ועידת הבריאות של ישראל 2025: הרופאים, המומחים ומקבלי ההחלטות על במה אחת

איך מתאוששים מהמלחמה תוך כדי התמודדות עם אתגרי היומיום של מערכת הבריאות? ועידת הבריאות של ישראל בקשת 12 כינסה את השמות המובילים בתחום כדי לדון במה שעומד על סדר היום: ההשלכות הנפשיות של המלחמה, מגפות הסוכרת וההשמנה, וגם המהפכות במחקר והטיפולים החדשניים בסרטן השד וב-HIV. הוועידה התקיימה ב-18.12 - אלו הדברים המרכזיים שקרו בה:

מחלת ההשמנה: למה היא מסוכנת - ומה אפשר לעשות?

לפי נתונים שפרסם משרד הבריאות בשנה שעברה, כמעט 60% מהישראלים סובלים מעודף משקל או מהשמנה. ״זאת אוכלוסייה שנמצאת בסיכון גבוה״, פתחה פרופ׳ אביבית כהן, מנהלת מחלקה פנימית א' בבית חולים הדסה עין כרם ויו״ר המועצה הלאומית לסוכרת ולהשמנה. ״החל מתחלואה מטבולית, סוכרת, דיסליפידמיה ודלקות, ועד תחלואה מכנית כמו מחלות מפרקים. יש גם סיכון לדום נשימה בשינה ולהיבטים מנטליים: סטיגמה חברתית, דיכאון״.

פרופ' יעל לבנטל, מנהלת המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בילדים בבית החולים לילדים ע"ש דנה-דואק, שמה זרקור על הילדים: ״לא מספיק שיש עלייה בשיעור המקרים של ילדים שחיים עם השמנה, אלא שהם נחשפים ממושכות להשמנה לאורך שנים. אם לא נתייחס לכך כבר בגיל צעיר, אנחנו מסכנים את הילדים בהמשך הדרך. למעשה, זה מתחיל בתוך הרחם - אמא שסובלת מהשמנה כבר מעבירה לתינוק סיכון יתר למחלות״.

האם התרחבות התופעה קשורה למלחמה? פרופ׳ לבנטל חושבת שכן - אבל לא רק: ״עוד בעידן הקורונה ראינו שהילדים הלכו ועלו במשקל. ישראל נמצאת במקום ה-5 בשיעור מקרי ההשמנה במדינות ה-OECD, ועכשיו, עם המלחמה, יש עלייה עוד יותר משמעותית. ראינו גם הבדלים בין הפריפריה והמרכז - ככל שהמעמד הסוציו-אקונומי נמוך יותר, כך שיעורי ההשמנה גבוהים יותר״.

בפאנל השתתף גם פרופ' סער מנחה, מנהל היחידה לקרדיולוגיה התערבותית במרכז הרפואי שמיר ויו"ר החוג לקרדיולוגיה התערבותית באיגוד הקרדיולוגי. פרופ׳ מנחה הסביר כי רקמת השומן משפיעה על שאר המערכות בגוף: ״היא מעלה את הסיכון לסוכרת, שהיא בפני עצמה גורם סיכון למחלות לב; ולכולסטרול, שזה מה שבסוף שוקע בדפנות העורקים. מטופל שמן עלול להגיע למצב שבו המערכות השונות שלו מתכנסות לכדי התפתחות של טרשת, ומכאן הדרך קצרה להתקפי לב, אירועים מוחיים, פרפור פרוזדורים, אי ספיקת לב. אבל למזלנו, אלה דברים שהם ברי מניעה וברי טיפול״.

