הגיל החדש: איך ניתן לשפר את איכות החיים אחרי הפרישה?

במגדלי הים התיכון, דיירים חדשים עוברים מבדק שנמשך כשעה ובוחן שורה של מדדים גופניים ותפקודיים, בהם אומדן של הגיל הביולוגי. על בסיס התוצאות נבנית עבורם תוכנית אימונים אישית וכעבור כשלושה חודשים הבדיקה נערכת שוב. לדברי דורון ארנון, מנכ"ל מגדלי הים התיכון, אצל חלק מהמשתתפים נרשם שיפור במדדים וירידה בגיל הביולוגי, אפילו בקרב בני 90 ויותר. הדוגמה הזאת ממחישה עד כמה הגיל שמופיע בתעודת הזהות מגולל רק חלק מהסיפור של כולנו.

בישראל, הדיון לגבי האוכלוסייה המבוגרת נשען במידה רבה על נתונים כמותיים: כמה אזרחים עברו את גיל הפרישה, כמה מהם זקוקים לשירותי בריאות, מה צפויה להיות ההוצאה על קצבאות ואילו מערכות יידרשו להתמודד עם העלייה בתוחלת החיים. מה שעדיין חסר הוא מחקר שיטתי ורחב שיחבר בין הנתונים האלה לבין החיים עצמם ויתמקד במה שמבדיל בין אדם שממשיך לנוע, ללמוד ולהתפתח לבין אדם בן אותו גיל כרונולוגי שחווה ירידה מהירה בתפקוד ובאיכות החיים.

הפער הזה הופך משמעותי יותר ככל שהחיים מתארכים. כיום הפרישה כבר אינה בהכרח תחילתו של פרק קצר ושקט, אלא תקופה שעשויה להימשך כמה עשורים. זהו פרק שמגיע לעיתים כשהאדם עדיין עצמאי, פעיל, סקרן ובעל יכולת להשפיע, אך המדינה, הקהילה ואפילו חלק מהשיח האקדמי ממשיכים לבחון אותו בעיקר דרך מחלות, מגבלות ואתגרים.

"רבים מאיתנו עדיין מושפעים מהדימוי של המבוגרים שהכרנו בילדות, אבל אדם בן 70 כיום שונה מאוד מאדם בן 70 לפני שלושים שנה", אומר ארנון. לדבריו, ההתמקדות אינה צריכה להיות רק בכמה שנים נוספו לחיים, אלא באיכותן: "אם הארכנו את התקופה שבה אדם תלוי באחרים ואיכות החיים שלו נמוכה, לא השגנו מספיק. האתגר הוא להאריך את מספר השנים הבריאות, העצמאיות והמשמעותיות".

המדדים הקיימים מפספסים חלק מהתמונה

מתוך ההבנה הזאת הקימה רשת מגדלי הים התיכון את מכון המחקר למדעי הגיל החדש, בשיתוף המרכז הרפואי שיבא והמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. המטרה היא לבחון את ההזדקנות כתהליך רחב שמושפע מחמישה תחומים: תנועה וספורט; תזונה; קשרים חברתיים; משמעות ותכלית; למידה שמובילה לעשייה. בין החוקרים השותפים נמצא גם ד"ר יוחאי שביט, מנהל המחקר במרכז לחקר אריכות ימים באוניברסיטת סטנפורד (Stanford Center on Longevity).

במרכז הפעילות של המרכז החדש צפוי לעמוד "מדד הגיל החדש", מדד לאומי שנתי שנועד להציג תמונה רחבה יותר של החיים בגיל המבוגר. לצד נתונים רפואיים ותפקודיים, הוא אמור לבחון גם עצמאות, קשרים חברתיים, תחושת משמעות ויכולת להמשיך ללמוד ולהתפתח. השאיפה היא שבעתיד המדד יסייע גם לרשויות מקומיות ולמקבלי החלטות להבין עד כמה השירותים, המרחבים והמדיניות שהם מפתחים תומכים בחיים ארוכים וטובים.

