ועידת הבריאות של ישראל 2026

איך מערכת הבריאות התמודדה בשנה החולפת עם המציאות המורכבת, של מדינת ישראל בכלל ושל עולם הרפואה בפרט? ועידת הבריאות של ישראל בקשת 12 כינסה את השמות המובילים בתחום כדי לדון במה שעומד על סדר היום: הפערים שעוד קיימים, הטיפולים החדשים והתופעות הבולטות של השנה האחרונה. הוועידה התקיימה ב-15.10 - אלו הדברים המרכזיים שקרו בה:

סרטן השד - האם מערכת הבריאות מצליחה להדביק את קצב החדשנות?

סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בישראל ומהווה כשליש מהמקרים החדשים. ההתקדמות במחקר מאפשרת להתאים את הטיפול למאפיינים של כל חולה וחולה, אך נראה שיש עדיין פער בין קצב החדשנות בעולם לבין היכולת להציע אותה בישראל. פרופ' רוית גבע, יו"ר האיגוד האונקולוגי ומנהלת המכון האונקולוגי ומנהלת יחידת המחקר, איכילוב ציינה, כי באיגוד האונקולוגי מנסים לגשר בין המדע לסל הבריאות ולדחוף את הסל קדימה. "לצערי, בשנים האחרונות אחנו בעיכוב יחסית משמעותי, פותחים איזשהו פער מול העולם בלא מעט תרופות שנכנסות לסטנדרט הטיפולי ולא לסל הבריאות שלא גדל עם השנים. זה עניין של תקציב ואנחנו ערים לשיקולים החברתיים הרחבים, אבל הפערים האלו מותירים אותנו מאחור".

פרופ' שני פאלוך שמעון, מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד, המרכז הרפואי הדסה, י-ם ויושבת ראש החוג הישראלי לאונקולוגיה של השד, הדגישה כי "הרגולציה עובדת טוב מאוד אבל זה עניין של תקציב ותיעדוף, וצריך להבין שכל התרופות האלו הן השקעה בבריאות הציבור. ככל שנצליח לרפא יותר נשים ומטופלים אונקולוגיים, יהיה פחות עול כלכלי על החברה כולה".

כ-5,000 נשים מאובחנות מדי שנה בישראל בסרטן השד, רובן בשלב שבו סיכויי ההחלמה גבוהים. טלי רוזין, מנכ"לית עמותת "אחת מתשע" דיברה על החשיבות למלא פעם בחמש שנים שאלון הערכת סיכון, החל מגיל 25, ובכל מקרה של חשד ללכת לרופא. בנוסף, היא הדגישה את חשיבות תהליך ההחלמה. "ברמה הרגשית, להיות מחלימה מסרטן שד זו חוויה מתמשכת. את לא מחלימה בבת אחת, זה תהליך. ברגע שנפל לך האסימון שאת זקוקה להחלמה ולכל מה שזה אומר, את יכולה ומוזמנת לבוא אלינו".

הפטיטיס D: המחלה שלא יודעים עליה

הפטיטיס D מוגדרת כמחלת הכבד הנגיפית הקשה ביותר. בפתח הפאנל, ציין פרופ' זיו בן ארי, מנהלת מרכז המצוינות לרפואת הכבד באסותא ונשיאת עמותת חץ למען חולי הכבד בישראל, כי מדובר במחלה אגרסיבית ובחלק מהמקרים היא מתקדמת במהירות למצב של שחמת הכבד, לכשל בתפקוד כבד או לסרטן כבד. פרופ' אוהד עציון, מנהל המכון לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד, סורוקה הוסיף, כי בשונה מהפטיטיס B המוכר יותר, שם התהליך הוא איטי ויכול להתפתח על פני עשרות שנים - "ב-הפטיטיס D אנחנו מדברים על תהליך קצר יותר, שיכול לקחת חמש עד 10 שנים, מרגע ההדבקה ועד התפתחות השחמת".

