דמרי ובדש. לאחד אלה, לשני אקדח. "הגנבים גרועים יותר מארגוני פשיעה" | צילום:
שמעון איפרגן
רותם בדש, בעל רפת גדולה במושב 'גילת' שבנגב, ישן בלילה עם אקדח תשע מ"מ מתחת לכרית, על כל צרה שלא תבוא. בדש, רפתן מצטיין שהרגיש בשנים האחרונות את נחת זרועם של כנופיות גנבי הבקר והציוד החקלאי הגיע למסקנה, שאין דרך אחרת להתמודד עם התופעה.
"פעם הייתי רואה גנב בקר ויורה באוויר, היום אני יורה כדי להרוג. הם גרועים יותר מאירגוני פשיעה, הם מסכנים אותנו ולא מהססים להרוס לנו את הפרנסה. אתה משקיע כסף רב בגידול עגלים ופרות ובמחי יד, מישהו נכנס אליך הביתה וגונב לך את הפרנסה", הוא אומר.
בדש, רפתן בשנות ה-30 לחייו, אב לשני ילדים רוצה בסך הכול לחיות בכבוד, אבל כנופיות גנבי הבקר מדרום הר חברון ומשטחי ישראל מאיימים באופן מוחשי על הסיכוי שלו לפרנס את משפחתו.
"היום זה משתלם לגנוב עגלים וכבשים, והמגדלים מפסידים מיליוני שקלים. יש לי מצלמה שמתעדת מהבית את כל הנעשה ברפת ואקדח טעון מתחת לכרית כדי לטפל בגנבים. פעם היה שי דרומי אחד, בקרוב יהיו הרבה שי דרומי לצערי. אם לא נדאג לעצמנו אף אחד לא ידאג לנו".
יוני דמרי ביונקיה. העגלים נחשבים ללהיט בקרב הגנבים. הם יקרים ואפשר להכניס אותם לטנדר | צילום:
שמעון איפרגן
על פי נתונים לא רשמיים של התאחדות מגדלי הבקר בישראל, בעשר השנים האחרונות נגנבו כ-30,000 ראשי בקר. רק שליש מהם דווחו לאתר האינטרנט של ההתאחדות. לחלק גדול ממגדלי הבקר אין ביטוח נגד גניבות ולכן הם כלל לא מדווחים. חברות הביטוח דורשות מחירים גבוהים כדי לבטח את הרפתות והדירים כולל התחייבות להתקנת מערכות אזעקה ואבטחה שעלותן עשרות אלפי שקלים. המגדלים, שגם ככה מצבם הכלכלי לא מזהיר, נאלצים לוותר. המשטרה (יחידות מג"ב כפרי) תופסת לכל היותר כעשרה אחוזים מראשי הבקר הגנובים (עגלים, כבשים, פרות, עיזים).
ברחבי הארץ פועלות כ-20 כנופיות של גנבי בקר. חלק גדול מהם פלסטינים מדרום הר חברון והמשולש ומהפזורה הבדואית בנגב. הגנבים מוכרים את הבקר הגנוב בחצי ממחירו הנקוב (מצורפת טבלה). בנוסף סובלים המגדלים מגניבות של חממות, ברזי מים, שעוני מים, טרקטורים, טרקטורונים, צינורות מים, ציוד השקייה, והלהיט האחרון, קולטים סולריים. ההערכה היא שכלל הגניבות החקלאיות בישראל כולל הבקר עומד על כמיליארד שקלים בשנה.
מחפורות, תעלות בוציות, כלבים ו"סיירת רפתנים"
מושב גילת ממוקם באמצע הכביש שבין באר שבע לאופקים. במושב פועלות 11 רפתות. כל עוד הגנבים לא בשטח, רפת היא עסק משתלם. אבל בשנים האחרונות כנופיות הגנבים עשו שמות במושב. מאות עגלים ובקר נגנבו מהרפתות ובעליהן שילמו מחיר כבד. עלויות האבטחה ההולכות וגדלות הרתיעו רבים להיכנס להרפתקה כלכלית כדי להגן על רכושם.
נזק של מיליוני שקלים בשנה מגניבת בקר
יוני דמרי, דור שני לרפתנים, שירת ביחידת מובחרת ועסק במרדפים אחר עבריינים ומחבלים לאורך קו התפר שבדרום הר חברון. הוא וחבריו החליטו להילחם בתופעה. בשלב הראשון הם חפרו תעלות עמוקות מסביב למושב כדי להקשות על הגנבים. בנוסף, הרפתות הוקפו בגדרות גבוהות ובתעלות בוציות. כלבים תוקפניים ונבחניים הובאו למושב והמתחם הוקף בשערים גדולים ומנעולים מתוחכמים. סביב הרפתות הוקמו סוללות עפר גבוהות שמטרפדות אפשרות להיכנס לרפת ובעיקר, לצאת ממנה עם הבקר, ו"סיירת הרפתנים" יוצאת מדי לילה לסיורים בגזרה.
