ארגון מסע: הצעירים היהודים שמגיעים לישראל בזמן המלחמה

מסע הוא הארגון הגדול ביותר והמוביל בהבאת צעירים יהודיים מארצות הברית וממדינות נוספות לישראל לתוכניות ארוכות טווח. במסגרת התוכנית, מדי שנה מגיעים כ-12 אלף, צעירים וצעירות יהודים מ-60 מדינות במטרה להשתלב בחברה הישראלית. המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר תפסה רבים מהם בהפתעה מוחלטת, הרחק מביתם ומשפחתם, ולמרות זאת, רבים מהם החליטו להישאר פה ולתרום בהתנדבויות שונות. אלו הסיפורים מעוררי ההשראה שלהם.

"חזרתי מטיול ראשון בישראל ואמרתי להורים שלי שאני עוברת לכאן"

אמה רוזנאה (22) הייתה בוגרת קולג' אמריקנית שחיה חיים נוחים בפילדלפיה עד לפני 4 חודשים. היום היא מורה לאנגלית המתרוצצת בין ילדים משדרות, יכיני וקרית שמונה שפונו למלונות בירושלים והיא לדבריה נהנית מכל רגע של עשייה.

מי שגדלה בבית יהודי והייתה חלק מהקהילה הקונסרבטיבית, הרגישה שחייה השתנו בגיל 15. "חזרתי מטיול ראשון בישראל ואמרתי להורים שלי שאני רוצה לחזור לכאן", היא מספרת. התגובה שלהם הייתה שקודם אני צריכה לסיים קולג".

רוזנאה למדה פוליטיקה ולימודי היסטוריה אפריקאית-אמריקנית, ותיכננה להפוך למרצה באוניברסיטה, אבל האירועים האחרונים באקדמיה בארה"ב גרמו לה לעשות שינוי מסלול: "מאז המלחמה והעלייה באנטישמיות בקמפוסים בארה"ב, החלטתי שאני לא רוצה להיות שם".

רוזנאה נמצאת פה במסגרת תוכנית "מסע מורים" המביאה מדי שנה כ-200 משתתפים ממדינות דוברות אנגלית לעשרה חודשי שירות וחוויות בישראל. המשתתפים משתלבים בבתי ספר בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל ומלמדים את הילדים אנגלית מדוברת.

רוזאנה השתלבה תחילה בבית ספר 'עופרים' בירושלים, שם היא לימדה במסגרת תוכנית "מסע מורים". היא לימדה 4 ימים בשבוע כאשר היום החמישי מוקדש לפעילויות חינוכיות מטעם התוכנית. למרות הבדלי התרבות בין תלמידים ישראלים לאמריקאים, החיבור היה מידי. "תמיד רציתי ללמד כך שזו תוכנית מעולה בשבילי", היא מסבירה.

"בישראל יש התאמה לילדים ויותר גמישות. אהבתי לראות שהם יכלו לשאול מה שהם רוצים ונדהמתי מכמה קרובים הפכנו להיות ב-6 שבועות שהייתי איתם עד המלחמה, למרות מחסום השפה".

"הילדים המפונים לימדו אותי על חוסן נפשי ועל הרוח היהודית"

המלחמה תפסה את רוזאנה בהפתעה. "היה מאוד מפחיד לשמוע סירנות בבוקר ה-7 באוקטובר והמשפחה שלי בארה"ב הייתה מאוד מודאגת", היא משחזרת. "ההורים שלי נתנו לי את האפשרות להחליט אם להישאר או לחזור ואני מיד ידעתי שאני נשארת פה. הרי חלמתי מגיל 15 להיות כאן ולא עמדתי לתת למלחמה לעצור אותי".

אמה בחרה להישאר בארץ, חרף הפחד מהמלחמה והלחץ מצד המשפחה לשוב לארה"ב. "ברגע שגיליתי שיהיו פה מלונות למפונים מהדרום והצפון ביקשתי להיות איתם 'פול טיים'", היא מציינת. "הייתי מאוד עצובה לעזוב את התלמידים שלי אבל ידעתי שאני יכולה לעשות טוב במרכזי המפונים וליצור להם יציבות. הילדים רצו ללמד אותי עברית, אבל הם לימדו אותי יותר מכל על חוסן נפשי ועל הרוח היהודית. בשבוע הראשון לא היו להם אפילו תיקי בית ספר כי הם עזבו את הבית בלי כלום. אח"כ הגיעו תרומות שדאגו להם לציוד וביגוד חדשים".

