מהכיתה אל הקהילה: כך בונים את הדור הבא של אנשי החינוך

בעולם שבו לא כל ילד וילדה מצליחים למצוא את מקומם בתוך מערכת החינוך הפורמלית, החינוך הבלתי פורמלי מציע חלופה חינוכית-קהילתית, שמבקשת לפגוש את האדם בדיוק במקום שבו הוא נמצא. תוכנית התואר הראשון בחינוך בלתי פורמלי בפקולטה לחינוך של סמינר הקיבוצים נועדה להכשיר נשות ואנשי מקצוע לעבודה חינוכית-חברתית מעמיקה, מתוך ראייה הוליסטית של הילד, הקבוצה והקהילה. את התוכנית מובילה ד"ר שמחה גתהון, אשת חינוך ופעילה חברתית ותיקה, שמביאה עמה שילוב נדיר של ידע אקדמי וניסיון שטח.

"החינוך הבלתי פורמלי הוא קודם כל חינוך לחיים", אומרת גתהון. "לא רק למבחנים או ציונים. הוא רואה את האדם – לא רק את התלמיד". בדבריה נשמעת תפיסה חינוכית שלמה, השואפת לחבר בין תיאוריה למעשה ובין ערכים למציאות. זהו חינוך שלא נמדד רק בהישגים לימודיים אלא מתמקד גם בתחושת השייכות, בביטוי האישי ובאחריות החברתית. "זה חינוך שפונה אל הלב, אל הראש ואל הידיים – אל העשייה, אל המפגש האנושי, אל הקהילה. אנחנו לא שואלים רק ‘כמה הוא קיבל בבגרות’, אלא גם ‘איך הוא מרגיש?’, ‘מה הוא יכול לתרום?’, 'איפה הוא פורח'".

בהשקפתה של גתהון, אין מדובר בחינוך "אלטרנטיבי" במובן השולי או הפחות מחייב, אלא בחינוך מסוג שונה, המרחיב את הגדרת ההצלחה. "יש ילדים שמתקשים לשבת בכיתה אבל פורחים במרכז נוער. יש בני נוער שמובילים תהליכים קהילתיים – רק צריך להאמין בהם ולתת להם כלים. זה לא פחות חשוב מספרים או חוקי דקדוק".

תוכנית הלימודים בנויה כך שהיא משלבת שלושה צירים מרכזיים – פרקטיקה בשטח, תכנים קהילתיים ולימודים עיוניים. הסטודנטים משתלבים בהתנסות מעשית שבועית כבר מהשנה הראשונה, בליווי צמוד של מדריך פדגוגי. "אין פה הפרדה בין הכיתה לעולם האמיתי" מדגישה גתהון. "אנחנו עובדים עם רגל אחת בשטח ורגל אחת באקדמיה. הסטודנטים לומדים מתוך החיים עצמם".

לצד הלימודים, מושם דגש מיוחד על תהליכי הכשרה בהנחיית קבוצות, עבודה עם נוער בסיכון, פיתוח קהילתי, מיומנויות הדרכה ויכולת הנהגה חברתית. כל אלה נלמדים מתוך חיבור לשדה החינוכי עצמו, ולא רק ברמת התיאוריה.

הסגל האקדמי מורכב ברובו מאנשי מקצוע בעלי ניסיון ישיר מהשטח. "המרצים אצלנו הם קודם כול אנשי מעשה – כאלה שעבדו בפועל עם נוער, הובילו פרויקטים, חוו הצלחות וגם אתגרים. הם לא רק חוקרים, הם חיו את התחום הזה לאורך שנים. וכשאתה לומד מהם, זה פשוט מרגיש אחרת".

אחת מנקודות הייחוד של המחלקה היא רמת המעורבות של הסטודנטים, שכבר במהלך התואר הופכים לשותפים פעילים בעיצוב הסביבה הלימודית. כך למשל, הכנס השנתי של המחלקה, שנערך מדי שנה, מנוהל ומונחה בשיתוף הסטודנטים, אשר לוקחים חלק פעיל בבניית התכנים ובהובלת המפגשים. "זו לא תוכנית שמייצרת רק בוגרי תואר, אלא מגדלת מנהיגים חברתיים וחינוכיים. אנשים שלוקחים אחריות, מקימים יוזמות, הופכים לשותפים מלאים בחיי הקהילה", אומרת גתהון.

החינוך הבלתי פורמלי, כפי שהוא נלמד ונחווה בתוכנית, מתאפיין בגמישות ויכולת הסתגלות למציאות משתנה. לדעתה של ד"ר גתהון, זו מהותו של התחום – להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק של החברה. "הנוער משתנה כל הזמן – לפני הקורונה, אחרי הקורונה והמלחמה, עם כל מה שקורה ברשתות החברתיות. היום ילד יכול לשבת בבית, להיראות רגוע – אבל להיות בסיכון גבוה דרך הרשתות. אנחנו לא יכולים להישאר אדישים לזה. עלינו ללמד אנשי חינוך לזהות את זה ולפעול בהתאם".

על אף שאין מערך השמה פורמלי, הפניות ממסגרות חינוכיות שונות מגיעות באופן שוטף, וד"ר גתהון דואגת לחבר בין סטודנטים לבין מקומות עבודה רלוונטיים. "אני לא עושה את זה כי אני חייבת. אני עושה את זה כי אכפת לי. מדובר באנשים שייצאו לשטח ויעשו הבדל. מבחינתי, זה חלק מהשליחות החינוכית."

את סיכום הדברים גתהון משאירה פשוט ומדויק: "אנחנו לא רק מלמדים מקצוע. אנחנו מגדלים אנשי חינוך שרוצים לשנות. אנשים עם לב גדול, עם תשוקה, עם ראייה חברתית. זה מה שאנחנו עושים פה. וזה מה שהחברה שלנו צריכה".