מאבקי כוחות באיראן: משמרות המהפכה נגד שר החוץ וההנהגה המדינית

שר החוץ של איראן ספג בסוף השבוע ביקורת חריפה וחריגה, ועמד במרכזה של מתקפה מצד גורמים במשמרות המהפכה - באופן שחושף את המשבר העמוק בין "הזרוע המדינית" ל"זרוע הצבאית" באיראן. במקביל מתחזקת ההערכה כי מפקד משמרות המהפכה משפיע באופן נרחב על הליך קבלת ההחלטות במשא ומתן עם ארה"ב.

הביקורת החריגה נגד שר החוץ עראקצ'י חושפת מתיחות עמוקה בין הדרג המדיני לבין משמרות המהפכה, ומעלה סימני שאלה לגבי מי באמת מקבל את ההחלטות במדינה ובעיקר סביב המשא ומתן עם ארצות הברית - ומתמקדת במה שנראה שהפך לסלע המחלוקת העיקרי בשיחות, מצר הורמוז.

הסערה החלה לאחר שעראקצ'י הודיע ביום שישי ברשת X כי מצר הורמוז פתוח לחלוטין למעבר כלי שיט מסחריים במסגרת הפסקת האש. דקות לאחר מכן, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מיהר להצהיר כי איראן פתחה את המצר, מה שנתפס באיראן כהישג תודעתי עבורו.

כלי תקשורת המזוהים עם משמרות המהפכה, בהם סוכנויות הידיעות תסנים, פארס ומהר תקפו את דברי שר החוץ וטענו כי הציוץ שלו יצר בלבול והעניק לטראמפ הזדמנות להציג את עצמו כמנצח. בתסנים אף הגדירו זאת כציוץ "גרוע ולא שלם" שיצר עמימות מטעה, וטענו כי היו חסרים בו פרטים חיוניים על תנאי המעבר במצר.

קריאות להדחת שר החוץ

על פי הפרסומים באיראן, ההודעה של עראקצ'י לא כללה הסברים מספקים על מגבלות המעבר, כמו איסור על כלי שיט צבאיים או דרישה לתיאום עם הכוחות האיראניים. גורמים המקורבים למועצה העליונה לביטחון לאומי הדגישו כי פתיחת המצר כפופה לתנאים ברורים, כולל איסור על כלי שיט הקשורים למדינות עוינות.

הביקורת לא הסתפקה בתוכן ההודעה אלא כוונה גם כלפי אופן קבלת ההחלטות. בסוכנות מהר נאמר במפורש כי המשא ומתן סביב הפסקת האש אינו מנוהל רק על ידי משרד החוץ, וכי יש צורך בהסבר קולקטיבי של כלל הגורמים המעורבים. הקריאה הזו משקפת מסרים לפיהם הדרג המדיני אינו הגורם הבלעדי בקבלת ההחלטות.

המתיחות הזו עברה במהירות מהתחום התקשורתי לשטח. פחות מיממה לאחר הודעת שר החוץ, משמרות המהפכה תקפו אתמול בבוקר כלי שיט מסחריים והבהירו כי המצר נותר סגור בפועל, תוך איום על כלי שיט שינסו לעבור ללא אישור. הצעד הזה סתר באופן ישיר את ההכרזה הרשמית של משרד החוץ והמחיש את הפער בין ההצהרות המדיניות לבין הפעולות הצבאיות.

גם בזירה הפוליטית הפנימית נרשמה הסלמה. גורמים שמרניים בכירים בפרלמנט קראו להדחת עראקצ'י, בטענה שהצהרתו הורידה את מחירי הנפט והעניקה יתרון לארצות הברית במשא ומתן. במקביל, כלי תקשורת המזוהים עם משמרות המהפכה דרשו מהשלטונות להסביר את חוסר הבהירות, שלטענתם הותיר את הציבור במצב של בלבול.

