"לא הייתה הפתעה מוחלטת". לויט | צילום:
ויקיפדיה
ביום שלאחר ההכרזה על זכייתם של הכימאים הישראלים בפרס נובל, אריה ורשל, מייק לויט ובני משפחותיהם עדיין נרגשים מאוד. "אי אפשר להגיד שזה היה צפוי", אומר היום ל-mako ראובן (41), בנו של לויט, המתגורר בתל אביב, "אני לא חושב שאפשר לצפות כזה דבר. מאז שנולדתי אני רואה שיש לי אבא מבריק. הוא תמיד קיבל פרסים והוא תמיד היה במקום מאוד מיוחד בעולם בתחומו".
ראובן עצמו, כיום שותף בחברת שיווק באינטרנט ביחד עם אחיו הצעיר אדם, התעניין בתחום המחקר וניסה בעבר ללכת בדרכו של אביו, אך הבין בהמשך כי התחום אינו מתאים לו. "למדתי תואר ראשון בביולוגיה ובמחשבים ותואר שני בביולוגיה במכון ויצמן", הוא מספר, "רציתי מאוד להתנסות בתחומים שונים של מחקר ועבדתי בכמה מעבדות שונות, אחת מהן הייתה המעבדה של עדה יונת, שגם היא קיבלה בהמשך נובל. אחרי ההתנסויות השונות החלטתי שזה לא מתאים לי. אני לא סבלני כמו אבא שלי. לצורך מחקר צריך המון התלהבות והתמדה, לא הייתי מסוגל להשקיע כל כך הרבה. אבא שלי גם לא לחץ עליי להמשיך. הוא האדם הכי צנוע שיש ונתן לנו חופש לעשות כל מה שנרצה".
ראובן לויט ומשפחתו
אדם וראובן, החליטו לאחר שנים של נסיעות על קו ישראל-ארה"ב-אנגליה, להשתקע בישראל, לגדל כאן את ילדיהם ולנהל יחד את החברה שלהם. "כשעזבנו את הארץ בתור נער מאוד שמחתי. רציתי להתנסות בדברים אחרים, לראות מה עוד יש לעולם להציע" מספר ראובן, על ההחלטה לחזור, "לפני 11 שנים, בגיל 30, חזרתי לארץ. רציתי לראות איך זה לגור בישראל, לחיות את החיים התל אביביים האמתיים של הצעירים פה. בארץ אני מרגיש יותר בבית. אני חושב שיש קרבה, פתיחות ואותנטיות רבה יותר פה". בינתיים אביהם נשאר בארה"ב, ואמם, המתגוררת ברחובות, טסה לבקרו מדי פעם.
אדם מתגורר עם רעייתו ובתו בשדה ורבורג, ועבד במשך שנים כמתכנת. כיום הוא עוסק ביזמות ובעסקים שונים, כשבמקביל הוא מכהן כמנכ"ל אירגון מידברן, המקיים את הגרסה הישראלית לפסטיבל המתקיים מדי שנה בחולות נבאדה - "ברנינג מן". "אני מגיע לפסטיבל כבר שש שנים ברצף ובשנתיים האחרונות גם אבא שלי הצטרף", הוא מספר.
"לקח לי שמונה שנים להבין שכבר לא אחזור לישראל"
"אריה ורשל. "פשוט מאוד סגרו לו את הדלת
גם משפחתו של אריה ורשל עדיין בתוך סערת האירועים האחרונים. המשפחה התעוררה בשעות האחרונות בקליפורניה למתקפת טלפונים נוספת. "בן דוד שלי התקשר להעיר אותנו בחמש בבוקר כי אתמול לא היה אפשר אפילו לתפוס אותנו בטלפון", מספרת תמר ורשל וצוחקת, "התחושה היא פנטסטית ותמיד היא תהיה פנטסטית. זה חלום של כל מדען ולא כל מדען זוכה לזה. לאריה יש כרגע ראיון עם עיתון מדעי חשוב וקיבלנו הזמנה מהקונסול הישראלי להגיע בהמשך להופעה של עידן רייכל מטעם האוניברסיטה UCLA".
הבוקר אמרה ורשל בראיון לרינו צרור בתוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל כי "אנחנו לא בדיוק עזבנו את הארץ מרצון וזה די מפריע לי שאנשים חושבים שכל דבר נעשה בגלל שאתה חושב שבארצות הברית יותר טוב". "אריה לא קיבל קביעות בארץ ומהבחינה הזו היינו חייבים לעזוב", אמרה. הערב היא אומרת ל-mako: "פשוט מאוד סגרו לו את הדלת. יש פוליטיקה גדולה במדע ואנחנו לא יודעים מה הלך שם מתחת לשולחן, אבל כשהוא הציג את המאמרים המקוריים שלו פשוט לא האמינו לו".
"אנחנו עשינו את כל מה שיכולנו כדי להישאר בארץ", מוסיפה ורשל ואומרת, "אם להגיד את האמת לי לקח שמונה שנים להבין שאני כבר לא אחזור לישראל. עד היום אני כל כך קשורה לארץ, עד עכשיו הטלוויזיה הישראלית פתוחה אבל העבודה של אריה זה דבר שהיה לו חשוב מהיום הראשון שהתחיל. אני כבר לא חושבת שנחזור לארץ כי כל הילדים והנכדים שלנו נמצאים פה ואני לא רוצה לעזוב אותם כמו שהייתי צריכה לעזוב את ההורים שלי".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