הייחוד של המכון טמון בכך שהוא פועל בתוך "שדה חי". במקום להסתפק בקבוצת מחקר שנפגשת עם החוקרים לזמן מוגבל, ניתן לעקוב אחר קהילות שחיות בשגרה מלאה, עוברות מבדקים תקופתיים ומשתתפות בפעילויות שונות. הנתונים שנאספים מאפשרים לבחון, לדוגמה, מה קורה לאדם שמשתתף באימוני כוח במשך שנה, בהשוואה למי שבוחר בפילאטיס, הידרותרפיה, הליכה או שילוב בין כמה פעילויות.

"התשתית הזאת יכולה לקצר מאוד את הדרך לידע חדש", מסבירה ד"ר הדר שוורץ, מרצה במגמה לפעילות גופנית ובריאות בגיל המבוגר בבית הספר למדעי הספורט והתנועה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. "יש כאן אפשרות לעקוב אחרי קשת רחבה של מדדים, לבחון שינויים לאורך זמן ולתרגם אותם להמלצות שיכולות להיות רלוונטיות גם לאוכלוסייה הכללית".

מה קורה כשמוסיפים מפה להליכה?

כדי להבין כיצד המודל הזה אמור לפעול, אפשר להתמקד באחד מחמשת התחומים שהמכון יבחן לעומק: תנועה ופעילות גופנית. רוב האנשים כבר יודעים שפעילות גופנית חשובה, אבל עדיין חסרות תשובות מלאות לשאלות המעשיות: איזו פעילות כדאי לבצע? באיזו עצימות? אילו סוגי אימון משלימים זה את זה?

דוגמה אחת היא השוואה בין הליכה רגילה לבין ניווט ספורטיבי, שמוסיף לה קבלת החלטות, קריאת מפה ותכנון. השילוב הזה מאתגר את הגוף ואת היכולות הקוגניטיביות במקביל והמכון מבקש לבדוק אם הוא עשוי להעניק יתרון על פני הליכה רגילה.

במקביל, מחקרים כבר מצביעים על חשיבותם של אימוני כוח בעצימות משמעותית גם בגיל מבוגר. "במקום להסתפק במשקולות קטנות, אפשר להתקדם בהדרגה, בפיקוח ובהתאם למצב האישי גם למשקלים מאתגרים יותר", אומרת ד"ר שוורץ ומדגישה כי המטרה אינה "פיתוח גוף", אלא שימור וחיזוק מסת השריר והעצם כדי להמשיך לקום מכיסא, לרדת במדרגות, לטייל ולהישאר עצמאיים.

גם שיווי המשקל חשוב מעבר להתאמות בבית כמו מעקה בטיחות ומאחז

י יד. מניעת נפילות דורשת אימון פעיל של המערכת, שאפשר לשלב בפעולות יומיומיות: עמידה על רגל אחת ליד השיש, לבישת מכנסיים בעמידה או תרגול מעבר במרחב צר. אלה נראים כמו פרטים קטנים, אך היכולת לבצע אותם משקפת עצמאות תפקודית ולעיתים קובעת אם אדם ימשיך לנוע בביטחון.

בנוסף, ד"ר שוורץ מסבירה כי "מחקרים מצאו קשר בין פעילות אירובית בעצימות מספקת לבין ייצור מוגבר של BDNF, חלבון שתומך בקשרים בין תאי העצב ובתהליכים הקשורים ללמידה ולזיכרון". זהו אחד המנגנונים שעשויים להסביר את הקשר בין גוף פעיל לבין שימור התפקוד הקוגניטיבי, הלמידה ומצב הרוח.

מה יגרום לנו לחזור גם לאימון הבא?

גם אנשים שמכירים היטב את יתרונות הפעילות הגופנית מתקשים להתחיל להתאמן או להתמיד. זה נכון בכל גיל, אבל בגיל מבוגר נוספת לכך שכבה חדשה של אתגר, שיכולה לנבוע מחשש להיפצע, מחוסר ביטחון, ממחלות רקע או מחוסר עניין באימונים סטנדרטיים.

במגדלי הים התיכון מספרים שכ-80 אחוזים מהדיירים מתאמנים בחדרי הכושר של הרשת, בהם אנשים שהחלו להתאמן לראשונה בחייהם. הנתון הזה ממחיש את הטענה שלפיה כאשר הפעילות קרובה, נגישה, מלווה באנשי מקצוע ומציעה מגוון אפשרויות, קל יותר להפוך אותה להרגל. במקביל, המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט מקיים הכשרות לצוותים והרצאות לדיירים כדי להפחית חששות ולחבר בין הידע המחקרי להתנהלות היומיומית.

