השימוש בחץ 3 – והוויכוח במערכת הביטחון

ייצור טילי החץ 3 היה אמור לאפשר לאזרחי ישראל שלא להרגיש כמעט את רסיסי היירוטים, גם לא את הפצצונות של הטילים המתפזרים, אבל אלה פוגעים בקרקע ומסכנים את חיי האזרחים. כפי שקרה גם היום (שבת) בראשון לציון כשפצצת מצרר פגעה בגן ילדים ריק. זה קשור לוויכוח ער שמתנהל בתוך מערכת הביטחון. בלב הוויכוח, השימוש בחץ 3 מול מערכות יירוט אחרות שמיירטות את הטילים בגובה נמוך יותר. הפרטים בכתבה אושרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית.

מצד אחד טיל החץ 3, שמיירט את הטילים הבליסטיים מחוץ לאטמוספירה. רוב הרסיסים נשרפים ומתאדים כך שכלל לא מגיעים לקרקע, ומיעוטים נוחתים במדינות אחרות. מול הטילים המתפזרים, חץ 3 פוגע בהם עוד לפני הפיצול לפצצונות, אז מנטרלים את הפיזור שלהן על מרכזי אוכלוסייה.

עם זאת, כל טיל חץ 3 הוא יקר מאוד, יקר בהרבה מהמיירטים האחרים, שזולים משמעותית ומאפשרים שימוש רב בלי לעשות חשבון ארוך טווח. החיסרון במערכות האלה הוא ששברי היירוט והפצצונות במקרה של הטילים המתפזרים מסכנים את מי שלא ממוגן היטב על הקרקע. במלחמה הזאת משתמשים בשני הכלים - כאשר לחיל האוויר יש יכולת לקבל החלטה מהירה מה לשגר בזמן אמת. ברירת המחדל היא השימוש במיירטים בגבהים הנמוכים יותר, ועל זה הוויכוח ממשיך להתנהל גם בימים אלה.

ההפתעה מקצב השיגורים האיראני

בסוף מבצע "עם כלביא" סברו בישראל שהייתה פגיעה דרמטית ארוכת טווח במערך הטילים האיראני, אבל במערכה הנוכחית כמות המשגרים הפעילים וקצב השיגורים הגבוה הפתיעו רבים. מה גרם לכך? המסקנה (המעודכנת) במערכת הביטחון היא שב-8 החודשים שבין שתי המערכות, האיראנים ייצרו כאלף טילים נוספים. זה אומר שגם אם הייתה פגיעה במערכי הטילים, והייתה פגיעה, היא לא הייתה פגיעה עמוקה. שיקום התעשיות האוויריות והמשגרים היו מהירים מאוד, כשבישראל סברו שקצב הייצור נמוך בהרבה.

אז במה אמורה להיות שונה המלחמה הזאת? בעוד שהפגזות מטוסי הקרב הישראלים מייצרות פגיעות נקודתיות בתעשיות הביטחוניות האיראניות, הרי שהפעם יש את האמריקנים על מלא, והפצצות שמטילים מטוסי B1 B52 מסוגלות ממש להשמיד את אותן תעשיות כשיש מודיעין מדויק.