את חלק מזמנה רוזנאה מעבירה בבית הספר לאומנוית בירושלים, שם משולבים חלק מילדי המפונים. אותו בית ספר חגג לאחרונה את חזרתה של החטופה מייה ליימברג משבי חמאס.

"בישראל כולם מרגישים כמוני את החיבור החזק לאדמה ולצעירים שנלחמים להגן על המדינה. מדהים לראות כמה אנשים תורמים לחיילים ולאזרחים, ביניהם התלמידים שלי. כולם היו מסבירי פנים אליי. כשגילו שאין לי משפחה כאן, כל המורים הציעו לארח אותי לשבת. הרבה אנשים מאמינים בעולם בשקרים ותעמולה על ישראל ואיבדתי הרבה חברים אמריקאים בגלל המלחמה. אבל אני תמיד הייתי מאוד גאה בזהות הציונית וקל יותר להישאר חזקה בתוך האמונה הזאת כאן".

1,500 רופאים עולים חדשים בישראל

ד"ר אליסה ברברש (29) היא רופאה מתמחה ברנטגן ודימות בבית חולים שערי צדק בירושלים. את הדרך לישראל מההתמחות במוסקבה, עשתה דרך תוכנית "מסע רופאים".

במסגרת התוכנית מגיעים ארצה משתתפים שהם כבר רופאים במדינות המוצא שלהם ולומדים בקורס מרוכז למבחני ההסמכה – כדי שיוכלו לעסוק ברפואה בישראל. לצד הלימודים, הם זוכים לתכנים חינוכיים, טיולים וסדנאות. רוב מוחלט של המשתתפים עוברים את מבחן ההסכמה ואף בוחרים לעשות עלייה ולעסוק ברפואה בישראל. לתוכנית כבר כ-1,500 בוגרים, המשולבים בבתי החולים, קופות החולים ואפילו בצה"ל.

"שמעתי על תוכנית 'מסע רופאים' לפני המון שנים דרך חברים יהודים במוסקבה שעברו אותה". היא משחזרת. "כילדה, למדתי בבית ספר יהודי והייתי בישראל במסגרת פרויקט תגלית ב-2012. חשבתי שזו מדינה שמאוד מתאימה לי ושבעתיד אשקול לעבור לכאן".

ד"ר ברברש לא רק שקלה, ובתום תוכנית "מסע רופאים" היא עשתה עלייה, התחתנה עם בן זוגה שעלה לפניה ושכנעה את אימא שלה לעשות איתה עלייה לארץ. ההתחלה לא הייתה פשוטה. הרופאה שעברה התמחות ברוסיה, נאלצה לעבור אותה מההתחלה בישראל. היא למדה עברית באולפן ועבדה בניקיון כדי להרוויח עוד כמה שקלים על קצבת העולה שלה. יחד עם זאת, היתרונות מבחינתה היו רבים: "פה אני יכולה להתקדם במקצוע שלי ולעלות ברמה", היא קובעת.

איך חווית את פרוץ המלחמה?

"קמנו בבית בירושלים בגלל האזעקות ולא ידענו מה עושים. אלו היו האזעקות הראשונות שלי בחיים והייתי בפחד. בהמשך היום יצאתי כבר לתורנות בבית חולים וקיבלתי פצועים מהלחימה שהגיעו לדימות. בשבוע הראשון היו לנו הרבה פחות מטופלים בבדיקות הרגילות כי אנשים העדיפו להישאר בבית, אבל מאז חזרנו לשגרה".

היו רגעים של חרטה על כך שעלית למקום בו יש מלחמות?

"לא הייתה חרטה. זה העם שלי. אנחנו סובלים מאוד ברגע הזה ואנחנו אמורים להיות ביחד ולעזור אחד לשני. גם היום אני ממליצה לחברים יהודים רופאים במוסקבה, לבוא לארץ למרות שאנחנו לא חווים שם אנטישמיות".

