מהפכת ה-BRCA: כיצד שינוי גנטי קטן חולל מהפך עצום באבחון, מניעה וטיפול בסרטן

בשנות ה-90, כשמדענים החלו למצוא את הקשר בין גנטיקה למחלת הסרטן, איש לא שיער שמוטציות (שינויים) בגנים BRCA1 ו-BRCA2 יובילו למהפכה של ממש ברפואה המונעת. מאז חלפו שלושה עשורים, ועשרות אלפי נשים ברחבי העולם - רבות מהן בישראל - שינו את גורלן הודות לבדיקות גנטיות, גילוי מוקדם וטיפולים יעילים, כולם בזכות גילוי השינויים בגנים הללו.

"נשאות למוטציות BRCA אינה גזירת גורל, אך היא מחייבת מעקב קפדני והתערבות מניעתית", אומרת פרופ' תמר פרץ, אונקולוגית בכירה במרכז הרפואי הדסה ופרופסור לרפואה באוניברסיטה העברית, מנהלת בדימוס של מכון שרת לאונקולוגיה והמרכז למחלות שד ממאירות במרכז הרפואי הדסה. "בדיקת סקר לגילוי מוטציות שכיחות בגנים אלו מאפשרת לנקוט בפעולות מנע, להתחיל במעקב ולהפחית את הסיכון לחלות בסרטן".

לפני כשלושים שנה התברר שמוטציות בגנים BRCA1 ו־BRCA2 מעלות באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסרטן השד וסרטן שחלה. מאז נמצא קשר גם למחלות ממאירות נוספות: הערמונית, הלבלב ואף לגידולים במערכת העיכול כמו סרטן הקיבה והמעי הגס. "עם הזמן אנו מבינים שייתכן שיש קשר בין המוטציות בגנים האלו גם לגידולים נוספים", מציינת פרופ' פרץ.

כאשר התגלו המוטציות בגנים BRCA נבדקו אוכלוסיות רבות – חולות ובריאות. פרופ' פרץ מספרת שנמצאו כ־2,000 סוגים שונים של מוטציות בגנים האלו, מתוכן שלוש חזרו על עצמן בתדירות גבוהה, בעיקר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי.

לאור הממצאים האלו, לפני מספר שנים הוכללה בסל הבריאות בישראל בדיקה גנטית לאיתור מוטציות שכיחות ב־BRCA עבור נשים ממוצא אשכנזי החל מגיל 25, ובחודשים הקרובים צפויה הבדיקה להיות נגישה גם לנשים ממוצא אתיופי. "שכיחות המוטציות בקרב נשים אשכנזיות עומדת על כ־2.5% - אחת מכל 40 נשים – פי עשרה מאשר באוכלוסייה הלא יהודית בעולם", אומרת פרופ' פרץ, שהייתה שותפה למחקר בנושא. עם זאת, היא מדגישה כי שיעורי התחלואה בסרטן השד בארץ לא גבוהים יותר בקרב נשים ממוצא אשכנזי, מה שמרמז על קיומם של שינויים גנטיים נוספים שטרם זוהו באוכלוסיה הלא אשכנזית.

"לבדיקת מוטציות בגנים BRCA יש גם השלכות פסיכולוגיות ומשפחתיות", מדגישה פרופ' פרץ. "לכן חשוב להבין את הסיבה לבדיקה. למשל, אם כל נשות המשפחה חלו סביב גיל 30, מומלץ לבצע את הבדיקה בגיל צעיר ואף להתחיל במעקב MRI מוקדם יותר. מנגד, במשפחות שבהן לא תועדה תחלואה – הגישה שונה. זהו תחום שנמצא עדיין במחקר".

מניעה: בין כריתה לשימור פוריות

לנשאיות של מוטציות בגנים BRCA1 או BRCA2 קיים סיכון של 60–80% לחלות בסרטן השד, ו־20–50% לסרטן השחלות, במהלך החיים. עם זאת, חשוב להדגיש, לא כל נשאית תחלה. "יש נשים שלא יחלו כלל, יש שיחלו בגיל מבוגר, ויש שיחלו בגיל צעיר מאוד – איננו יודעים עדיין את כל הגורמים לכך", מסבירה פרופ' פרץ ומוסיפה שבשנים האחרונות אנו עדים לירידה בגיל התחלואה בקרב נשאיות.