בבסיס התפיסה הזאת עומדת בין היתר התאמה אישית של סוג האימון והעצימות שלו. "כשאדם לומד לזהות מה מתאים לו, הוא מתחבר יותר לפעילות", מסבירה ד"ר שוורץ. "הוא לא מרגיש שהוא צריך לעמוד במרשם שמנותק מהיכולת ומהתחושות שלו. ההתאמה הזאת יכולה להגביר את ההנאה, את תחושת המסוגלות ואת הרצון לחזור לפעילות".

קשרים חדשים משפיעים יותר מהצפוי

תחום נוסף שהמכון מבקש לבחון הוא התרומה של קשרים חדשים, לרבות קשרים "חלשים" כמו היכרות עם שכן, שיחה בבית קפה או מפגש קבוע עם אנשים שאינם חלק מהמעגל הוותיק. לצד המשפחה והחברים שליוו אותנו במשך שנים, קשרים כאלה עשויים להרחיב את העולם החברתי, להפחית בדידות ולחזק את תחושת השייכות.

עיקרון נוסף הוא החיבור בין משמעות, למידה ועשייה. ארנון מספר בהקשר הזה על דיירים שסייעו לחקלאים במהלך המלחמה, הכינו דירות למפוני קיבוץ סופה ועברו הכשרות למנטורינג, שבאמצעותן הם יכולים ללוות אחרים. הפעילויות האלו מערערות על התפיסה שלפיה בגיל המבוגר האדם בעיקר מקבל עזרה מהסביבה.

אותה גישה משנה גם את משמעותה של הלמידה. "בדרך כלל מציעים לאנשים בגיל הזה לשמוע הרצאות כלליות. זה בוודאי עדיף מלשבת בבית, אבל התפיסה המתקדמת יותר היא ללמוד משהו שבאמת רלוונטי בשבילם". לדבריו, דיירים ברשת לומדים ליצור פודקאסטים, עוסקים באוצרות ובמנטורינג, ואחרים עוברים קורס בעמידה בפני קהל ולאחר מכן מתחילים להעביר הרצאות בעצמם.

"זה בדיוק כמו שאדם בשנות ה-20 לומד כדי לתרגם את הידע לעשייה. זה מה שגורם לאנשים להבין שגם בגיל מבוגר יש עוד שיאים שאפשר להגיע אליהם ודברים חדשים שאפשר לגלות". כך הלמידה הופכת מהעשרה פסיבית להזדמנות ליצור, להוביל ולהשפיע.

להפוך את הידע התיאורטי למציאות

החיבור בין התחומים השונים סביב "הגיל החדש" מחייב צוות בינתחומי. לצד ד"ר שוורץ ופרופ' איילת דונסקי, ראש המגמה לפעילות גופנית ובריאות בגיל המבוגר אשר מובילה את צוות החוקרים מטעם המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, שותפים לתהליך ד"ר יוחאי שביט; פרופ' ארנון אפק, שמביא ניסיון ברפואה, אפידמיולוגיה וניהול מערכות בריאות המוביל את צוות החוקרים מטעם המרכז הרפואי שיבא; פרופ' פנינית ינאי רוסו, שחוקרת משמעות, חוסן וצמיחה; פרופ' ענת זוהר, המתמחה בלמידה ובחשיבה מסדר גבוה וכן התזונאי ואלוף ישראל לשעבר במרתון יאיר קרני.

המכון הושק זה עתה ולכן עוד מוקדם להציג את תוצאות מחקריו, אך הערך שלו יימדד ביכולת לבדוק אילו גורמים משפיעים, על מי, באילו תנאים ולאורך כמה זמן - ובתרגום הממצאים למדיניות ולהשפעה על חיי היומיום של המבוגרים.

"בעשורים האחרונים נוספה תקופת חיים שלא הייתה בעבר והמטרה שלנו היא לאפשר לאנשים לבחור איך לחיות אותה", מסכם ארנון. "המבחן האמיתי שלנו הוא לבדוק מה באמת תורם להארכת השנים הטובות ואז להפוך את הידע התיאורטי למציאות שאפשר ליישם ברמה האישית, הארגונית והציבורית".