המלכודת שטומן איזנקוט לנתניהו ואולי תכריע את הבחירות

לו הייתה מוקמת ועדה לבדיקת הכשל הפוליטי של גוש השינוי ב-2022, היא הייתה מייחדת פרק לקמפיין המפלגה הגדולה. מרגע שמרצ והעבודה בחרו שלא להתאחד, החלטתו של יאיר לפיד לנסות לגדול על חשבונן הייתה הרת גורל לגוש שלו. קרוב ל-300 אלף קולות, 7 מנדטים, נותרו מתחת לאחוז החסימה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

והינה, כעבור ארבע שנים עומד גדי איזנקוט בפני אותה דילמה: האם לנסות לגדול, גם על חשבון שותפיו? אלא שהפעם האסטרטגיה שהפכה להיות הטרגדיה של גוש השינוי ב-2022 עשויה להיות ההזדמנות שלו. שאול מרידור, בכיר במפלגתו של איזנקוט, נימק השבוע בהקלטה שפרסמנו את הסיבות לקמפיין בכך שמפלגה גדולה תמשוך ליכודניקים שמחפשים הכרעה, ותסייע למפלגה לשלוט "ביום שאחרי".

לקמפיין הזה יש עוד שתי סיבות:

האחת פנימית – ב"יום שאחרי", נפתלי בנט ואביגדור ליברמן עשויים לנסות לאתגר את איזנקוט מבית. יחד הם שווים כרגע בסקרים 22 מנדטים, לעומת איזנקוט, שמקבל 23. אומנם יאיר גולן קרוב יותר פוליטית לאיזנקוט, אבל הוא רוצה להיות בעמדת השפעה. האם יבואו יחד וידרשו את ראשות הממשלה, שאולי תכלול גם את רע"ם? ליברמן אולי יהיה הקטן ביותר, אבל הוא מי שיידרש לשבור את מילתו באופן המובהק ביותר. בנט וליברמן מכחישים בתוקף אבל איזנקוט לא לוקח סיכונים. הוא מבין שפתיחת פער תפגע בלגיטימיות של מהלך כזה, שממילא אינה גבוהה.

אבל גם זה לא לב העניין – איזנקוט רוצה לעשות לבנימין נתניהו את מה שהגוש שלו עשה לעצמו בפעם הקודמת: הוא רוצה לגרור אותו לקמפיין המפלגה הגדולה, כדי שיחליש את מפלגות הימין המתנדנדות. הוא גם טוען שזה יגדיל את הסיכוי שיקבל ראשון את המנדט להרכיב ממשלה, אף שהוא יוטל על בעל הסיכויים הגבוהים ביותר ולא בהכרח על המפלגה הגדולה. זו בעצם מלכודת לנתניהו – הוא רוצה להכניס אותו לתחרות ראש בראש כדי שיגדל על חשבון עופר וינטר, ירון זליכה ויועז הנדל.

והם לא לבד: בגוש נתניהו יש עוד שורה של מפלגות שעלולות לשרוף קולות - אח"י, צבע שחור, הציבור החרדי, נעם ועוד. בתרחיש שבו אף אחת מהמפלגות הקטנות לא עוברת, בין 8-6% מהקולות עלולים להישרף - רובם מהימין. מרצ ובל"ד היו 6% מהקולות. היחיד שעדיין שורף קולות למחנה השינוי הוא בני גנץ. אומנם הקהל שלו היברידי אבל העדיפות השנייה של רובו (אם כי לא בפער גדול) היא גוש השינוי. כשמשחק יוכרע בנקודות ולא בנוק-אאוט, גם בזבוז של אלפי קולות עלול להיות משמעותי. גנץ יצטרך לקבל בקרוב החלטה.

אם קמפיין המפלגה הגדולה יצליח לאיזנקוט, ונתניהו לא יגרום לווינטר לפרוש עד הבחירות, מאות אלפי קולות עשויים ללכת לפח – רק שהפעם מהצד השני. לגבי בצלאל סמוטריץ' – הוא נראה כרגע בטוח מעל אחוז החסימה, אבל כבר היו דברים מעולם.