כריתת שדיים מניעתית מפחיתה משמעותית את הסיכון לחלות, אך לא את שיעורי התמותה ממחלת הסרטן – ולכן אינה מומלצת באופן גורף. "ההחלטה תלויה בהיסטוריה המשפחתית וברקע האישי של כל נשאית", היא מבהירה, "ובניגוד לסרטן שחלות, בסרטן השד יש אפשרות לאבחון מוקדם".

בנוגע לסרטן השחלות – מחלה קשה שאינה ניתנת כלל לאבחון מוקדם ומתגלה לרוב בשלב מתקדם – ההמלצה חד־משמעית: כריתת שחלות מונעת. "הצעד הזה לא רק מונע סרטן קטלני, אלא מפחית גם את הסיכון לחלות בסרטן שד בכ־50%", אומרת פרופ' פרץ.

לפי ההמלצות, נשאיות BRCA1 צריכות לבצע כריתת שחלות מונעת בגיל 37–40, ונשאיות BRCA2 בגיל 42–45. פרופ' פרץ מציינת את חשיבות תכנון המשפחה כבר בגיל מוקדם: "מומלץ לשקול שימור פוריות – הקפאת ביציות או עוברים – כבר בסביבות גיל 32, במיוחד נוכח ההמלצה לכריתת שחלות בגיל צעיר. וחשוב לדעת שניתן להיכנס להיריון גם לאחר הכריתה".

עוד ממליצה פרופ' פרץ על טיפול הורמונלי חלופי עד גיל 50, למניעת תסמיני גיל מעבר מוקדם. "הטיפול אינו מעלה את הסיכון לסרטן שד, וניתן לשלבו כחלק מהטיפול הכולל לאחר הכריתה," היא מדגישה.

אבחון מוקדם בגיל צעיר: MRI במקום ממוגרפיה

לנשאיות BRCA מומלץ לבצע בדיקת MRI של השד אחת לשנה החל מגיל 25. "במחקר שערכנו נמצא ש-MRI לשדיים מגיל צעיר משפר משמעותית את סיכויי ההחלמה ותוחלת החיים", אומרת פרופ' פרץ. לעומת זאת, ממוגרפיה לפני גיל 35–40 אינה מומלצת בשל הקרינה המצטברת. מעל גיל 40 יש מקום לביצוע ממוגרפיה. באשר לסרטן השחלות – אין כיום בדיקות סקר שהוכחו כיעילות לגילוי מוקדם של המחלה. "בדיקות דם לסמני גידול לא הוכחו כיעילות", מציינת פרופ' פרץ.

פרופ' תמר פרץ. צילום: אבי אוחיון

טיפול: מעכבי PARP ותקווה חדשה

הגנים BRCA1 ו־BRCA2 מעורבים בתיקון נזקי ה-DNA. כאשר מנגנון זה משתבש, גובר הסיכון לתהליך סרטני. תובנה זו הובילה לפיתוח מעכבי PARP – קבוצת תרופות חדשניות שמיועדות לחולים עם מוטציות בגנים BRCA1/2. "מעכבי PARP גורמים לעיתים לנסיגה משמעותית, ולעיתים אף להיעלמות של גרורות", מסבירה פרופ' פרץ, "התרופות יעילות גם בשלב מוקדם של סרטן השד, כטיפול מונע לאחר מתן כימותרפיה, וגם בטיפול מונע נגד חזרת גרורות בסרטן השחלות".

בנוסף, מחקרים עדכניים הראו כי מעכבי PARP יעילים גם בטיפול בסרטן הערמונית, לעיתים בשילוב תרופות נוספות. "יש ראיות לכך שקבוצת התרופות הזו פועלת גם בגידולים אחרים הקשורים ל־BRCA, כמו סרטן הלבלב וממאירויות נוספות", מוסיפה פרופ' פרץ. "מדובר בטיפולים מותאמים אישית – לא לפי מיקום הגידול, אלא לפי הפרופיל הגנטי והגנומי".

150 שנה אחרי שהרופא הצרפתי פייר פול ברוקה תיעד לראשונה תבנית משפחתית של סרטן שד במשפחת אשתו – ניתן לומר בוודאות: המוטציות ב־BRCA לא קובעות את הגורל, אבל הן בהחלט משנות את כללי המשחק.

למידע במיצוי זכויות עבור נשים המתמודדות עם סרטן השד ללא עלות – לחצו כאן

לקריאה נוספת ומידע על BRCA – בעמותת ״גנים טובים״ – לחצו כאן

בשיתוף אסטרהזניקה