"כבר נפרדתי בלב – ואז הגיעה התקווה"

דניאל אורן, איש שייטת הצוללות לשעבר, אב לשלושה וסב לשמונה, לא עישן מעולם. ערב אחד כשהתחיל להשתעל, לא העלה בדעתו שהשיעול הזה יחשוף מחלה קשה. "עד לפני כמה חודשים, הלכתי כמה קילומטרים ביום, הרמתי משקולות. לא עישנתי, אכלתי בריא. הרגשתי מצוין" הוא מספר.

אבל אז הגיע תוצאות הבדיקות. "רופאת המשפחה שלחה אותי לבדיקה ליתר ביטחון. לא חשבתי שזה משהו רציני. השיקוף גילה גוש בריאה, ואז מצאו גם גרורות – במוח, בעמוד השדרה. סרטן ריאות מתקדם. התחלתי להיפרד מכולם, לסדר עניינים. אמרתי לעצמי – אולי זה הסוף".

דניאל הופנה למחלקה האונקולוגית בבית החולים בילינסון, שם אבחנו הרופאים מוטציה גנטית בשם EGFR, מוטצייה המופיעה לרוב בקרב מטופלי סרטן ריאות ללא עישון בעברם. "כשדניאל הגיע אלינו, למרות שידענו כבר שהסרטן מפושט ושיש גרורות במוח, הוא היה במצב תפקודי טוב, וכמעט ללא תסמינים", מסביר הרופא המטפל בדניאל, ד"ר עפר רתם, אונקולוג בכיר. "בשלב הראשון ניתן לדניאל טיפול ביולוגי בכדורים. לתקופה קצרה היה רושם כי הטיפול עובד, וכי התקדמות המחלה נבלמה, אך בהמשך, עקב התקדמות המחלה, הבנו כי מדובר בסוג של מוטציה שפחות מגיב לתרופה הביולוגית אותה נטל".

"זה היה הצ'אנס האחרון. הסכמתי מיד"

מי שפגש את דניאל במסדרונות בית החולים לא היה מנחש שהוא חולה, אך הגישה הזו לא הייתה מקרית בכלל. "הסתובבתי עם בגדים רגילים, עזרתי לחולים במחלקה. השיער נשאר, לא נראיתי חולה. כולם הסתכלו עליי בתדהמה", הוא משחזר. "קשה לתאר מה עבר עליי כששמעתי שיש לי סרטן, שהמחלה בדרגה 4 ויש גרורות, אבל לא נשברתי. כמו בצוללת במלחמת ששת הימים, כשחטפנו פצצות עומק. נשארתי רגוע. החלטתי שאני לא נלחם במחלה. אני חי לצידה. כשהגוף עייף – אני נח. כשקשה – אני מסתגר באמבטיה ובוכה, מתפרק. ואז חוזר לעצמי."

"בעקבות התקדמות המחלה, החלטנו לעבור לטיפול מורכב יותר – משלב טיפולי המורכב מטיפול ביולוגי תוך-ורידי עם כימותרפיה, לצד הקרנות שנועדו לחסל את הגרורות במוח", מסביר ד"ר רתם. "גם כיום, כשנה לאחר גילוי המחלה, אנחנו ממשיכים לתת את משלב התרופות ורואים שהמחלה נשלטת, ושהטיפול בהחלט מביא תועלת לדניאל. אמנם יש למשלב תופעות לוואי, אך טיפול מניעתי עוזר להפחית את עוצמתן ותכיפותן, ומאפשר לדניאל להמשיך בשגרת החיים, עם כמה שפחות הגבלות".

ואכן לא הכול פשוט. "יש תופעות לוואי. יש ימים שקשה לקום, שאין אוויר, שהעור מגרד. אבל אני מתמודד. לומד לחיות עם זה. לא מוותר", מודה דניאל.

התרופה הביולוגית החדשה שדניאל מקבל עדיין לא נמצאת בסל התרופות, והטיפול בה כרוך בעלות לא פשוטה. "מזל שהיה לי ביטוח פרטי. כל החיים שילמתי, ועכשיו זה מציל אותי. אחרת, אין לי מושג איך הייתי מצליח לשלם על זה".

"עד לפני שנתיים, עמדנו חסרי אונים מול חולים עם סוג הסרטן של דניאל, ונאלצנו לבשר להם בשורות קשות. גם עבורנו, הרופאים, אלו היו רגעים לא פשוטים. היום, אנחנו נמצאים בעידן אחר". ד"ר רתם מסכם. "פריצות דרך ותרופות חדשות הצטרפו לארסנל הטיפולים, ומאפשרים לנו לטפל גם במטופלים שעד לא מזמן לא היה טיפול יעיל עבורם. סרטן ריאות, גם בדרגה מתקדמת – זה כבר לא סוף פסוק. חשוב להתייעץ עם אונקולוג, לשמוע על האופציות הטיפוליות, ולהחליט ביחד על הטיפול המתאים. בנוסף, יש בהחלט משמעות לגישה - הכח המנטלי של דניאל והגישה החיובית שלו מאפשרים לו להתמודד באופטימיות ולהמשיך לנהל שגרת חיים פעילה".

לצד ההתמודדות הפיזית, דניאל נשאר מעורב, מקבל כוח עצום מהמשפחה, משתתף בקבוצות תמיכה של חולי סרטן, ומשתף פעולה מלאה עם הרופאים. " אני חי לצד המחלה, לא נלחם בה. שומע בקול הרופאים. שואל, מתעניין, לומד. אני לא אומר 'למה זה קרה לי'. אשתי שולמית מטפלת בכל הבירוקרטיה. הילדים מארגנים הסעות, החברים מתנדבים. יש סביבי רשת של תמיכה – וזה מה שמחזיק אותי".

"אל תיכנסו למרה שחורה"

אחרי שנה של טיפולים, היום דניאל נמצא במצב יציב. "הגרורות נעלמו. עמוד השדרה נקי. גם המוח. פתאום, שוב יכולתי לקום, ללכת, לחשוב על העתיד. אני ממשיך לקבל טיפול, כדי שהגרורות לא יתעוררו מחדש. אני ישן טוב בלילה. השלמתי עם מה שיבוא. מה שחשוב לי – זה שאני חיי מה שלא היה קורה אם הייתי מקבל את המחלה מספר שנים לפני. אני יוצא למסעדות, רואה הצגות. מנסה להרגיש כמה שיותר נורמלי."

המסר שלו חד: "פעם, כששמעת 'סרטן', חשבת שזה הסוף. היום לא. יש תרופות שמדכאות את המחלה. אם אפסיק את הטיפול, היא עלולה לחזור. אז אני ממשיך להגיע לטיפולים. ממשיך להתמודד. הרפואה מתקדמת – ויש תקווה. אני ממליץ לכל מי שמקבל אבחנה כזו: אל תיכנסו למרה שחורה. תחשבו חיובי. תצטרפו לקבוצות, תשמעו חוויות מאחרים. זה נותן כוח".

ללא מעורבות בתכנים

שירות לציבור, מוגש בחסות ג׳ונסון אנד ג׳ונסון, J-C Health Care Ltd