כל נשא של הפטיטיס B נמצא בסיכון להפטיטיס D אך למרות שבדיקת נוגדנים פשוטה יכולה לזהות אותו, היא כמעט ולא מתבצעת. "יש תת אבחון מאוד משמעותי של הנגיף", אמרה פרופ' בן ארי. "מנתונים שקיבלנו לפני מספר חודשים מסתבר שבקרב הנשאים של נגיף ה-B, עשרות אחוזים בודדים מתוכם ביצעו בדיקת סקר לנגיף ה-D". פרופ' עציון הוסיף, כי חלק מחוסר המודעות נובע מכך שהכבד יכול לתפקד בצורה יחסית סבירה עד שלבים ממש מתקדמים של המחלה. הוא גם ציין כי יש כיום תרופות חדשות יעילות מאוד, וחלקן נמצאות בדיונים לקראת סל התרופות של השנה הבאה.

נגיף ה-HIV - למה אבחון מוקדם רלוונטי לכולם?

"אנחנו יודעים שאין אוכלוסייה שבאמת חסינה מ-HIV", אמר ד״ר רועי צוקר, מומחה ברפואה פנימית ובמחלות זיהומיות, מנהל תחום רפואת הלהט״ב במרכז הרפואי תל אביב, איכילוב, ובשירותי בריאות כללית. "כל מי שפעיל מינית צריך להיבדק אחת לכמה זמן ולפחות פעם אחת בחיים. זו לא רק האחריות של המטופלים לבקש את הבדיקה, אלא גם שלנו כמטפלים".

אלעד אהרון, סמנכ״ל הוועד למלחמה באיידס ואדם החי עם HIV ציין כי בניגוד למהפכה הרפואית בתחום, הסטיגמה והפחד עדיין מושרשים. "כל כך הרבה אנשים מפחדים לשמוע את התשובה, חוששים מהתווית, מלהישאר לבד". איילה לרנר, אישה הטרוסקסואלית שחיה עם HIV לאחר שנדבקה בעקבות יחסי מין לא מוגנים חד-פעמיים, סיפרה שבהתחלה בכלל לא חשבה על האפשרות שנדבקה. "אני חושבת שזה לא משהו שעולה בכלל לנשים או סטרייטים. גם כשהחלו תסמינים זו בכלל לא הייתה אחת מהאופציות שחשבתי עליהן. גם מצד המערכת לקח זמן להגיע לזה".

"אחרי שלושה שבועות של תסמינים קשים", היא שיתפה, "וחשש מאוד גדול ממה שאני הולכת לשמוע אצל הרופא, ברגע ששמעתי שיש לי "רק" HIV הייתה לי תחושה מאוד גדולה של הקלה. רק אחרי כמה ימים שהתסמינים קצת נרגעו זה נפל עלי והרגשתי שנגמרו לי החיים. אמרתי לעצמי שאני לא אהיה לעולם בזוגיות וכל העתיד היה ממש לוט בערפל. לאט לאט גיליתי שממש לא, החיים עם HIV הם חיים מאוד מאוד נורמליים. אני לוקחת כדור אחד ביום, בדיקות פעם בחצי שנה וזהו.

"ההתמודדות היא בעיקר חברתית, בתחום של דייטינג זה עוד יותר מועצם, אבל בגלל הבחירה שלי לשים את זה על השולחן זה חלק מהותי מהחיים שלי. בסך הכול ברגע שמורידים מזה את משקל הסוד, קל יותר להבין שאמנם עשינו טעות כמו עוד הרבה טעויות אחרות שכולנו עושים, אבל זה לא אומר עלינו כלום".

לסיום, הדגיש אהרון שאנשים שמטופלים לא יכלים להעביר את הווירוס הלאה. "זה בסדר ולגיטימי לחשוש מהנגיף אבל לפחד או להתרחק מאנשים שחיים עם זה, זה מיותר. הבדיקה היא פשוטה וקיימת בכל קופות החולים. למי שחושש, אפשר גם לעשות את הבדיקות באנונימיות מלאה דרך הוועד למלחמה באיידס".