"היום שאחרי" והתרחיש התקדימי

אם לא תהיה הכרעה מובהקת ב-27 באוקטובר, ישראל עשויה למצוא עצמה במצב שלא הכירה מעולם. מלאכת הרכבת הממשלה עשויה להימשך זמן רב. פרסום התוצאות הרשמיות יקרה רק כשבוע אחרי הבחירות, ואז לנשיא יש שבוע נוסף להחליט על מי יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה. למועמד הראשון יש 28 ימים, ואפשרות להארכה ב-14 ימים נוספים לכל היותר. אם ייכשל, הנשיא רשאי להעביר את המשימה למועמד אחר לתקופה של 28 ימים, או להודיע שאינו רואה אפשרות להרכיב ממשלה.

בקיצור – אם לא תהיה הכרעה ברורה, אנחנו נכנסים לשלושה חודשים של חוסר ודאות. הכנסת, לעומת זאת, לא מחכה. כבר ב-10 בנובמבר צפויה הכנסת ה-26 להתכנס לראשונה. הכנסת החדשה אינה צריכה להמתין להקמת ממשלה כדי להתחיל לעבוד. באותו יום עשויה להיווצר מציאות יוצאת דופן: ייתכן שלגוש השינוי יהיה רוב בכנסת ובכל זאת הוא לא יצליח להרכיב ממשלה.

ומה המשמעות? מרגע שהכנסת החדשה מתכנסת, את יו"ר הכנסת אפשר להחליף אם יש 61 תומכים אקטיביים במהלך. הבחירה ביושב ראש הכנסת חשובה במיוחד. היא נעשית ברוב רגיל, אך לאחר שנבחר, החלפתו במהלך כהונת הכנסת כמעט אינה אפשרית. במסלול החוקי של העברתו מכהונה בשל התנהגות שאינה הולמת נדרש רוב של 90 חברי כנסת, לצד תנאים אחרים. לכן לבחירת יושב הראש בתחילת כהונת הכנסת יש משמעות פוליטית ומוסדית מיוחדת.

בנוסף, כנסת חדשה יכולה להתחיל להניע הליכי חקיקה, לקדם הצעות חוק, להקים ועדות ולהפעיל את סמכויות הפיקוח הפרלמנטריות, כפוף להוראות הדין והתקנון. אומנם הממשלה היוצאת ממשיכה לכהן, אבל הכנסת החדשה כבר יכולה להתחיל לעצב סדר יום משלה.

המשמעות עשויה להיות דרמטית. למשל, ניתן יהיה לקדם חקיקה חדשה בנושא הגיוס, או ליזום חקיקה שתסדיר הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר או אפילו להגביל קדנציות. אלה רק כמה דוגמאות לנושאים שהכנסת החדשה עשויה להתחיל לפעול בהם עוד לפני שתושבע ממשלה חדשה. כמובן, יש להבחין בין פתיחת הליכי חקיקה ובין השלמתם: זה לא כל כך פשוט, ובתוך כמה שבועות תוקם ממשלה או שהכנסת תתפזר.

וכך עשויה להיווצר מציאות פוליטית יוצאת דופן: נתניהו ממשיך לכהן כראש ממשלת מעבר, אך גוש השינוי מנהל את הכנסת ומתחילה לקדם יוזמות חקיקה שעשויות לשנות את סדר היום הציבורי. כי בישראל אפשר להיות המפלגה הגדולה ביותר ולא להרכיב ממשלה. אפשר לקבל את המנדט מהנשיא ולהיכשל. אפשר להקים ממשלה בלי 61 חברי כנסת שיצביעו בעדה. ואפשר גם לאבד את הרוב הפרלמנטרי ולהמשיך לכהן כראש ממשלת מעבר.

ב-27 באוקטובר יבחר הציבור את הכנסת הבאה. אבל אם לשום גוש לא יהיו 61 מנדטים, תוצאות הבחירות יהיו רק תחילתו של הסיפור. איזנקוט יצטרך להוכיח שאפשר לתרגם כוח פוליטי לממשלה בת-קיימה, נתניהו יצטרך לנסות לפרק את הגוש הנגדי, אם לא ישיג 61, והכנסת תהפוך לזירת המאבק המרכזית.

בליל הבחירות נדע כמה מנדטים קיבל כל אחד. את השאלה מי יצליח להקים ממשלה ייתכן שנגלה רק חודשים אחר כך.