הפנים שמאחורי מבצע הגירוש

אחד מהם הוא מולוק אגוט, רק בן 17, וכבר החיים זימנו לו טלטלה שלא באשמתו. הוא הגיע לכאן עם הוריו כשהיה בן 12, ובשנים האחרונות למד בפנימיה למנהיגות במצפה רמון. הוריו גרים ועובדים באילת. במקור הם מדרום סודאן, מאיזור שהיום אין בו סכנת חיים של ממש. לפני מספר חודשים הבינו שהגיע הזמן לחזור הביתה. "הם רואים ושומעים מה קורה בתקשורת, ונמצאים בקשר עם ארגוני זכויות אדם שונים", מספרת מיה שאול, שמדריכה את מולוק בפנימיה, "הם ידעו שהיום הזה יגיע וניסו להקדים תרופה למכה, חבל שהרשויות לא שיתפו איתם פעולה".

הבוקר בשש הגיעה משטרת ההגירה לדירה של הוריו באילת. למרות שהפינוי מתבצע בהסכמה, העיתוי והיחס הפתיע אותם. ניתנו להם כמה שעות להתארגן ואחר הצהריים כבר הגיעה ניידת של משטרת ההגירה לפנימיה לקחת את מולוק. הוריו כבר היו עליה, מכאן ייקחו אותם לאחד ממתקני הכליאה בדרום עד שיעלו על הטיסה.

בפרידה ממנו, ממש לפני שנלקח, החברים לפנימיה בכו מהתרגשות. "זה היה מאד עצוב. הם הכינו לו מסיבת פרידה בה נתנו לו מתנות והקריאו שירים", מספרת שאול, "מולוק התרגש מאד. הוא עדיין לא מעכל מה צפוי לו". בפנימיה מספרים על ילד מאד מקובל חברתית. העברית שבפיו שוטפת ואת דרום סודאן הוא זוכר רק במעורפל. שאול: "מדובר במלך הפנימיה. ישראלי לכל דבר. הוא מוקף תמידית חברים ויש לו חברה. הוא רוצה מאד להישאר ולהתגייס כמו כולם, אבל הוא גם מאד בוגר ומבין את המצב. המשפחה זה הדבר הכי חשוב לו. הוא לא יכול להישאר בלי ההורים".

גם עבור הילדים בפנימיה מדובר בחוויה לא קלה. "אנחנו מנסים לתווך להם את זה", אומרת שאול, "זאת היתה סיטואציה לא פשוטה, למרות שזה היה באוויר בחודשים האחרונים. הם יודעים הכל ומאד פעילים במאבק למען הזרים. הם שלחו מכתבים לכנסת, הכינו סרטון והשתתפו באירועים חברתיים כאלה ואחרים. הם מבינים שמולוק ומשפחתו צריכים לחזור, אבל היו רוצים שזה יהיה בצורה יותר אנושית".

בימים הקרובים יעלו מולוק והוריו על הטיסה ויגיעו לעיר וואו שבדרום סודאן. משם ייסעו באוטובוס לבית הסבתא שם יישהו עד שיתארגנו מחדש על חיהם. עבור מולוק בן ה-17 הכל מתחיל מהתחלה. שפה אחרת, חברים חדשים, תרבות שונה לחלוטין. "לא נשכח אותו", אומרת מיה, "הוא ילד חכם, אני בטוחה שהוא יתאקלם מהר גם שם".