הצפון מתחדש: הסטודנטים שמצאו קהילה ומשמעות במקום הכי רחוק מהבית
כשהבדידות והלחץ הופכים את חייהם של סטודנטים בישראל למאתגרים במיוחד, יש מי שמתגברים על זה בדרך הכי מיוחדת - לתת בחזרה. תכירו את מי שבוחרים לעבור הכי רחוק שאפשר, בונים קהילות שהופכות למשפחה וגם נרתמים לסייע למי שכל כך זקוקים לעזרה בתקופה הזאת

עומס של מבחנים ועבודות, לחץ כלכלי ובמקרים רבים גם בדידות וריחוק מהבית – אלו רק חלק מהאתגרים שעומדים בפני סטודנטים רבים בישראל. וזה נכון אפילו יותר בשנים האחרונות, לצד המלחמה וחוסר הוודאות לגבי העתיד. בתוך המציאות המורכבת הזאת, יש מי שמוצאים דרך מפתיעה להתמודד עם האתגרים האלו - דווקא דרל הבחירה לגור וללמוד כמה שיותר רחוק מהאזור שבו גדלו. במקום לחפש נחמה בסביבה המוכרת, הם בוחרים ליצור ביחד קהילות שמספקות תחושת משמעות עמוקה, לצד תרומה לקהילה ושיקום הצפון.
אביה גראפי בת ה-27 הייתה יכולה להמשיך לגור בתל מונד, קרוב למשפחה ולחברים, וללמוד קרוב לבית. במקום זה, היא בחרה להצטרף לכפר הסטודנטים איילים בקריית שמונה וללמוד חינוך ומדעי הרוח במכללת תל חי, בחירה שהיא בכלל לא מובנת מאליה. "מאז שהייתי במכינה קדם-צבאית בחנתון בגיל 19, התאהבתי בצפון. חייתי אז בקהילה של דתיים וחילונים, למדתי על ערבות הדדית ועל אהבת הארץ וידעתי שיום אחד אגור כאן", היא מספרת.
כפר הסטודנטים איילים הוא רק אחד מכפרים רבים הפזורים ברחבי הגליל, שמתופעלים על ידי ארגונים כמו איילים, החלוץ, בני עקיבא, קדמה ושעלים. הכפרים מקיפים את המכללות באזור - תל חי, עמק יזרעאל, כנרת, המכללה האקדמית להנדסה בראודה בכרמיאל, צפת, גליל מערבי וסכנין – ויוצרים רשת של קהילות צעירות שמשלבות לימודים, עשייה חברתית וחיים סטודנטיאליים עשירים.
"כל אחד יודע שיש לו משפחה כאן"
בשביל אביה, המעבר לכפר איילים פתר דווקא את הבעיות הכי כואבות שמאפיינות את חיי הסטודנטים. "אם לא הייתה כאן קהילה כזאת מגובשת, זה לא היה אפשרי. אני יודעת שלאנשים שחיים כאן באמת אכפת ממני וזה משהו שחסר במקומות אחרים". והכוח של הקהילה, היא מספרת, בא לידי ביטוי גם בדברים הכי קטנים: "גם אם יש לי אלף דברים לעשות במהלך היום, בערב אני תמיד אלך לשבת עם החברים ולשתות יין או קפה. פעם אחת, כשממש התגעגעתי הביתה, שאלתי את כולם אם הם רוצים לשחק רמי כי זה מזכיר לי את סבתא שלי. הדברים הפשוטים האלו הופכים את המקום הזה לבית".
כיום, כשהיא משמשת כמובילת הכפר בקריית שמונה, אביה מדגישה שוב ושוב את החשיבות של יצירת אווירה משפחתית במקום. "כל אחד מהחברים יודע שיש לו משפחה כאן ואנחנו תמיד נהיה שם אחד בשביל השני", היא אומרת. "באחת השבתות, כשסטודנטית מהכפר עברה תאונה, כולם הגיעו לעזור לה, גם מי ששומרים שבת, וזה בעצם אומר הכול".

