משקפיים ורודים: כך אנשים עם ADHD מצליחים לראות את העולם אחרת

"הרגע שאת מרכיבה את המשקפיים האלה, זה כמו כשאת מצלמת בטלפון – יש את המצב הרגיל, שרואים הכל באותו פוקוס, ויש את מצב הפורטרט, שבו את יכולה להתמקד על אובייקט אחד, ואז את לא רואה את מה שמסביב. במקרה שלי, זה לא ויזואלי, אבל אני מרגישה שהמוח שלי פשוט לא שם לב למה שלא צריך. כל המוח שלי מתגייס למה שאני רוצה לעשות. וזה מרגיש כאילו יש לי כוחות על".

ככה מתארת לי אור ביטון (26), שמתמודדת עם ADHD מאז שהייתה ילדה קטנה, את הרגע הראשון שבו הרכיבה את SPARKLES – משקפיים לשיפור הקשב והריכוז. SPARKLES – הינם משקפיים המיועדים לאנשים המתמודדים עם בעיות קשב וריכוז,  על גבי עדשות המשקפיים מוטמעים גירויים קטנים מותאמים אישית, שתפקידם להעלות את רמת העוררות הנמוכה המקושרת עם בעיות קשב וריכוז, ובכך להוביל לקשב מוגבר ולשיפור בביצוע מטלות. "ADHD זה הרבה מעבר לבעיות בריכוז", היא מסבירה, "יש לי קושי לסיים משימות, לדבוק בדבר אחד, אני מתייאשת מאוד מהר, לא זוכרת דברים, לא מסוגלת לעמוד בדד-ליינים. בתור ילדה הייתי ממציאה תירוצים למה לא בא לי לסיים את המשימה והולכת לעשות משהו אחר. יש לאנשים כמוני גם בעיות בוויסות החושי,  קושי חברתי, למשל אני קוטעת אנשים כל הזמן, ואנשים יכולים גם להיעלב ממני. בבית ספר הייתי מדברת המון, לא הייתי מצליחה לא להפריע. בחטיבה המורה כבר אמרה לי – או שאת מתחילה לקחת כדורים, או שאת לא נכנסת יותר לשיעור".

בכיתה ח' היא התחילה את מה שהיא מגדירה כמסע של כדורים. "בהתחלה לקחתי ריטלין, אבל זה עשה אותי מאוד עצובה ומדוכאת. אחרי זה עברתי כל כך הרבה כדורים שונים בחיים". היה ברור לה שבלי הכדור הנכון, לא תוכל לעבור את הבגרויות, אבל גם כשמצאה אותו לבסוף, יחד איתו הגיעו אינספור תופעות לוואי.

אריאל טרויאנובסקי, היום בן 17, שנמצא בימים אלו בשיא הלימודים לבגרויות, התמודד עד לא מזמן עם אותן בעיות בדיוק. גם הוא אובחן עם  הפרעת קשב וריכוז  בגיל צעיר. "פשוט לא הייתי מפוקס. הייתי היפראקטיבי, קופץ ממקום למקום, לא יכולתי לשבת. היה לי קשה ללמוד, למרות שאני תלמיד מצטיין", הוא מספר.

איך פתרונות שונים שניסיתם השפיעו עליכם?

לי אור: "מצד אחד, את הבגרויות שלי יש לי בזכות הכדור, מצד שני זה היה מדכא אותי ברמה שהייתה מגיעה ההפסקה, ולא רציתי לצאת מהכיתה. מישהו מספר בדיחה בכיתה, ואני לא צוחקת, אני לא רוצה לצחוק. אני גם לא רוצה לדבר, לא רוצה לפתוח את הפה, לא רוצה לאכול. ממש לא רציתי ללעוס. אתם רוצים לדבר ושאני אקשיב? אחלה, אבל אני לא מסוגלת להפיק מעצמי שום דבר".

אריאל: "עם התרופות הייתי מפוקס, אבל הייתי יושב כמו רובוט. אתה חוזר הביתה ואתה מרגיש קפוא, קשה לך לאכול, חלק מהתרופות גרמו לי להרגיש ממש רע. חלק אחר היו פשוט גורמות לי לעצבים, חרדות, התפרצויות זעם, לפעמים הייתי פשוט עוזב את בית הספר. פשוט לא יכולתי להתמודד עם זה".

אצל לי אור השינוי קרה רק כשהתחילה ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון, שם היא לומדת היום פסיכולוגיה ותקשורת. "אחת הסיבות שהחלטתי ללמוד פה היא שרציתי את חיי החברה. בצבא לא לקחתי תרופות , ופתאום נזכרתי באישיות האמיתית שלי. נזכרתי כמה אני יכולה להיות שמחה וחברותית, ואיזה כיף זה להיות מי שאני באמת. אמרתי לעצמי - אני לא רוצה לוותר על זה. אם אני אקח תרופה, פשוט לא יהיו לי חברים, ואני לא מעוניינת בשנים של בדידות".

אבל הלימודים התגלו כמשימה לא קלה: "אחרי 4 שעות הרגשתי שאני לא מסוגלת לשבת יותר, ממש הרגשתי גירודים בגוף, הרגשה שאם אני אשב פה עוד דקה אני אבכה. הבנתי שאם אני לא מתחילה לקחת כדור, אני פשוט לא אצליח". מפאת בעיות בריאותיות, היא השתמשה בכדורים עם השפעה קצרה, וכך היא מצאה את עצמה בתסכול אינסופי: "גם הכדור לא מספיק לי, גם יש לי תופעות לוואי – אני עדיין לא אוכלת, ירדתי 5 קילו, אני פחות אני, ועדיין אני לא מצליחה. חשבתי שזהו, הלך עליי, איך אני אעשה תואר?"