כבד שומני: הבעיה בכבד, הסיכון גם בלב

כבד שומני נתפס פעמים רבות כבעיה של הכבד בלבד, אבל אצל אנשים רבים הוא למעשה סימן לבעיה מטבולית רחבה יותר, שקשורה להשמנה, סוכרת ולסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. פרופ' סער מנחה, מנהל היחידה לקרדיולוגיה התערבותית, מרכז רפואי שמיר (אסף הרופא) הסביר כי הכבד החולה משפיע על הסוכר והכולסטרול עד שבסופו של דבר זה גם עלול להשפיע על הלב. "הכבד השומני מאיץ תהליכי דלקת ותהליכי טרשת ומשם הדרך קצרה לאירועי לב ושבץ ואי ספיקת לב".

ירידה במשקל יכולה להשפיע לא רק על המשקל אלא גם על הכבד ועל הלב. בהקשר הזה הדגישה עו"ד ליה משיח, יו"ר העמותה למטופלים עם השמנה, כי "השמנה היא לא כישלון אישי, היא מחלה שניתן לנהל ואף למנוע אותה. האחריות עדיין על המטופל אבל כשמסירים את האשמה יש הרבה יותר פניות לטפל במחלה עצמה". ד"ר רועי אלדר, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה, מטבוליזם ויתר לחץ דם ומנהל היחידה לסוכרת באיכילוב הצטרף לדברים והוסיף, כי כל עוד אין התערבות מבוססת מדע, נמשיך לראות את העליות והירידות במשקל שוב ושוב. "הגישה הרפואית היא שהמשקל ברובו הוא עניין תורשתי וקשה לטפל בזה לבד. זה לא אשמת המטופל ויש לנו כיום את הכלים, שילוב של תרופות ואורח חיים, שמאזנים את מחלת ההשמנה, משנים את ההרגשה באופן מיידי ומפחיתים את הסיכוי לכבד השומני לטווח הארוך".

פרופ׳ אורן שבולת, מנהל מכון הגסטרו באיכילוב ויו"ר המועצה הלאומית לגסטרו, כבד ותזונה הדגיש בהקשר הזה כי גם אדם עם משקל תקין יכול לסבול מכבד שומני, ויש מרכיב גנטי למחלה שקשור לתזונה. בכל מה שקשור ליחס למחלה, הוא ציין כי למרות נפוצות המחלה אסור להתייחס אליה בקלות ראש. "התוצאות החמורות עלולות לבוא אחרי הרבה שנים. לא תמיד חייבים על ההתחלה טיפול תרופתי, אבל חשוב שתהיה מודעות כבר מהתחלה לכך שזו מחלה".

לסיכום, הוסיף פרופ' אלדור כי חשוב לברר על כל אופציות הטיפול אצל הרופא המטפל ולא להניח שזה אבוד - "הרפואה מתקדמת בתחום בקצב מסחרר". פרופ' מנחה הגדיר אותה כמחלה ברת טיפול והוסיף כי הטיפול עוזר לא רק לכבד אלא גם מקטין את הסיכון למחלות לב. "מה שחשוב שכל חולה ידע שזו לא אשמתו והוא לא בחר במחלה", סיכמה משיח. "מדובר במחלה כרונית ואפשר לטפל בה ולחיות איתה ולצידה. אפשרות שווה תקווה והמטופל צריך לדעת שהאפשרויות קיימות וכך גם התקווה".

סוכרת: למה לחכות שהמחלה תתקדם?

בסוכרת מסוג 2, השנים הראשונות של המחלה יכולות להשפיע על הבריאות בשנים שאחריהן, ובהתאמה, יש בשנים האחרונות יותר ויותר טיפולים שמתמקדים בשלבים המוקדמים של הסוכרת. "הגישה שלנו השתנתה מאוד ב10-15 השנים האחרונות", אמר פרופ' איתמר רז, יו"ר המועצה האקדמית למניעת השמנה וסוכרת בקרב ילדים, לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לסוכרת. "בעבר הסתכלנו על התחלה של סוכרת ומקרים של רמות סוכר נמוכות כמשהו שהוא לא בעייתי. כיום אפשר למנוע את הסוכרת כבר מהשלב המוקדם ביותר כמו גם לכאלו שנמצאים בסיכון. יש כיום תרופות עם תוצאות יוצאות דופן, אחת מהן היא הורדת השמנה בצורה דרמטית".