עם הפופולריות הגוברת של זריקות ההרזיה, פרופ׳ מנחה מדגיש שחשוב לא לטפל רק בסימפטומים - אלא לחשוב על הדבר בצורה הוליסטית: ״זה לא רק להוריד קילוגרמים. המטופל השמן צריך להבין שהוא חולה ולשנות אורח חיים: תזונה, פעילות גופנית. אבל כן, יש בשורה משמעותית בטיפולים העדכניים שמוצעים לנו, ואנחנו יודעים להגיד שמטופלים שמקבלים חלק מהתרופות לא רק יורדים במשקל, אלא גם נמצאים בסיכון מופחת לאירועי לב, לאירועים מוחיים ולתמותה״.

סוכרת: מגפה שקטה שהופכת לרועשת

סוכרת היא מחלה שקטה שמתחילה לפגוע בגוף הרבה לפני שמרגישים סימפטומים - אבל אבחון מוקדם וטיפול מהיר בה יכולים לשנות את המסלול ואפילו להחזיר את הסוכר לטווח נורמלי. ״סוכרת זו מחלה שמתבטאת ברמות סוכר גבוהות בדם״, הסביר פרופ' איתמר רז, יו"ר המועצה האקדמית למניעת השמנה וסוכרת בקרב ילדים, ולשעבר יו״ר המועצה הלאומית לסוכרת. ״זו בדרך כלל תוצאה של חוסר פעילות של הלבלב בהפרשת אינסולין, שצריך להכניס את הסוכר מכלי הדם לתאים, וגם תוצאה של תנגודת לאינסולין - בעיקר במצב של השמנה״.

חשוב לזהות סוכרת בשלב מוקדם - אבל איך עושים את זה? ד"ר עידית דותן, מנהלת היחידה לאנדוקרינולוגיה במרכז הרפואי שמיר, פירטה: ״במצב של סוכרת, כשערכי הסוכר גבוהים מאוד, תהיה השתנה מרובה, צימאון ושתייה מרובה, ירידה לא מתוכננת במשקל, לפעמים גם חולשה ורעב גדול, ודווקא חשק למתוקים ולשתייה מתוקה. אבל הרבה פעמים אפשר לזהות את המחלה הרבה קודם בעזרת בדיקות דם, ויש כל מיני גורמי סיכון שצריך לשים לב אליהם - למשל השמנת יתר. אצל מטופלים עם השמנת יתר צריך לעקוב אחר רמות הסוכר בצום ואחרי ערך ההמוגלובין מסוכר לפחות פעם בשנה החל מגיל 35, ולפעמים קודם - כדי לזהות אם הם נכנסים למצב של טרום-סוכרת. במצבים כאלה כדאי כבר לעשות שינויים באורח החיים - ולהתחיל עם פעילות גופנית ותזונה נכונה״. עם זאת, הזהירה, ״הרבה אנשים מתגלים כחולים כשהסוכרת כבר התחילה וגרמה לסיבוכים - מישהו שעבר התקף לב, שהכליה או הראייה שלו מידרדרות״.

פרופ' מיכל לאופר, קרדיולוגית בכירה, מנהלת מרפאות הלב ומנהלת שירות אי ספיקת לב במערך הקרדיולוגי, ציינה כי יש קשר ישיר בין סוכרת למחלות לב: ״אני חושבת שמחלות לב הן הסיבוך המשמעותי ביותר שאנחנו רוצים למנוע. כמעט כל מי שיש לו סוכרת נמצא בסיכון גבוה לחטוף התקף לב בעשר השנים הקרובות״. אבל יש גם חדשות טובות: ״התרופות החדשות לסוכרת שקיימות היום, מעבר לכך שהן מאזנות את הסוכר, גם מונעות מחלות לב וכליות - ולכן חשוב מאוד לאבחן ולהתחיל טיפול בשלב מוקדם״.

