים בקריית שמונה. או מה לעשות אם את עכשיו בבית ויש מטוסי קרב והדי פיצוצים ואת עם הילדים והם עם חרדה נוראית. הם מתקשרים ומקבלים כלים אונליין".

יש שוני בפניות שהגיעו בתחילת המלחמה לאלו שמגיעות עכשיו?

"בהתחלה זו הייתה בהלה מאוד גדולה ותחושת אבל כבדה. עכשיו אנחנו רואים מאנשים שמתקשרים לקו בעיקר הרבה ייאוש ותסכול מהמצב הממושך, מחוסר האונים ומחוסר הוודאות המתמשך. אם ניקח לצורך העניין את שמונת הקיבוצים שלא פונו במועצה האזורית הגליל העליון או את הישובים האחרים שלא פונו מכיוון והם 5 קילומטרים מהגבול. לחיות כאן זה טירוף, זו רולטה רוסית. אתה לא יודע אם תסע להביא את הילד מכפר סולד ופתאום יגיעו טילים. האנשים האלו מתקשרים אלינו לקו עם חרדה מאוד גדולה ועם מצוקה נוראית על איך לתווך את זה לילדים. הילדים שלנו, שהם תושבי הגליל, ובכלל כל ילדי קו העימות הצפוני, הם היום נמצאים בסיטואציה שהיא קשה מאוד והסימנים כבר מגיעים. לראות ילדים שהם ברגרסיה זה קשה מנשוא.

איך מצליחים בתוך כל הסיטואציה הזו לשמור על ראש מורם?

בשביל לשמור על אופטימיות אני בוחרת להסתכל על הדברים החיובים והטובים. אני אומרת שמאז שאני מפונה לזיכרון יעקב כמות הפעמים שהלכתי לים היא עצומה וההצגות שראיתי, דברים שבדרך כלל לא מגיעים לגליל. אבל בעיקר את הכוחות אני שואבת מהמטופלים שלנו שהם אנשים מדהימים, חברי כיתות כוננות, אנשים שהיו חודשים ארוכים במילואים וחוזרים הביתה אחרי שהם ראו מוות וקושי. או אימהות שפונות אלינו כי הן במלונות פינוי לבד שמונה חודשים עם הילדים והן ונקרעות ומבוגרים שלא בבית שלהם עם השגרה וההרגלים וההשפעה עליהם ניכרת לעין. השפעות המלחמה מאוד רחבות והן עוד ידוברו ויסופרו. אבל כרגע אנחנו מנסים לתת מענה רחב ככל הניתן לחצי מיליון תושבים מגליל מערבי ועד גולן ולסייע להם בכל מה שאנחנו יכולים"

"אנחנו לא יודעים מתי נחזור, מי יחזור, איך נחזור ולאן נחזור אבל מסתכל איך הייתי רוצה לחזור איזה תשתיות אני צריך להקים כבר עכשיו ומה שאפשר זה בהמשך. אנחנו פשוט עושים כל הזמן עוד ועוד כדי להעניק לתושבים להתמודד עם המציאות המאוד קשה הזאת. מנסים להתוות כמה שיותר תקווה ומשמעות לאנשים שנמצאים בתהליך הזה." מסכם יפתח.

מרכזי החוסן של אשכול רשויות גליל מזרחי (והגולן ומערבי) בהפעלת מרכז משאבים תחת ובשותפות עם פורום משרדי הממשלה בהובלת משרד הבריאות, פועלים בשטח מרגע האירוע במג'דל שמס בכל המימדים. אם אתם מטפלים רגשיים דוברי ערבית המעוניינים לסייע, אנא פנו אלינו כאן.