במקביל לרצף האירועים המדיניים והצבאיים סביב מצר הורמוז בסוף השבוע, עולה תמונה רחבה יותר של מאבקי הכוח בתוך איראן. המכון לחקר המלחמה (ISW) פרסם הערכה כי מפקד משמרות המהפכה אחמד ואחידי ואנשיו הצליחו לבסס שליטה לא רק על התגובה הצבאית של איראן בלחימה, אלא גם על עמדת איראן במשא ומתן. מדובר בתפקיד שבאופן מסורתי שמור לדרג המדיני, אך נראה כי בפועל נשחק בתקופה האחרונה, מאז חיסולו של עלי ח'אמנאי.

עוד עולה כי משמרות המהפכה פועלים להכתיב את מדיניות המשא ומתן, ואף דחקו הצידה גורמים פרגמטיים יותר שהיו מעורבים בשיחות עם ארצות הברית, בהם גם שר החוץ עראקצ'י. לפי ההערכה, הפעולות במצר הורמוז, כולל התקיפות והעצירה של התנועה הימית, נועדו לא רק להפעיל לחץ כלכלי חיצוני אלא גם להמחיש בתוך המערכת האיראנית מי מחזיק בכוח האמיתי.

התוצאה היא תמונת מצב מורכבת: מצד אחד, גורמים מדיניים מאותתים על נכונות לפשרות בניסיון לקדם הסכם, ומצד שני, "הזרוע הצבאית" מציגה קו תקיף יותר ואף פועלת בניגוד להצהרות הרשמיות. הפער הזה, כפי שעולה מהביקורת הפומבית החריגה, מעיד על קושי לשמור על קו אחיד ועל כך שהסמכות על קבלת ההחלטות אינה מרוכזת בידי גורם אחד ברור.

ההערכה הזו מצטרפת להערכה מוקדמת, אפילו מלפני המלחמה, לפיה פגיעה בעלי ח'אמנאי וניסיון לשנות או לזעזע את המשטר באיראן תביא להתחזקות הגורמים הקיצוניים במשמרות המהפכה. על פי הדיווחים, משמרות המהפכה היו אלה שלחצו על אנשי הדת הבכירים באיראן למנות את מוג'תבא ח'אמנאי לתפקיד המנהיג העליון, שכן הוא ככל הנראה נוח עבורם יותר להרחבת השליטה שלהם במדינה, על פני גורמים אחרים שהיו מועמדים לכאורה לתפקיד, וזאת למרות שח'אמנאי הבן נדמה כמי שאינו עומד בכל התנאים הדרושים לתפקיד ולמרות דיווחים כי עלי ח'אמנאי התנגד למינויו.

ממתכנני הפיגוע הקשה בקהילה היהודית

אחמד וחידי, מפקד משמרות המהפכה מאז הימים הראשונים של המלחמה בעקבות חיסולו של קודמו מוחמד פאכפור, נחשב לאחת הדמויות הביטחוניות הבולטות והחשובות ביותר באיראן לאורך שנים. הוא כיהן בשורה של תפקידים בכירים במשמרות המהפכה, כולל בתפקיד מפקד כוח קודס בשנים 1997-1988.

הקריירה שלו אינה מוגבלת לזירה הצבאית בלבד. וחידי שימש גם בתפקידים פוליטיים בכירים, בהם שר ההגנה בתקופת מחמוד אחמדינז'אד ושר הפנים בממשלת אבראהים ראיסי, וכן כחבר במועצה לאבטחת האינטרס של המשטר. השילוב הזה מציב אותו בנקודת מפגש משמעותית בין הצבא, המודיעין והדרג המדיני.

וחידי הוא דמות שנויה במחלוקת בזירה הבין-לאומית. ארצות הברית והאיחוד האירופי הטילו עליו סנקציות בשל חשדות למעורבות בטרור ובהפצת נשק גרעיני, וכן על רקע דיכוי מחאות באיראן ב-2022. בנוסף, שמו נקשר לחקירת הפיגוע במרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994, שבו נהרגו 85 בני אדם, והרשויות בארגנטינה והאינטרפול מייחסים לו תפקיד מרכזי בתכנון ובביצוע.

וחידי נחשב לאיש הקו הנוקשה עם ניסיון עמוק בניהול כוח צבאי ובקבלת החלטות אסטרטגיות. הרקע שלו, שמגיע מהעולמות של מודיעין ופעילות חוץ ולא מדיפלומטיה, משקף גישה ביטחונית מובהקת לניהול ענייני המדינה.