HIV: הדור החדש של הטיפול והסטיגמות שלא נעלמות

ארגון הבריאות העולמי הציב יעד שאפתני אך לא בלתי אפשרי: מיגור ההדבקה ב-HIV עד שנת 2030. ד״ר לובה טאו, יו״ר החברה הישראלית לכשל חיסוני נרכש (איידס) ומומחית למחלות זיהומיות במרכז הרפואי איכילוב, אמרה כי כבר עכשיו אפשר לראות סימנים מעודדים: ״ראינו בארץ ירידה של 22% בהדבקות חדשות ב-HIV - בשנת 2024 נדבקו בנגיף 317 מטופלים בישראל. יש כמה סיבות לירידה בהדבקה, והראשונה היא הטיפול היעיל שקיים היום ב-HIV. רוב האנשים מקבלים טיפול מאוד פשוט, לרוב כדור אחד פעם ביום, ואז הם נמצאים במעקב מסודר ובעומס נגיפי שמוגדר Undetectable - כלומר אי אפשר לזהות את הנגיף בדם ואי אפשר להדביק אחרים. הסיבה השנייה היא שימוש בפרפ, הטיפול המונע ל-HIV באוכלוסיות סיכון. כדי להמשיך ולהוריד את מספר ההדבקות, אנחנו צריכים שיותר אנשים יידעו אם הם חיוביים ל-HIV או לא - כי בסופו של דבר מי שמדביק זה מי שלא יודע שהוא חיובי״.

ג׳ורג׳ אבני, מנכ״ל הוועד למלחמה באיידס, מדגיש כמה חשוב להיבדק - גם אם אתם חושבים שאין צורך: ״האתגר הוא במודעות. יש הרבה קבוצות אוכלוסייה שחושבות ש-HIV לא רלוונטי אליהן, ולכן לא נבדקות - אבל כל אחד שמקיים יחסי מין לא מוגנים יכול להידבק ב-HIV. יש גם את עניין הסטיגמה - אנשים שלא מבקשים מהרופא כדור PrEP למניעת הדבקה מפחד ממה שזה יאמר עליהם מבחינת הפעילות המינית שלהם, למשל נשים נשואות או מסורתיות. ויש כאלה שלא רוצים להיבדק כי הם חוששים ממה שיקרה אם יקבלו תשובה חיובית - הם מעדיפים להישאר עם חוסר הידיעה״.

בפאנל התארח גם סער מעוז, שאובחן כנשא HIV לפני 22 שנים והיום הוא בסטטוס אנדיטקטבל. ״אני לוקח כדור ביום, והטיפול הזה גורם לי להישאר אדם בריא, בלי לפתח את המחלה - ובלי להדביק אחרים״, סיפר. ״לגבי הסטיגמה - בשנים האחרונות מרגישים הבדל בשיח, אבל בעיקר בערים הגדולות. כיום אני חי בצפון, ואני רואה פער גדול בנגישות לרופאים שעברו הדרכות ושיודעים לגשת לעניין של מחלות מין בכלל ושל HIV בפרט״. בעניין הסטיגמה, ד״ר לובה טאו הוסיפה: ״אדם שחי עם HIV זה אדם שלוקח כדור אחד ביום וזהו. במה הוא שונה מבן אדם שחי עם יתר לחץ דם או עם סוכרת? הוא לא מדבק״.

ֿג׳ורג׳ אבני סיכם: ״נקודת המוצא של כל אחד צריכה להיות כזו: אם אני מקיים יחסי מין עם פרטנרים מרובים או לא קבועים, או אם אני מקיים לפעמים יחסי מין בלי אמצעי מניעה - פשוט ללכת להיבדק פעם בשנה״.

המלחמה נגמרה - הקרב על הנפש רק מתחיל

שנתיים אחרי ה-7 באוקטובר, יותר מ-9,000 לוחמים בישראל כבר ביקשו הכרה כנפגעי נפש - והמספרים ממשיכים לעלות. ״גם בקרב האזרחים, קופות החולים מדווחות על עלייה של פי שניים באבחנה של אנשים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית בהשוואה לשנים שלפני המלחמה״, סיפר פרופ׳ יורם יובל, פסיכיאטר, חוקר מוח ומרצה. ״וברור שזה לא כל הסיפור. רק עכשיו כשהמלחמה הסתיימה אנחנו נתחיל לראות אנשים שיוצאים עם זה החוצה. וזו ברכה - שהסטיגמה האיומה של פעם, שגרמה לאנשים לסבול בשקט, כבר כמעט עברה מהעולם״.