ממלחמה לשיקום
כולנו זוכרים את הימים שבהם ההסלמה בצפון הובילה לפינוי של תושבי קריית שמונה ויישובים נוספים באזור. תושבים רבים שהו חודשים ארוכים רחוק מהבית וחלקם לא חזרו לשם עד היום. במרץ האחרון, כשהחלה חזרת התושבים, חברי כפר הסטודנטים היו בין הראשונים לשוב. "זה לא היה קל. לא היו כמעט חנויות וסופרים פתוחים בתקופה הזאת. העיר הייתה שקטה ושונה מאוד. אבל דווקא אז הרגשנו כמה חשוב שנהיה כאן", מספרת אביה.
ברשות לפיתוח הגליל מסבירים שהקהילות הצעירות היוו עוגן משמעותי בימים האלו. "במקומות שהייתה בהם קהילה מגובשת, היה יותר חוסן. הסטודנטים נתנו לתושבים תחושה שמישהו כאן בשבילם ושיש עתיד למקום. המטרה שלנו היא לא רק להחזיר את החיים לשגרה, אלא גם למשוך צעירים חדשים שיבואו ללמוד ולחיות בצפון". במסגרת מדיניות זו, הרשות גם מסייעת במלגות ובהטבות מגורים כדי לעודד צעירים להגיע ללמוד בצפון.
בנוסף ללימודים, חברי הכפרים גם מתנדבים בבתי ספר, עובדים עם נוער בסיכון בעמותת "עלם", תומכים בקשישים ומארגנים אירועים קהילתיים. "כשאני עוזרת לתלמידים להתכונן לבגרות באנגלית, או פוגשת את אותם נערים בערב במסגרת פעילות של 'עלם', אני רואה את הקשר הישיר בין מה שאנחנו עושים לבין השינוי בשטח", מעידה אביה.
"אם אנחנו לא נגור כאן, אז מי כן?"
בישראל של 2025, המילה "חלוציות" אולי נשמעת כמו מושג מההיסטוריה, אבל בקריית שמונה ובערי הגליל, היא חיה, בועטת ובעיקר נחוצה מאוד. הצעירים שבוחרים להגיע לאזורים האלו, לגור בעיר שעד לא מזמן הייתה כמעט ריקה, הם לא רק סטודנטים. הם שותפים לבניית קהילה, לחיזוק החוסן האזורי ולהנחת יסודות לעתיד בטוח ומשגשג בצפון.
"אני מרגישה שאנחנו עושים כאן את מה שעשו הדורות הראשונים של המתיישבים בישראל", מתארת אביה. "כמו שהם בנו יישובים מאפס, גם אנחנו בונים כאן חיים חדשים, לא רק לעצמנו, אלא לכל מי שיבוא אחרינו".
התחושה הזאת, לדבריה, התחדדה בימי המלחמה. "כשאנשים פוחדים לחזור לבתים שלהם ורואים אנשים צעירים שבוחרים לגור שם למרות הכול, אז הם מבינים שזה בטוח ואפשרי. אם אנחנו לא נגור באזורים האלו, אז מי כן יהיה כאן? ואם אנשים יפחדו לגור בצפון או בדרום, אז מה יישאר מהמדינה?".
בשנה הקרובה, כפר איילים בקריית שמונה מתכנן להתרחב מעשרים לשלושים סטודנטים ויותר, עם מטרה להוציא גרעיני התיישבות ליישובים נוספים. גם הכפרים האחרים ברחבי הגליל - של החלוץ, בני עקיבא, קדמה ושעלים - פועלים באותו הכיוון, ויוצרים רשת של קהילות צעירות שמחדשות את הצפון. אולי זו המשמעות האמיתית של להיות סטודנטים בתקופה הלא פשוטה הזאת: לא רק לפתח קריירה, אלא גם ללמוד מה זה שיתוף פעולה אמיתי, מה זו אחריות הדדית ואיך נראית אהבת הארץ כשהיא מתורגמת למעשים ולתוצאות בשטח.