המחיר הלא מדובר שמשלמים המורים במערכת החינוך

חינוך דור העתיד הוא מהמשימות החשובות ביותר של החברה - וגם מהקשות ביותר. כעת מתברר כי הקושי הוא לא רק בהשתלטות על כיתה שלמה של ילדים ובמציאת דרכים יצירתיות להעברת החומר, אלא גם בהיבט הפיזי ממש של עבודת ההוראה. לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה, המוסד לבטיחות ולגהות פרסם ממצאים מדאיגים מתוך סקר בריאות עדכני שנערך במהלך 2024. הסקר, שהתמקד בתנאי העבודה והבריאות של עובדים במשק, כלל כ-613 משתתפים שהזדהו כמועסקים בתחומי החינוך, ההוראה, ההדרכה, ההנחיה, האימון ופיתוח העובדים – קבוצה שמהווה 12.2% מהמדגם הכולל. ממצאיו מציירים תמונה עגומה: המורים בישראל סובלים משילוב מתמשך של עומס פיזי ונפשי - בסביבה שאינה מותאמת לצרכיהם הבריאותיים, ולרוב גם ללא הכשרה מתאימה.

עבודה בתנאים שאינם מתאימים לגוף
כשחושבים על מאבקם של המורים, המילים שעולות לראש הן עיצומים, שביתות ותנאי שכר. אבל עבודת ההוראה עצמה היא התמודדות עם עומסים מתמשכים, שמתבטאים ברמה הפיזית ממש - וקשורים הן לאופי הפעילות היומיומית והן להיעדר תשתית ארגונומית מספקת. הסקר מצא כי שליש מהמורים יושבים ישיבה ממושכת (מעל שעתיים ברצף), 28% עומדים במשך שעות ארוכות - תופעה נפוצה במיוחד בקרב מורים בכיתות נמוכות ובחינוך המיוחד, 29% חשופים לאבק או אבקות - השיעור הגבוה ביותר מכלל קבוצות המקצוע שנבדקו, ו-15% דיווחו על חשיפה לקור, למשל בכיתות או במבנים ישנים ללא חימום מספק.

בנוסף, נרשמו חשיפות חוזרות ונשנות לרעש (8%), תנועה חוזרת של הידיים או הגב (9% ו-7% בהתאמה), תנאי חום (8%) ונשיאת משקל כבד .(6%)לצד הנתונים, המוסד לבטיחות ולגהות מציין גם את הפעולות היומיומיות המזיקות שדורשות שינוי: כתיבה על הלוח כשיש צורך להרים את היד מעבר לגובה הכתף, כיפוף תכוף לגובה התלמידים, שימוש בריהוט נמוך שאינו מותאם למבוגרים (בעיקר בגני ילדים), ונשיאת חומרי לימוד וציוד אישי לאורך היום.כל אלו יוצרים שחיקה גופנית שנמשכת לאורך שנים, ולעיתים מתבטאת בכאבים כרוניים, בעיות גב, פגיעות קוליות, עייפות מצטברת ועוד - נושאים שלא זוכים לחשיפה ציבורית מספקת.

עומס נפשי ותחושת אחריות גבוהה הקושי של המורים וצוותי ההוראה הוא לא רק גופני - אלא גם נפשי. 61% מהמורים מדווחים על עומס דרישות קוגניטיבי גבוה: ריכוז, עיבוד מידע, מעקב אחרי תלמידים והתמודדות עם מצבים משתנים. 60% מדווחים על תחושת אחריות ברמה גבוהה - השיעור הגבוה ביותר מכלל המקצועות שנבדקו במדד זה. נתונים נוספים שבלטו בסקר ברמה הרגשית מעלים כי 22% מהמורים דיווחו על תחושת חוסר הוגנות או חוסר חוסן אישי; 17% חווים קונפליקט מתמשך בין העבודה לבית; 16% מתמודדים עם חסמים ניהוליים או ארגוניים – כמו חוסר עצמאות, היעדר תמיכה או ניהול לא עקבי; ו-9% חווים תוקפנות או אפליה בסביבת העבודה. קבוצת מקצועות החינוך אמנם לא נכללת בקבוצות שדיווחו על יותר משלושה גורמי לחץ פסיכו-סוציאליים (כמו נהגים, כוחות הצלה, עובדי בנייה או שירות לקוחות), אך שיעור הדיווחים על כל גורם בודד עדיין גבוה, מדאיג, ובמקרים מסוימים - חריג.

אין הכשרה – והמורים משלמים את המחיר

למרות הנתונים הקשים, מרבית צוותי החינוך בישראל לא קיבלו הדרכה מסודרת בנושאי בטיחות תעסוקתית או שמירה על הבריאות בעבודה. המקצוע מסווג כתחום בסיכון בינוני-נמוך (רמה 2), ובקרב קבוצות סיכון כאלו רק מיעוט מהעובדים מקבל הדרכות בתחום. בפועל, המשמעות חמורה: מורים נמצאים בסיכון מוגבר של פי שניים מהממוצע להיפגע בתאונת עבודה שתדרוש היעדרות, בהשוואה לעובדים המקוטלגים לקבוצת "אחר" (כלומר קבוצת מקצועות שונים שלא נכללה תחת נושא ספציפי).כדי להתמודד עם ממצאי הסקר, המוסד לבטיחות ולגהות פרסם שורת המלצות שנועדו לצמצם את הפגיעות ולהיטיב עם בריאות צוותי ההוראה:

מנח גוף נכון: התאמת גובה הכיסאות והשולחנות למבוגרים; ישיבה עם תמיכה לגב התחתון; מניעת ישיבה ממושכת.

הפחתת עומס בעת ההוראה: הימנעות מכתיבה על הלוח מעל גובה הכתף; דיבור בקול רם תוך כדי עמידה ולא התכופפות; הפסקות יזומות לתנועה.

נשיאה נכונה של ציוד: חלוקת משקל בין הידיים; שימוש בעגלות ניידות או פתרונות לוגיסטיים לציוד אישי.· שיפור סביבתי: הקפדה על אוורור נאות; פתרונות מיזוג או חימום בהתאם לעונות השנה; הפחתת חשיפה לאבק.

הדרכה מקצועית שוטפת: חיזוק המודעות לסיכונים בקרב הנהלות בתי הספר ומתן הדרכות תקופתיות לעובדים.

ד״ר מיקי סינקלר, מנכ״ל המוסד לבטיחות ולגהות:״צוותי ההוראה בגנים ובבתי הספר ובאוניברסיטאות, מחנכים את דור העתיד של מדינת ישראל. כדי שהצוותים יוכלו לעסוק בלמידה מוצלחת ופורייה צריך לדאוג להם גם להדרכה על ארגונומיה ובריאות תעסוקתית לשמירה על בריאותם. כך נבטיח את עתיד החינוך וההשכלה של הדור הבא שלנו במדינת ישראל".