פרופ׳ יובל מסכים כי מערך בריאות הנפש בישראל לא בנוי להתמודדות עם פוסט-טראומה במימדים כאלה - ״בגלל הזנחה של עשרות שנים. למזלנו, לתוך החלל הריק נכנסו עמותות שעושות עבודה נפלאה, כמו נט״ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי). אבל שוב - הכתובת הייתה על הקיר: ראינו שחסרים מטפלים ותקציבים, ומשרד הבריאות נפנף את זה״.

בפאנל התארח ינון גדסי, רס״ן במיל׳ והלום קרב. ב-7 באוקטובר ינון רץ אל מתחם הנובה כדי לטהר את האזור ממחבלים ולחלץ אזרחים, ולאחר מכן נכנס אל תוך קיבוץ בארי כדי ללחום במחבלים ולהציל את משפחות הקיבוץ. במהלך מעשי הגבורה שלו הוא ראה מראות שקשה לשכוח ושמלווים אותו מאז: ״הלילות קשים, גם הימים קשים. אתה הרבה יותר רגיש, אתה מתעצבן בקלות, ואתה בעיקר מחפש כלים כדי להבין איך להתמודד עם זה״.

ריקי מאירי, מטפלת ומנהלת ביחידה המקצועית בעמותת נט״ל, אמרה: ״ה-7 באוקטובר היה אירוע שלא דמה לאירועים דומים - בעוצמה, במשך ובמעורבות של כל כך הרבה אזרחים וחיילים. אם יש דבר חיובי אחד שקרה בשנתיים האלה, זה שיתוף הידע. היום אנחנו יודעים שחייבים לטפל בכל המעגלים, כולל בני זוג, משפחות וקהילות - כי טראומה היא מדבקת. ומהצד השני - הקהילה מרפאת. בעמותה שלנו יש קבוצות, טיפולים זוגיים, טיפולים משפחתיים, ואנחנו גם יוצאים לארגונים ולמעסיקים כדי להסביר מה זה PTSD״.

פרופ׳ יורם יובל הוסיף: ״הפרעות פוסט-טראומטיות הן פחות או יותר היחידות בפסיכיאטריה שאין לנו עבורן טיפול תרופתי טוב. בניגוד לפסיכוזה, הפרעה דו-קוטבית, דיכאון, חרדה - הטיפול הנבחר בהפרעות פוסט-טראומטיות כיום הוא לא תרופתי, אלא שיחה. לואו-טק - אבל זה מה שעובד, ובזה צריך להשתמש״.

סרטן השד: מהפכות, עיכובים ומה הכי דחוף עכשיו

בישראל מאובחנות מדי שנה כ-5,000 נשים כחולות בסרטן השד. נתון עגום - אבל יש גם חדשות טובות: ״ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בביצוע של בדיקות ממוגרפיה בשגרה, וזה נכון כבר לכל המגזרים באוכלוסייה״, פתח פרופ׳ עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי באיכילוב ויו״ר המועצה הלאומית למניעה, אבחון וטיפול במחלות ממאירות. ״בנוסף, יש מגמה של ירידה בתחלואה ובתמותה - גם בסרטן השד וגם בהרבה סרטנים אחרים. היום גם חולה עם סרטן גרורתי יכולה לחיות שנים ארוכות״.

טלי רוזין, מנכ״לית עמותת אחת מתשע, דיברה על הפחד של המאובחנות הטריות: ״היא פשוט הלכה לבדיקה שגרתית, היא מרגישה מצוין - ופתאום היא שומעת את המילים ׳סרטן השד׳ ומרגישה פחד מוות. יש גם תחושת אובדן שליטה - כי מאותו רגע היא פחות מנהלת את זה״.

