ערב טוב נבטים

ששת חברי הלקה הם לא בדיוק רוק-סטארים, אבל מלאי רצון טוב ויכולת לעשות שמח לכל הסובבים, וזה בדיוק מה שהוביל אותם לקחת הפסקה מהדיי ג'וב שלהם, לשפץ טנדר ישן, למלא אותו כמובן בכל הציוד ההכרחי לכוכבי רוק, כמו למשל גזיות ושקי שינה, ולתת גז בדרך לטור ברחבי ישראל.

"הרעיון נולד לפני חצי שנה בערך, כשהחלטנו שנצא לסיבוב הופעות רחוב וכמה הופעות שנצליח לסגור לפני", מספר עמית עטיה מנהל הלהקה, "התחלנו להקים את המערך הזה, לקנות רכב, לדאוג לציוד הדרוש ולסגור הופעות בברים. אחרי שהתאפסנו על הדברים האלה קבענו תאריך יציאה ומסלול שהתחיל מתל אביב ויורד דרומה. בינתיים הגענו לאזורים הכי רחוקים בארץ, מצפה רמון, אילת, הפונדק של כושי רימון ועוד. פגשנו אנשים שממש פרגנו לנו ונהנו מהמוסיקה שלנו וזה מדהים כי כל המטרה הייתה להיחשף בפני כמה שיותר קהל. כל המסע הזה הוא עצמאי וממומן לגמרי על ידנו, חברי הלהקה. הצלחנו לחסוך ביחד 60 אלף שקלים שאמורים להחזיק אותנו לכל החודש הזה, מה שנקרא מימון עצמי. עכשיו את תופסת אותנו ביום ה-11, ביציאה מבסיס נבטים שם הופענו אתמול בלילה ועכשיו אנחנו בדרך לירושלים".

הלקה נוסדה לפני חמש שנים, כשנפגשו ששת החברים, ביום בני 27-29, במסגרת שירותם הצבאי כצוות מנחיתי הרקולסים. עוד בזמן השירות הם התחילו לנגן יחד ולעבוד על חומרים. עד שאחרי 300 שעות אימונים, הם הבשילו להקליט יחד אלבום ראשון שנקרא בהתאם "300".

"אנחנו סוג של נחמנים, אבל בלי הנחמנות"

"כל העניין של הרוד טריפ הוא בעצם לצאת קצת מגוש דן ומהאזור הנוח שלנו בעמק חפר. כולנו מתגוררים יחד בקו ראשון לחוף הים בשושנת העמקים, כל אחד בדירה משלו, אבל באותו הקומפלקס" אומר ערן שרעבי חבר הלהקה, "רצינו לצאת קצת למקומות שקשה להגיע אליהם, ולהיות צבעוניים. אנחנו מאירים לאנשים את השגרה ואנחנו מקבלים תגובות מדהימות, אנשים נפתחים ויוצאים מעצמם. כל הרעיון הוא לשמח וליהנות, אנחנו מסתובבים עם הדיסק שלנו ומציעים אותו למכירה במחיר כובע – כלומר, או שיביאו לנו כובע בתמורה או שישימו לנו משהו בכובע. אנחנו מאמינים שלמרות ששם הלהקה הוא "לא חשוב", אנחנו בכל זאת עושים משהו חשוב. בתקופה שבה רוב האמנים מקליטים שירים באנגלית ומכוונים החוצה – אנחנו החלטנו להיות פה, לשיר בעברית, עם כל הישראליות שלנו. לעשות אמנות מקומית. יש אתנו גם צייר שבמהלך כל הופעה מצייר את השירים בלייב, תוך כדי, נותן אלמנט נוסף שהמלל והמוסיקה מתקשים להעביר, משהו ויזואלי שאפשר להתחבר אליו בצורה אחרת. אנחנו סוג של 'נחמנים', אבל בלי הנחמנות, עושים שמח אבל בלי הקונטקסט הדתי".

כאמור, חברי להקת "זה לא חשוב", מבינים שלהתפרנס ממוסיקה במדינת ישראל זה לא בא בחשבון, וזה בדיוק מה שגורם להם לעשות את מה שהם עושים מאהבה ובתמורה לאהבה: "לכל אחד יש את העיסוק לו, אחד מלמד גיטרה, אחד איש היי טק, אחד איש הגברה, אחד ממלצר, "אני בונה פרגולות ורשתות צל", מוסיף עטיה, "לכל אחד יש את העבודה שלו, אבל מה שחשוב לנו זו האמנות אז אנחנו מוצאים את הזמן להזיז את העבודה של הכסף כדי לעשות את האמנות שלנו".

המסע הזה גורם להם להיתקל באנשים ובסיטואציות מוזרות, משעשעות ואפילו רוחניות לעיתים, ובכדי שכל שק החוויות הזה לא יישאר לגמרי פרטי, הם מתעדים כל יום ביומו ועורכים את חומר הגלם לכדי סרטונים קצרים אותם הם מעלים ליוטיוב בסופו של יום. "ההחלטה הזאת היא חתיכת אתגר", מוסיף שרעבי , "אנחנו לא יודעים מה אנחנו הולכים לצלם כל יום, ניגשים לסיטואציות ומוצאים משהו שנראה לנו מעניין ומנסים לתעד את זה. יוסי ברמן מצלם ועורך את הכול עד השעות הקטנות של הלילה, עם הלפטופ שלו. זה סוג של יומן מסע שאפשר לשתף אותו עם אנשים שלא אתנו במסע אבל רוצים לראות מה שעובר עלינו. זה יומן עשיר בחוויות, בפרצופים, מקומות ואנשים שיש לנו בארץ וזה פשוט נהדר".