"גדולים במדים": העמותה שבזכותה כולנו שווים

בעלי צרכים מיוחדים רוצים רק דבר אחד: לדעת שהם בדיוק כמו כולם. כדי להרגיש ככה, רק מתבקש שהם יקבלו את אותן הזדמנויות ויתמודדו עם אותם אתגרים. כן, גם בצבא.

תוכנית "גדולים במדים" של עמותת "יד לילד המיוחד" משלבת כיום 950 צעירים עם צרכים מיוחדים ב-70 בסיסי צה"ל, ומהווה עבורם פלטפורמה נהדרת לשילוב בעולם האמיתי, בתעסוקה ובקהילה.

לאחרונה למשל הגיע לסיומו בבסיס תל השומר מסע מרגש במיוחד, בו צעירים עם צרכים מיוחדים סיימו טירונות וצעדו לצד משפחותיהם בדרך לקבלת הכומתה הנכספת שתלווה אותם לאורך השירות כולו.

לרגל האירוע, הוחלפו מילות השיר המוכר "מי משוגע? אני משוגע!" במילים הולמות יותר: "מי מסוגל? אני מסוגל!". עכשיו, כשהאבק כבר שקע, מתבקש לשמוע מה חושבים על זה ההורים.

"זה פשוט אושר אחד גדול"

"לדעתי זה מאוד חשוב כי בסופו של דבר, השילוב הזה מאפשר לאנשים מיוחדים כמו איתן ליהנות - ולצבא להיחשף לאנשים המופלאים האלה", מספרת נטלי שטיין על בנה, שזכה להיות על רחבת המסדרים.

"אני באופן אישי שמעתי על בעלי צרכים מיוחדים שמתגייסים לצה"ל כבר לפני הרבה שנים, כשראיתי כתבות וחשבתי לעצמי כמה זה טוב וכמה זה מצוין", נזכרת נטלי. "גיששתי על הסיפור הזה לגבי איך מגיעים והבנתי שצריך מלווה, כי הרי לא מדובר בבחור בתפקוד מלא. איתן מוגדר בתפקוד נמוך והוא לא יכול להגיע בתחבורה ציבורית או להישאר לבד. אז גם הבנתי שמבחינתי, גם אם זה נשמע מאוד מעניין, אין לי דרך לממש את זה - כי אני לא יכולה לקחת יום חופש על בסיס קבוע ולהביא אותו לתל השומר".

"הכל השתנה ממש בתחילת שנת הלימודים הנוכחית", אומרת שטיין. "בתחילת השנה, המחנך של איתן בעצמו אמר שיש אפשרות להצטרף לתכנית שנקראת 'גדולים במדים' ושהם סוגרים את כל הקצוות. הבנתי למשל שהנערים מגיעים בהסעה באופן מסודר אחת לשבוע ועם הצוות החינוכי של בית הספר שמכיר אותו ומלווה אותו. כך שמבחינתי זה עוד יום רגיל במסגרת ולא מצריך ממני משהו מיוחד. בנוסף, זה מרגיע אותי והוריד לגמרי את כל החששות".

"ההצטרפות לתכנית קרתה מבחינתי בפוקס וזה פשוט אושר אחד גדול. באותה תקופה גם הבן הגדול שלי שירת ביחידה מיוחדת וכל הנושא של שירות צבאי משמעותי הוא מאוד חשוב ועקרוני לנו, אז הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר".

שתי תאומות – שירות צבאי אחד

גם הסיפור האישי של התאומות אדווה ונועה מבורך, כיום בנות 19, מראה איך לפעמים הגבולות נפרצים רק תודות להרגשה שאנחנו מסוגלים, שייכים ושווים. "שתיהן התגייסו בהפרש של חצי שנה", מספרת האמא מרב. "ההבדל הוא שאדווה מאובחנת עם שיתוק מוחין ומוגבלות מוחית קלה. וזה הבדל גדול".

"אדווה התחילה את 'גדולים במדים' בתחילת השנה דרך בית הספר עמל חולון, אבל מאז ומעולם היה חשוב לנו לשלב אותה בשירות צבאי. אני כל הזמן אמרתי שכשהיא תגיע לגיל 18 אני רוצה שהיא תתנדב. למעשה, אחת הסיבות שהעברתי אותה לבית הספר עמל בחולון היא הדגש על כישורי חיים והגיוס לצבא. פנינה זולטא, המנהלת המדהימה, יצרה איתי בזמנו קשר ובזכותה מילאנו את הטפסים".