את החיים שלה בעוד 5 שנים מהיום היא מדמיינת עם ילדים, בירושלים ואחרי שלב ההתמחות והתורנויות הקשות. בינתיים היא מעדיפה להביט על העתיד הקרוב ושולחת מסר חשוב לישראלים ותיקים: "מה שחשוב הוא שאנחנו ננצח ושכל החיילים והחטופים יחזרו הביתה בשלום. לפני שעליתי חשבתי שפה כל היהודים הם כמו משפחה והייתי עצובה לראות לפני המלחמה שזה לא ככה. במוסקבה כל היהודים מנסים לעזור אחד לשני אבל בישראל נוצרה תחושה שאם מישהו חושב אחרת אז הוא לא חבר שלי. אני שמחה לראות שבזמן המלחמה אנחנו יותר ביחד ושיש איחוי של העם. אפשר להתווכח אבל מאוד חשוב לזכור שאנחנו עם אחד. אין הרבה יהודים בעולם אז אנחנו צריכים להיות מאוחדים".

אח אחד נלחם בעזה, אח אחר מתנדב בתוכנית מסע

דניאל גוטפרוינד (18), הגיע לישראל באוגוסט האחרון היישר ממקסיקו סיטי. גוטפרוינד לוקח חלק בתוכנית "מסע מתנדבים" והשתלב במכון למדריכים שמכשיר יהודים מהתפוצות. "אנחנו לומדים על יהדות וציונות כדי לחזור לתנועת הנוער הציוני במדינת המוצא שלנו ולהפוך לחלק משמעותי בה", הוא מספר. "המכון נתן לי הרבה ערכים חשובים ופגשתי דרכו אנשים טובים. מאז המלחמה לקחנו כיוון קצת אחר ומצאנו דרכים לעזור ולהתנדב פה כדי להיות עם המדינה בשעות הקשות שלה".

גוטפרוינד מתנדב כעת בחקלאות ובסיסים צבאיים יחד עם חבריו לתוכנית - שרובם מגיעים משלל מדינות דוברות ספרדית. בין היתר, הגיעו למלונות המפונים באילת כדי להעביר פעילויות לילדים: "אנחנו מדריכים שיודעים איך לעשות כיף בזמנים קשים", הוא מעיד. "האנשים האלו פונו מבתיהם וראו זוועות. אני חושב שיכולנו לתרום להם קצת".

מה הביא אותך לארץ ולתוכנית מסע?

"תמיד הייתי חלק מהקהילה היהודית. הייתי בתנועת הנוער הציוני ובבית ספר יהודי וזה חלק מהחיים שלי מאז שאני בן 5. בחטיבת הביניים הגעתי לטיול בארץ שמאורגן ע"י מסע ושהיתי כאן למשך חודש ימים. למדתי על ציונות, יהדות, היסטוריה ועשיתי גם המון כיף. היה לי רושם טוב מישראל וזו גם הסיבה שאני פה כרגע. מאד חשוב לנו להיות כאן כי אנחנו יהודים ציונים".

לדבריו, בפרוץ המלחמה הוא הרגיע את המשפחה שלו במקסיקו במסר שהוא מוגן במקלט בירושלים. מי שכנראה עורר בהם יותר חרדה הוא אחיו של גוטפרוינד שהגיע אף הוא לתוכנית מסע בשנת 2020, עשה בעקבותיה עלייה וכעת משרת כחייל בודד בחטיבת הנח"ל ונלחם בתוככי עזה. "אח שלי מאוד ציוני ואני מאוד גאה בו. לא ראיתי אותו הרבה זמן וחשוב לי להישאר פה ולהיות איתו כשהוא יוצא משם".

גוטפרוינד מתכנן לשוב למקסיקו בתום 8 חודשי שהות בתוכנית וללמוד רפואה בעיר הולדתו. "אני מתגעגע למשפחה ולחברים במקסיקו, אבל זה משהו שהייתי חייב לעשות לפני שאני מתחיל את החיים. אני לומד פה איך להיות אדם טוב יותר ועל האחדות של עם ישראל. לפני המלחמה היינו בקונפליקט ועכשיו כולם נלחמים נגד אויב אחד. חלק מהחברים לתוכנית שעזבו בתחילת המלחמה, בעיקר בלחץ המשפחה, התחרטו על כך ואומרים שהם רוצים לחזור לפה. זה כבוד בשבילי להיות בישראל כרגע".

