המהלך הכפול מול לבנון שישראל מפספסת - ואין הרבה זמן לתקן

המטחים הגדולים של חיזבאללה לעבר הצפון מחייבים שינוי אמיתי בתגובות צה"ל. המטחים האלו לא נועדו רק לתושבי הצפון, אלא גם לממשל הלבנוני אחרי שהנשיא ג'וזף עון קרא למשא ומתן ישיר לשלום עם ישראל. מה שנשלח חיל האוויר לעשות עד כה איננו תשובה מספקת להתגרות הזו.

תזכורת קצרה: השיעים בדרום לבנון היו הקהילה הערבית הידידותית ביותר למפעל הציוני במשך עשרות שנים. הסבא שלי ממטולה נהג לרכב עם חבריו על הסוסות הטובות והמקושטות ביותר להלוויות בכפרי השיעים בסביבה. רועי הפרות במטולה היו חלק מהמושבה ודיברו אל התינוקות שלהם ביידיש. אפשר להאריך בסיפורים האלה, אלא שבמהלך מלחמת השחרור, מסיבה שלא התבררה לי עד היום, עלו לוחמי הפלמ"ח על רכס טייבה לפוצץ את הארמון של משפחת אל-אסעד, שהייתה עד להופעת חיזבאללה המשפחה השלטת בדרום לבנון. עדיין לא נחקרה כראוי הפרשה הזאת.

עכשיו, אחרי המטחים על הגליל ומעבר לו, נדרשת במהירות תגובה ישראלית מזן אחר. לא עוד מטרות צבאיות ואחרות של חיזבאללה עצמו, אלא מכות נאמנות כלפי הסביבה השיעית שבתוכה הוא פועל, ממנה הוא יונק מגויסים לתמיכה פוליטית ועליה הוא נסמך לקראת הבחירות לפרלמנט לכשיגיעו בעוד שנתיים.

המטרה צריכה להיות להרחיב באופן מהיר ונרחב את הקרע בין תנועת אמל ומנהיגה נביה ברי, השותפים היחידים שנשארו לחיזבאללה בלבנון, לבין הארגון. ברי בן ה-88 הוא פוליטיקאי סופר מדופלם, סופר מושחת, סופר אגואיסטי. שעל כן, הלך הרוח של הקהילה השיעית - יותר מ-40% מתושבי לבנון - הם עניינו המרכזי בטרם ירד מהבמה.

כיצד משפיעים עליהם? בדרום לבנון, בגזרה שבין נהרות הזהרני והאוולי, בבקעת הלבנון ובהרמל בצפון, צריכה ישראל לגרום להפסקת אספקת החשמל - לא מבצע מסובך מדי! - לפגיעה באספקת המים ולחסימת הגשרים על נהר הליטני עד לאגם קרעון. כשתעלה זעקתה של האוכלוסייה השיעית במחוזות הללו, ישתנו החישובים גם של ברי - וכל מי שמתכוונים לרשת אותו - וגם של מה שנשאר מהנהגת חיזבאללה. ואגב, חיזבאללה מנוהל היום בצד הצבאי על ידי אנשים חדשים שלא היו בסולם הפיקוד עד המלחמה הקודמת וקיבלו עכשיו לראשונה לידיהם את הרסן.

כל זה חייב להתבצע לצד מהלך דרמטי אחר: הודעה רשמית של ממשלת ישראל - שבעניין הזה משתהה ומחמיצה - שאנו מקדמים בברכה את הצעתו של הנשיא גנרל ג'וזף עון למשא ומתן ישיר על הסכם שלום. כמובן שיש בעיות עם הצעה זו, שמבקשת הפסקת אש בטרם פורק חיזבאללה מנשקו, וישראל צריכה להקפיד בנושא זה, אבל אסור שעיוורון ישתלט על מערכת השיקולים שלנו: צבא לבנון פשוט איננו מסוגל בשלב הזה לעשות הרבה. צריך להמשיך ולדרוש ממנו לממש את הבטחת הממשל בביירות לפרק את חיזבאללה מנשקו, אבל תהיה זו טעות חמורה לעכב את לחיצת היד שהושיט הנשיא עון בגלל חולשת צבאו. נא לזכור: חייל בצבא לבנון מקבל משכורת נחותה מזו שמקבל לוחם חיזבאללה, לא מעטים מהם עסוקים בעבודה צדדית בצד תפקידם הצבאי. ויש בין לובשי המדים הלבנוניים לא אחד ולא שניים שהם משת"פים של חיזבאללה.

לסיכום: ישראל חייבת בו-זמנית ללחוץ את ידו של הנשיא עון וממשלתו, ולהגדיל את הלחץ על המרחב השיעי שבתוכו מתקיים חיזבאללה. בשום פנים אין להפריד בין שני המהלכים האלה! הם צריכים להתרחש מיד, בו-זמנית, ובבהירות מלאה!