"אדווה מאוד חששה בהתחלה ולא ידעה לקראת מה היא הולכת, אבל נועה התאומה שלה הסבירה לה על הצבא וכמה זה חשוב, וזה הרגיע אותה. יש להן קשר מאוד חזק. זה עזר לכולנו להפיג את החששות בהתחלה. היא פחדה כי לא ידעה למשל לקראת מה היא הולכת, או האם היא תעמוד בציפיות", ממשיכה מרב.

"צריך להבין שאדווה מאוד מודעת לעצמה ולקשיים שלה: היא יודעת שהיא שונה מאחותה. יש לה בעצם כל הזמן מראה מול הפרצוף. אבל למרות החששות, התהליך היה נהדר, קיבלו אותה בזרועות פתוחות וגם אם צפו קשיים, ב'גדולים במדים' תמיד ידעו לעזור ולתמוך".

"עכשיו היא מאוד מאוד נהנית. היא הולכת בשמחה והיא ממש מחכה ליום חמישי שבו היא בצבא. היא גם ילדה מלאת מוטיבציה, ייאמר לזכותה. היא לוחמנית לא קטנה וזה עוזר. גם אם יש קשיים, היא נלחמת בהם כדי למצות את הפוטנציאל של עצמה".

לסגור מעגל עם כומתה מהאח הגדול

בין החיילים שצעדו במסע היה גם מולו, נער בעל צרכים מיוחדים שהסיפור שלו הפך ויראלי לפני כ-4 חודשים בעקבות תמונה בה צולם מעניק לאחיו מ', המשרת ביחידת דובדבן, את הכומתה: "אחי היה שם ביציע והוא התרגש ורצה להיות איתי, אז העלו אותו לבמה והוא העניק לי את הכומתה. והיום היה תורי להחזיר לו ולהעניק לו", מספר מ' על המעגל שנסגר.

"צריך לזכור שלא פשוט להכין אותם ולהסביר להם מראש מה עומד לקרות", מסבירה נטלי מה קורה מאחורי הקלעים. "יש הבנה, אבל היא מאוד בסיסית וקונקרטית. אז בהתחלה לקחו אותם כמה פעמים לתל השומר, בלי מדים ובלי כלום. קיבלתי כל מיני תמונות וראיתי שהם עושים עבודות פשוטות וכאלה. כמה שבועות לאחר מכן כבר היה טקס קבלת מדים, באירוע סופר-מרגש ובאמת מטורף".

"איתן עלה לראשונה על מדים ואז גם הגיע הבן הגדול, עם הרובה והציוד וכל מה שמשתמע מזה, כדי להעניק לו את המדים. מהרגע שבו הוא קיבל מדים, התהליך כבר הפך להיות הרבה יותר ברור עבורו".

"עכשיו אם למשל אני שואלת את איתן לאן הוא הולך בימי חמישי, הוא יודע להגיד 'לצבא'. הוא הולך מבסוט וגם כשהוא שם, אני מקבלת מהמחנך שלו תמונות. אני רואה שהוא נהנה. אבל זה בכלל לא העניין של הנאה, אלא לעשות משהו - ההנאה היא רק תוספת".

המשימה: לצאת מהשגרה

"מבחינתי, איתן התגייס כדי להרגיש שווה, להיחשף לדברים אחרים ולצאת מהשגרה. אני חושבת שאני מדברת בשם כל החבר'ה שם בכיתה, כשאני אומרת שהשגרה שלהם מאוד משעממת", מסבירה נטלי.

"אלה אנשים שמגיל 7 עד גיל 21 נמצאים באותו בית ספר, עם אותם ילדים ועם אותו צוות חינוכי, והכל נורא קטן ונורא מצומצם. אז בסופו של דבר הוא הולך כל יום לאותו בית ספר ולאותה משפחה קטנה ואינטימית, אבל אלו החיים שלו ואין לו יותר מזה. וכאן הוא פתאום נחשף לפעולות, למסגרת ולאנשים אחרים, וזה מאוד משמעותי".