הטיפול כיום כבר אינו מסתכם בהורדת רמות הסוכר, אלא מתייחס גם למשקל ולסיכון העתידי למחלות לב, כלי דם וכליות. "אני חושבת שזו תקופה מאוד מאוד מרגשת לעסוק בטיפול בסוכרת", אמרה ד"ר הדר דסקין, רופאה בכירה במכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם, בילינסון. "יש לנו ארגז כלים שמתפקע משפע של טיפולים. אנחנו מסתכלים על הדבר הכי חשוב לטיפול, ירידה במשקל למשל או מישהו שהיה לו חלילה התקף לב או פגיעה בכליה, ותופרים את הטיפול המתאים. לאורך זמן נסיבות החיים משתנות ואיתן ההמלצות. חשוב לא להתאהב בהמלצות שלנו, ולדעת לשנות ולעדכן אותן בהתאם לנסיבות החיים של המטופלים. זה נותן המון תקווה ואופטימיות לצאת לדרך ולדעת שלכל תוכנית יש עוד תוכנית גיבוי".

לצד מניעה וטיפול בשלבים המוקדמים של המחלה, יש לא מעט מקרים שנדרשת התערבות מסיבית יותר כמו טיפול באינסולין, בהקשר הזה הודיע פרופ' רז על התפתחות דרמטית בתחום. "עבדנו על זה לא מעט", הוא אמר, "וכעת ניתן לבשר שיהיו לנו ממש בקרוב אינסולין ארוך טווח שיאפשר הזרקה עצמית פעם בשבוע".

"זו בשורה מאוד משמחת ומשמעותית", אמרה פרופ' אביבית כהן, מנהלת מחלקה פנימית א' הדסה עין כרם ויו"ר המועצה הלאומית לסוכרת והשמנה. "זה מורכב להזריק כל יום. כנראה זה לא יתאים לכל המטופלים אבל זה יעשה שינוי משמעותי בטיפול באינסולין". בהקשר הזה הוסיפה ד"ר דסקין כי חשוב לזכור שאינסולין הוא לא כישלון. "הוא עוד אחד מהכלים בארגז הכלים. הרבה פעמים המטופל או גם אנחנו כמטפלים מרגישים אכזבה אם הגענו לאינסולין, אבל זו עוד אופציה טובה להגיע ליעד, בטח כשמדברים על טיפול שבועי".

עולם הלידה: מה באמת עובר על היולדת?

מאז השביעי באוקטובר נרשמה עלייה במספר הלידות בישראל, והבייבי-בום הפך את הלידה לחלק מהסיפור של החברה הישראלית בתקופת המלחמה. אבל, השינויים שהרופאים פגשו בשלוש השנים האחרונות במחלקת היולדות מציגים תמונה מורכבת יותר. "מיד אחרי ה-7.10 הרבה זוגות ביקשו הפסקת הריון", אמר פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים ליס ליולדות ונשים באיכילוב. "לאחר מכן זה השתנה וראינו דווקא תופעות של הגדלת המשפחה. 2024 הייתה השנה הראשונה אחרי הרבה מאוד שנים שהייתה בה עלייה בשיעור הילודה בישראל". ד"ר ורד בר, מנהלת מרכז "חוה" בשיבא והיחידה לפסיכיאטריה של הפריון ציינה את העלייה המבורכת במודעות ליולדות במצבים נפשיים ופסיכיאטריים שונים, כמו גם הקמת מחלקות ייעודיות לכך.

פרופ' רונית מכטינגר, רופאה בכירה בשיבא ומרכזת מרפאת פריון במטופלות עם הריון בסיכון גבוה הצביעה על תופעה נוספת: "אני רואה עלייה בשיעור הנשים הרווקות שבאות להקפיא ביציות. גם העלויות של ההליך ירדו בצורה משמעותית. בהמשך לכך, בשנים האחרונות יש גם עלייה בשיעור הלידות אצל נשים מבוגרות, אפילו 50 פלוס, שעוברות את התהליך דרך תרומת ביצית. פרופ' יוגב ציין כי אצלם במחלקה (איכילוב) יולדות מדי שנה מעל 600 נשים בגילי 45 ומעלה, ממוצע של שתי לידות ביום.