לי אור פנתה לטיקטוק כדי לפרוק את התסכול, ושם הכירה לראשונה את SPARKLES. "הם פנו אליי והסבירו לי על הפטנט. זה היה נשמע לי כמו שטויות, אבל הם שלחו לי מחקרים, והזמינו אותי לנסות את המשקפיים. הם אמרו לי שאם זה לא יעבוד – אני יכולה לעשות סרטון ולספר שזה לא עבד".

גם כשאריאל נתקל לראשונה בפרסומת של SPARKLES בפייסבוק הוא פיקפק בהתחלה, אבל כששמע שאפשר להחזיר את המשקפיים אחרי תקופת התנסות של 30 יום, החליט לנסות.

שניהם הגיעו ל-SPARKLES והחלו בתהליך התאמה אישי, שבמסגרתו נלקחו מהם מידות פנים , הם בחרו מסגרת  משקפיים שתתאים להם, וכמובן עשו מבחני קשב שונים. בסופו של התהליך קיבל כל אחד מהם את המשקפיים שלו, משקפיים לשיפור הקשב והריכוז שהותאמו אישית עבורו.

איך הרגשתם עם המשקפיים?

אריאל: "אני מרכיב את המשקפיים ואחרי דקה-שתיים אני מרגיש ממש מפוקס על מה שאני צריך לעשות. עשיתי את המבחן הרבה יותר טוב. מאוד התלהבתי. זה שיפר לי את כל ההרגשה".

מאז, לי אור ואריאל לא נפרדים מה-SPARKLES שלהם – ולא רק בלימודים.

איך SPARKLES משפיעים עליכם ביום-יום?

לי אור: "בהתחלה אמורים לעשות הסתגלות, אבל כל כך התלהבתי שישר שמתי אותם מלא. אני רואה איתם טלוויזיה, ומצליחה להתרכז ולראות את כל התוכנית. זה ממש מוריד לי את ההפרעות החיצוניות ומקל עליי קוגניטיבית. זה חוויה שהיא כל כך חדשה לי. אני פשוט יושבת בהרצאה באוניברסיטה, מרכיבה את המשקפיים, מרוכזת במקסימום, ואז נגמרת ההרצאה ואני יכולה להסיר אותם, ולעשות שטויות. או שהייתה לי שיחת יחסינו לאן עם בחור שיצאתי איתו – אז הרכבתי את המשקפיים. אני מרכיבה אותם ברגעים שאני צריכה להקשיב למה שקורה מולי, וזה לא כמו תרופה, שאת מרגישה שזה עושה לך איזה שינוי במוח, ועכשיו את בעולם אחר ואת יושבת, אין לך רצונות. פה אני מרגישה שליטה, פתאום יש לי אלמנט של כוח רצון".

אריאל: "עם המשקפיים אני שם לב לפרטים הקטנים. עשיתי שלושה מבחנים במתמטיקה השנה. בשניים שעשיתי בלי המשקפיים קיבלתי 55 ו-65, במבחן שעשיתי עם המשקפיים קיבלתי 99. במקום לסיים את המבחן בשעתיים ולהשתמש בהארכת זמן שלי, סיימתי אותו בחצי מהזמן וגם קיבלתי ציון מעולה. כל חיי חוויתי הרבה מאוד קשיים עם ה-ADHD, והתרופות עשו לי נזק להרבה שנים. וזה היופי ב-SPARKELS – אין תופעות לוואי. עם המשקפיים אני מרגיש יותר מפוקס, וכשאני מוריד אותם אני פחות מפוקס, אבל אותו דבר – שמח, חיובי, אני לא כמו רובוט, קפוא. אתה מרגיש טוב עם עצמך, וזה מה שרציתי כל כך שאנשים כמוני ירגישו. אני רוצה שילדים לא יחוו את מה שאני עברתי, אלא חוויה חיובית, ויידעו לנצל את הטוב ב-ADHD  שלהם, את החוכמה הגדולה שמגיעה עם זה, היצירתיות היתרונות, שיידעו להתמודד עם ההפרעה בדרך שלא תפגע בהם ".

לי אור: "הגעתי למצב עם המשקפיים שאני מצליחה ללמוד גם 12 שעות אם אני רוצה. אנשים שמכירים אותי רואים כמה זה השפיע לי על החיים. מגיל 13 אני רגילה שאני יכולה להתרכז רק כשיש לי איזה משהו כימי במוח שמכריח אותי לשבת. ופתאום כאילו פשוט עושים אותך כאחד האדם, את יכולה אם את רוצה".

מבחינת לי אור, SPARKLES הם משהו שכל אדם עם ADHD חייב לנסות: "זה באמת שינה לי את החיים. המשקפיים תמיד איתי בתיק, כשאני לומדת בספרייה, כשאני יוצאת לסרט, וזה פשוט מרגיש לי שיש לי כוח על. אחד הדברים שהכי קשים לאנשים עם ADHD הרבה פעמים זה להשתלב בסיטואציות חברתיות, כי קשה לנו לשבת בשקט, ואז, אנחנו נודדים במחשבות ולא מקשיבים, או שפיזית קשה לנו. ופתאום אתה פשוט סבבה עם זה, אם אתה רוצה להקשיב וזה חשוב לך, אתה יכול. לפני זה הרגשתי שאני פשוט לא יכולה, זה נתן לי מסוגלות. אם אני הייתי שומעת על המוצר הזה בתור נערה, זה יכול היה לשנות לי את כל החוויה בתיכון".