מרב מסכימה: "בזכות הגיוס לצבא, תהיה גם לאדווה תחושת שייכות. היא תרגיש שהיא תורמת ונתרמת מהדבר הזה. בנוסף, יש את כל העניין של כישורים חברתיים ותעסוקה. הם למשל ממיינים כל מיני תרופות, פלסטרים ודברים כאלה, וזה גורם לה להבין את המשמעות של הדבר הגדול הזה - לעשות משהו בשביל אחרים".

"אם כולם שווים, אז כולם שווים. נקודה"

תכנית השילוב של "גדולים במדים" עוזרת לנערים ונערות להתגבר על תחושה שהם לא כמו כולם. העמותה מזהה את הצורך להתמקד במשפחות ויוצרת בסיס טוב ופורה עבור הילדים, כי האחים והאחיות מהווים גורמי מפתח שורשיים ביותר בחיים שלהם. בנוסף, המטרה היא להפגיש את הצעירים והצעירות האלו עם שאר החברה, בדיוק בצומת המרכזית של שירות בצבא.

"גיוס לצבא היה החלום של כפיר מאז שהוא ראה את האחים והאחיות שלו על מדים", מבהירה נורה בנימין, עוד אמא שהבן שלה הצליח להתגבר על הקושי הטמון בצרכים המיוחדים ולהתגייס לצה"ל. "הוא הקטן במשפחה ויש לו שני אחים ואחות, שכולם עשו שירות צבאי, אז כמובן שהוא גם רוצה. הוא שאל למה אחים שלי מתגייסים ואני לא? בנוסף, הוא רואה את זה גם בצבא וגם בחוץ, כמו למשל לפעמים כשעוברים אנשים עם מדים סתם ככה ברחוב. אני רואה שזה מטריד אותו".

"היו הרבה חששות, כי כפיר למשל חייב ליווי וצריך תמיד מישהו שיגיד לו מה לעשות", אומרת נורה. "אבל לשמחתי זה בדיוק מה שקורה: המדריכה שלו מבית הספר נמצאת לידו גם בצבא ואני רואה שנעשה מאמץ להתייחס לקושי הספציפי של כל נער".

"אין ספק שמאז הגיוס הוא מאוד מתלהב. למרות שקשה לו, הוא מתרגש וכמעט לא ישן בלילה לפני הימים שבהם הוא בצבא. הוא כל הזמן אומר 'אני גיבור', 'אני יכול' ו'אני רוצה להיות בצבא'. אלו תמיד המילים שלו. זה מראה כמה החוויה חשובה עבורו ועד כמה היא תורמת לו גם מחוץ לבסיס".

"חוץ מהשירות עצמו, אני רואה את האימפקט הרחב יותר", מסכמת נטלי, אמא של איתן. "אז נכון שבטקס קבלת מדים או כומתה יש את המשפחות, אבל אני יודעת שכשאיתן יורד לרחוב מהבית בחולון כל יום חמישי בבוקר ומחכה להסעה כשהוא לבוש במדים, כל החברים והשכנים רואים אותו. וזה מסר חזק. זה משדר שגם הוא יכול ושכאמור, הוא שווה בין שווים".

"אני מכירה המון תכניות של התנדבות לאנשים עם מוגבלויות, אבל הן בדרך כלל מיועדות לאנשים בתפקוד קצת יותר גבוה שמגיעים לבד, נשארים לבד וכן הלאה. אבל עבורנו זה לא רלוונטי. אז כאן ההבדל בין התכנית של 'גדולים במדים' לבין כל היתר: ב'גדולים במדים' באמת מאפשרים לכולם, כולל כולם, ולא מגבילים את זה. אם כולם שווים, אז כולם שווים. נקודה".

עמותת "יד לילד המיוחד" עורכת בימים אלו קמפיין גיוס תרומות ארצי לטובת תוכנית "גדולים במדים", עבור מאות צעירים עם צרכים מיוחדים המבקשים להצטרף לתוכנית, והדבר היחידי שמונע זאת הוא תקציב להסעות ולכח אדם שילווה אותם בצבא. התרומות שלכם יכולות לשנות חיים.

לתרומות דרך פייבוקס:

https://payboxapp.page.link/SpecialInUniforms

בכרטיס אשראי:

https://www.peach-in.com/cmp/special

או בחיוג ל-*4581