לקראת סיום, סיפר פרופ' יוגב על בתו ליבי ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה ופנה ליואב לימור: "אנחנו מכירים. יום אחרי האסון, אתה ליווית אותי. נסענו יחד למחנה שורה לחפש את ליבי. כשחזרתי לעבוד אחרי זה, היו בערך 1,150 חללים וכמה ימים אחרי תחילת המלחמה אחד המתמחים בא ואמר לי שמאז השבעה באוקטובר ועד היום נולדו בבית החולים 1,150 תינוקות. זה מאוד ריגש אותי, לא כנקמה או משהו אלא זה הרגיש כמו סוג מסוים של נצחיות. מאז, הרבה ממני השתנה. תמיד ראיתי במה שאני עושה שליחות והיום אני רואה את זה באופן עמוק יותר. במהלך השנים האחרונות יילדנו משפחות של חטופים. נשים שאיבדו בעל במלחמה, נשים שהבעלים שלהן היו במילואים. הלידות נהיו אירוע מרגש ומשמעותי לכולנו."

מדינה בהחלמה: איך חוזרים לחיים?

בפתח הפאנל שעסק במסע השיקום שלא נגמר, של הפצועים בגוף ובנפש ושל בני משפחותיהם, שיתף דור אלמוג שנפצע קשה מאוד באסון קריסת המבנים בעזה בו נהרגו רבים מחבריו, על מצבו כיום. "קודם כל יש לי ידיים ורגליים וזה בונוס אחד גדול. אחרי הרבה מאוד כאב וצער, עכשיו אפשר להגיד תודה ואחרי כל המסע המשותף שעברנו אני יכול לומר שהמשפחות השכולות הן הכוח שלי".

שלוש שנים אחרי ותהליך ההחלמה, האישית והקולקטיבית, עוד רחוק מלהסתיים. ד״ר מירי כפיר, מנהלת מרכז שערים לשיקום טראומה, ביה״ח השיקומי רעות ת"א הדגישה את האתגר הרגשי, שלרוב מתעורר בשלב מאוחר יותר. "בדרך כלל ההתמודדות עם המצב הפיזי תופסת בתחילה את רוב הפוקוס, לפעמים גם יש התכחשות בשלב הזה לכל הממד הרגשי. לאט לאט הוא מתברר ומתפתח ומגלים שהוא קיים לא רק במקרי קיצון אלא גם אצל אלו שנלחמו ושרדו ולכאורה ממשיכים לנהל אורח חיים שגרתי, אבל ממשיכים לסחוב את הכאב והעומס הגדול".

ד"ר אורלי ברק, מנהלת בית החולים השיקומי "בשביל"ם", המרכז הרפואי איכילוב דיברה על הפגיעות השקופות. לדבריה, אחד מכל חמישה לוחמים בארה"ב סובל מפגיעת ראש, ובישראל מדובר על כמה אלפים. "כמובן יש את ה-PTSD אבל יש גם פגיעות שלא רואים, כמו פגיעת מוח או פגיעת ראש קלה, למשל כתוצאה מהדף. זה יכול לבוא לביטוי בכל המישורים, קושי לישון, קושי לחזור למה שהיינו רגילים לעשות כמו לימודים ועבודה, כמו גם תסמינים של ערנות יתר ורגזנות יתר".

פרופ' רחל דקל, חוקרת טראומה, חוסן והתמודדות עם מצבי משבר, אוניברסיטת בר אילן הרחיבה את הזרקור בהקשר של שוק העבודה: "לא צריך PTSD מאובחן כדי שיהיה קשה בעבודה. מספיק שיש מצוקה מסוימת, למשל קושי לשבת באופן ספייס ועם הקושי הזה עולים האתגרים שמסביב כמו איך ומתי לומר את זה לבוס. כחלק מתהליך השיקום חשוב גם לפתח את המיומנויות האלו". אלמוג שיתף על התהליך שעבר כדי להצליח ולחזור להשתלב בשוק העבודה: "קיבלו אותי עכשיו לעבודה בחברת סטארט-אפ. אני סובל מפגיעת ראש, הייתי במכון שיקום נוירולוגי ורק אחרי עבודה על דברים מאוד בסיסיים יכולתי להתקדם למיומנויות מפותחות יותר".