“לא רק יופי - אלא בריאות של העור": כך נבנה מותג הטיפוח לבידו לאורך 20 שנים

בשוק הטיפוח המקומי, שמגלגל מאות מיליוני שקלים ונשלט ברובו בידי מותגים בינלאומיים גדולים, מתחדדת בשנים האחרונות מגמה ברורה: חיפוש אחר איזון בין ניקיון, שקיפות ואחריות - לבין תוצאות מוכחות ואפקטיביות. הדרישה למוצרים נקיים כבר מזמן אינה נישה, אבל גם אינה פוטרת מותגים מהצורך להוכיח שהמוצר עושה את מה שהוא מבטיח. בתוך כך פועל לבידו, מותג טיפוח ישראלי שהוקם ב־2003, ושורשיו נטועים עמוק בעולם הרפואה המשלימה, אך התפתח בכיוון מדעי ומבוקר.

עידו מגל, מייסד לבידו, בן 48, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בגליל התחתון. הוא לא הגיע לעולם הקוסמטיקה מתוך רקע תעשייתי קלאסי, אלא מתוך לימודים ברפואה משלימה וצמחי מרפא. “למדתי רפואה משלימה, ובהמשך למדתי כימיה של צמחי מרפא ושמנים, כי היה לי חסר להבין לעומק את עולם הצמחים,” הוא אומר. “לפני יותר מ־20 שנה זה עוד היה הרבה יותר ראשוני. היה ידע, אבל לא הייתה ההבנה הכימית של מה באמת קורה בתוך הצמח, וזה משהו שהיה לי נורא חסר".

לבידו לא נולדה כמותג מתוכנן, אלא כעשייה אישית. מגל התחיל לפתח מוצרים לשימוש עצמי, למשפחה ולחברים, מתוך עניין וסקרנות. “התחלתי להכין מוצרים לקרובים שלי, בשביל הכיף. היום זה משהו שהרבה עושים, אבל אז זה היה נראה קצת מוזר. הייתי מכין דברים במטבח, נותן קרם אחרי גילוח לאח שלי, משחת החתלה לאחיין שנולד – ופתאום הבנתי שזה עובד".

אחד המוצרים הראשונים שפיתח, משחה שיועדה במקור לטיפול בתפרחת חיתולים, הפכה לנקודת מפנה. “המשחה הזאת עבדה כל כך טוב על תפרחת חיתולים וגירויים בעור, שזה פשוט עבר. המשחה הזאת עד היום איתנו. זה מוצר שנקרא עד היום ‘משחת הפלא' ( משחה טיפולית ), והיא מטפלת בהמון דברים – מפסוריאזיס ואסתמה של העור אצל ילדים ועד עקיצות יתושים".

בשלב הזה, עדיין לא היה חזון של מותג רחב היקף. “אף פעם לא היה לי חלום לבנות משהו ענק” ,מגל מדגיש. “לא הסתכלתי חמישים צעדים קדימה. כל פעם ניסיתי להבין מה הדבר הבא שהעסק יכול להיות. זה היה מאוד הדרגתי". אך כשהביקוש גדל, העבודה הביתית כבר לא הספיקה. “אחרי שנתיים הבנתי שאני לא יכול יותר לבשל בבית ולתת לאמא שלי להדביק מדבקות. זה פשוט לא עבד. לא עמדנו בביקוש, וזה גם לא היה מספיק רציני כפי שאני דורש מעצמי. אז הצעד הבא היה לעבור למפעלים".

המעבר לייצור מסודר סימן שינוי משמעותי, אך מגל בחר לשמור על שליטה הדוקה במה שנכנס למוצרים. “כבר מההתחלה ייבאתי את חומרי הגלם בעצמי. היה לי רקע בייבוא-ייצוא מעסק משפחתי, אז ידעתי מה אני עושה. כמעט לא קניתי חומרי גלם בארץ – רכשתי אותם ישירות מחו״ל, משמנים ועד תמציות צמחיות.” לאורך השנים הוא בנה רשת קשרים עם חקלאים וספקים ברחבי העולם. “אני עובד עם חקלאים באנגליה, בוסניה, ארצות הברית, אפריקה, אוסטרליה, צרפת ובולגריה. חלק מהקשרים האלה נוצרו לפני עשרים שנה, והם קיימים עד היום".

השליטה בשרשרת האספקה לא נבעה רק משיקולים כלכליים, אלא מתפיסה מקצועית. “בעולם של שמנים אתריים ושמנים צמחיים יש גם הרבה זיופים,” הוא אומר. “היה לי מאוד חשוב לדעת מאיפה החומר מגיע ומי עומד מאחוריו”. עם השנים, האתגר המרכזי כבר לא היה הייצור עצמו, אלא האופן שבו נתפס טיפוח טבעי בעיני הציבור. “ידע מסורתי זה דבר מדהים, אבל אתה לא יכול לבוא לצרכן הממוצע ולספר לו סיפורים של תרופת סבתא,” מגל אומר. “בערך ב־2005 הבנתי שאנשים רוצים מוצרים נקיים יותר, טובים יותר, אבל הם לא מוכנים לוותר על אפקטיביות ובצדק".

כדי להתמודד עם הספקנות הזו, התקבלה בלבידו החלטה חריגה לתחום: לבצע בדיקות קליניות על המוצר הסופי. “אני עושה כבר מעל 20 שנה בדיקות קליניות עם מעבדות דרמטולוגיות בגרמניה ובפולין,” הוא מספר. “אנחנו לא בודקים חומר גלם אחד – אנחנו בודקים את הפורמולה הסופית, כמו שהיא מגיעה לעור". לדבריו, זהו הבדל מהותי לעומת האופן שבו רוב התעשייה פועלת. “גם אם לחומר גלם יש מחקרים מדעיים, זה לא מספיק. אני עדיין בודק את המוצר השלם. הרבה פעמים המלצות השימוש שיש כיום מתייחסות רק לחומר גלם אחד רוב התעשייה קונה חומר גלם שעבר בדיקה, מקבלת המלצה על אחוז שימוש, ואז טוענת את כל הטענות על המוצר. אני שואל את עצמי: מה קורה כשכל החומרים האלה עובדים ביחד? מה קורה ברמת הפורמולה השלמה את זה אפשר לדעת רק בבדיקה קלינית של המוצר הסופי”.