"אני אוהבת את פריז, אבל כלום לא שווה את ישראל"

שיראל כהן (19) הגיעה אף היא לתוכנית מסע מתנדבים בישראל, רק מאזור שונה לגמרי. "גדלתי בפריז עם אימא יהודייה-צרפתייה ואבא ישראלי שהיגר לצרפת ותמיד שמעתי כמה ישראל יפה וכמה כולם ביחד אבל זה נשאר רק בדמיון שלי. בשנה שעברה הגעתי לארץ לטיול 'בגרות כחול לבן' מטעם הסוכנות היהודית. ראיתי בעצמי איך אנשים עוזרים כאן אחד לשני".

כהן, שמגיעה מרקע דתי, נמצאת בקמפוס מכללת חמדת הדרום עם עוד 23 משתתפות התוכנית מצרפת המלוות במסירות ע"י הרב אלי קלינג. "אנחנו לומדות תורה, הולכות להתנדב בחקלאות ואורזות מצרכי מזון בבסיסי צה"ל. חמדת הדרום נמצאת 13 קילומטרים מעזה ואנחנו שומעות את ההפצצות. בחודש הראשון הועברנו לירושלים ואח"כ חזרנו לפה. אנחנו תומכות אחת בשנייה ושרות כשאנחנו שומעות את הבומים".

בניגוד לאחרים, כהן הגיעה לפה רק אחרי פרוץ המלחמה ובעקבות מסע שכנועים ביתי: "ההורים שלי אמרו בהתחלה שהם לא שולחים אותי לארץ בתקופה כזאת, אבל התעקשתי איתם שאין סיכוי בעולם שאני לא נוסעת לישראל ולחמדת הדרום. אמרתי להם שאם אני נשארת אין לי מה לעשת בצרפת כי כבר עשיתי תוכניות להיות שנה בישראל ולא נרשמתי ללימודים או לעבודה. הם ראו אותי שאני לא בטוב והסכימו לבסוף. זה חשוב לי לעזור למדינה כרגע, גם אם העזרה היא קטנה. זו הזדמנות בשבילי לגלות את ישראל גם בזמן מלחמה".

"אימא שלי רוצה שאני אשאר בישראל"

כהן מתלבטת כעת אם בתום שנת מסע היא תעשה עלייה: "אף פעם לא דחפו אותי להגיע לישראל. אני פה בשביל לנסות. נכון שלעזוב משפחה וחברים זה באמת קשה ואני אוהבת את פריז, אבל כלום לא שווה את ישראל. אנחנו מרגישים בביטחון גם בזמן המלחמה ועם ישראל מאוחד. אני הראשונה במשפחה שעשתה את הצעד לבוא לפה לתקופה ארוכה והרבה לא מבינים למה אני שמה את עצמי בסכנה. לאימא שלי יש חלום של שנים לבוא לישראל. אמנם קשה לה שאני רחוקה אבל היא עדיין רוצה שאני אשאר פה. אני יודעת שאם השנה הזאת תעבור בטוב אני ארצה להיות פה. אולי הם יבואו בעתיד בעקבותיי".

"מאז השבעה באוקטובר, אנחנו במסע, כמו כל הישראלים וכל היהודים בעולם, חיפשנו דרכים לתרום. לשמחתנו, ובניגוד למה שאולי היה נראה טבעי, רוב משתתפי מסע בחרו להישאר בארץ, והם ממשיכים להגיע ולתרום. בתוך כך, פתחנו גם תוכנית ייעודית להתנדבות בישראל במשך שישה שבועות והביקוש אליה עצום. משתתפי מסע לוקחים חלק בכל מאמץ אזרחי שבו נדרשת עזרה, ו-200 אלף בוגרים בתפוצות או בישראל תורמים גם בהסברה ובתמיכה בישראל. אנחנו במסע גאים מאוד בכל משתתפי ובוגרי מסע, ונמשיך לעשות הכל כדי לחזק את הקשר של צעירים יהודיים מהעולם לישראל. עם ישראל חי!" עופר גוטמן, מנכ"ל ארגון מסע.