פרופ׳ שני פאלוך שמעון, מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד במרכז הרפואי הדסה ויו"ר החוג הישראלי לאונקולוגיה של השד, סיפרה על תרופות חדשות לסרטן השד: ״קוראים לזה Antibody-Drug Conjugate - נוגדן שמוצמדת אליו תרופה כימותרפית. זה בעצם טיפול כימותרפי הרבה יותר יעיל וממוקד, שבו הנוגדן מביא את הטיפול לתאים הסרטניים כמו טיל מונחה מטרה עם ראש נפץ כימי. יש לו תופעות לוואי, אבל היעילות הרבה יותר גבוהה בהשוואה לכימותרפיה קלאסית״.

פרופ׳ וולף הזכיר את שחיקת סל התרופות הישראל: ״הסכום שלו כמעט לא גדל, בעוד האוכלוסייה גדלה ומזדקנת, וכך הצרכים גוברים. יש תרופות שמחכות בתור להיכנס לסל כבר שלוש, ארבע, חמש שנים. זה פותח לנו פערים אדירים מול העולם ומגביר את הנזק - כי מחקרים חדשים לא ירצו לבוא למדינה שלא נותנת את הקו הטיפולי המתאים. המדינה חייבת לעשות הכול לשים אותנו בפרונט - גם אם זה אומר לתת עוד 100 מיליון שקל השנה לסל האונקולוגיה, או פשוט על ידי הגדלת הסל. השחיקה בלתי אפשרית״. פרופ׳ פאלוך-שמעון הוסיפה: ״אנחנו נפגשים באופן יומיומי עם מטופלות שאין לנו את התרופה שהן צריכות, ואנחנו שולחים אותן לפנות לעמותות. זה מאוד קשה״.

הפאנל הסתיים בתו חיובי: פרופ׳ וולף סיפר כי ״בתוך כמה שנים, את מרבית סוגי הסרטן נוכל לאבחן בבדיקת דם פשוטה - שתחליף את הממוגרפיה, הקולונוסקופיה וכל הבדיקות הלא נעימות. בנוסף, חצי מסוגי הסרטן שהיום מגלים כגרורתיים, נוכל לגלות כבר בשלב 1 או 2 - וכך יהיה אפשר לרפא אותם בקלות. זו תהיה מהפכה״. ובינתיים, יש לזכור שגילוי מוקדם מציל חיים - ולכן חשוב ללכת להיבדק ולא לפחד מהבדיקה.

מלי זנדר - המלאך בלבן

מלי זנדר, מנהלת מערך האחיות בחטיבה הפנימית במרכז הרפואי שיבא, חיה מאז ה-7 באוקטובר בין טיפול במאות פצועים, חטופים ומשפחות, ובין התמודדות עם האובדן הפרטי הבלתי-נתפס שלה אחרי שבתה נועה, אז בת 22, נרצחה בנובה. ״יומיים אחרי השבעה החלטתי לקום - אנחנו בתקופת מלחמה, ולבתי, לצערי, כבר לא יכולתי לעזור״, סיפרה. ״הלכתי לעזור למי שצריך אותי, למי שאני עוד יכולה. כשאני בעשייה, אני בתוך העשייה; וכשאני יוצאת, אני צורחת לאלוהים ושואלת: איך פספסנו?״.

זנדר טיפלה בחלק מהחטופים ששבו לארץ. ״היו שבים שביקשו לשמוע את הסיפור שלי עוד בזמן האשפוז, וביקשתי להפריד, שנדבר אחר כך - כי הם המרכז, לא אני״, אמרה. ״העבודה היא העוגן שלי. ימי שבת הם קשים - אני רק מחכה לבוקר, כשאגיע לעבודה ואהיה עסוקה. נועה שלי, וכל הצעירים שנרצחו בצורה נוראית - זה הפסד גדול. אלה צעירים שיכלו להוביל, להשפיע, להנהיג - והפסדנו אותם״.