"בגלל העלויות הגבוהות של מערכות המיגון החלטנו להתקין מערכות הגנה זולות ויעילות", אומר דמרי, "זה הגיע מחוסר אונים. מפחד מפני גנבים שמגיעים עם סכינים, מוטות ברזל ואלות כדי שלא נתעמת מולם. הבנו שאם לא נפעל נשאר בלי פרנסה".
בדש, בן דודם של מפקד תחנת משטרת באר שבע, ניצב משנה תומר בדש וראש מועצת עומר, פיני בדש טוען, שמדובר במלחמת קיום יומיומית. "זו מלחמת ההישרדות שלנו. מלחמת קיום על הפרנסה. אם לא נפעל נגד הגנבים נאלץ לנטוש את הענף כפי שעשו רבים וטובים. החלטנו שאנחנו יוצאים לקרב על הבית על החיים של המשפחות שלנו", הוא הדגיש.
דמרי התחיל לישון עם אלת בייסבול מתחת לכרית. "אני לא בעד אקדח, כי אני פוחד בטעות לירות בגנב ולשלם על כך בישיבה בכלא. אני מסתפק באלת בייסבול. לי זה מספיק. אבל אנחנו במצב קשה מאוד. יש שבועות שאתה לא יכול לצאת מהמושב. לא לחתונות, בילויים או סתם ארוחת שבת אצל ההורים של אשתי. אתה במעצר בית, כי יש פחד שהגנבים יפעלו כשאנחנו מחוץ למושב וירוקנו לנו את הרפתות", הסביר דמרי.
"יש תקופות שאתה חייב לישון ברפת", מוסיף בדש, "הכלבים הם כלי התרעה חשוב אבל לפעמים הם מרעילים אותם או נותנים להם סמי הרדמה עם בשר. זה לא חיים קלים, במיוחד כשיש לך ילדים, אבל זו המציאות של הרפתנים בישראל".
כנופיות הגנבים: חוליות מודיעין ודחפורים
מחפורת אחרי שטופלה על ידי דחפור של כנופית גנבים | צילום:
שמעון איפרגן
אבל גם גנבי הבקר לא פראיירים. הכנופיות מפעילות חוליות מודיעין שעוקבות אחר הרפתנים ומחכות לשער כושר לפעול. "הם מאוד חכמים. מכירים אותנו, עוקבים אחרינו. הם מתנהלים כמו אירגון פשיעה לכל דבר. המלחמה שלנו איתם זה כמו שחמט. חתול ועכבר. באים למושב גנבים במסווה של קונים פוטנציאלים, כאילו כדי לברר מחירים, ובינתיים הם בוחנים את הרפתות ומערכות המיגון", טוען בדש.
גם על סוללת העפר הם למדו להתגבר בעזרת טרקטורים שמשטחים את התעלות. באחרונה גילו המושבניקים במושב גילת, כי חברי אחת הכנופיות הצליחה לפרוץ את סוללות העפר כשהם נעזרים באמצעות דחפורים וכך יצרו להם פרצה לחדור למושב. אחרי הדחפורון מגיעים הגנבים על טרטורונים, מעמיסים את העגלים, ונעלמים במהירות.
"הם לא בוחלים בשום דבר כדי לגנוב את העגלים שלנו", אומר בדש, "היו מיקרים שגנבו לנו פרות ועגלים, יצאנו למרדף, וכדי לברוח יותר מהר, הם שחטו אותם בשטח".
המקום החביב על הגנבים הוא ה'יונקיה', המקום בו גדלים העגלים בטרם הם נמכרים. העגלים נחשבים ללהיט בעיני בגלל שהם קטנים יחסית וקל מאוד להכניס אותם למכוניות פרטיות וטנדרים. לא פעם הגנבים מגיעים עם בקבוקים מלאים בחלב, חודרים פנימה, מניקים אותם כדי שלא ירעישו, מעמיסים ומסתלקים. "באחד המקרים חדרו גנבים ליונקיה שלי. הגעתי לשם והתעמתי איתם, אבל הם שלפו אקדח ואמרו לי לעוף מהמקום", מספר בעל רפת, "פחדתי אז נתתי להם לגנוב. ירדו לי דמעות מהעיניים שכל העבודה שלי ירדה לטימיון".
"תקופת החגים המוסלמים היא קטלנית"
בתקופת הרמדאן, עיד אלפיטר וחג הקורבן יש עלייה של מאות אחוזים בגניבות. הרפתנים מעבירים ביניהם הודעות טקסט על הגניבות בתקופת החגים הללו ועל המקומות בהם פועלים הגנבים, כדי להתריע.
"בתקופת החגים אנחנו בכוננות ספיגה", טוען רוני, בעל רפת גדולה באחד המושבים בלכיש הגובל בדרום הר חברון, "כל לילה הם פושטים. הם לא פוחדים מכלום. באים עם טוריות, אלות וסכינים. בתקופה הזו יש ביקוש עצום לבקר והמשחטות אצלם עובדות נון-סטופ. הגנבים מנסים לספק את צרכי השוק במגזר הערבי- בדואי. גניבות הבקר זה להיט, כסף טוב עבור הגנבים".
קצין בכיר וותיק במג"ב מודה כי תקופת החגים הוא קטלנית. "בתקופה הזו אנחנו מתגברים את קו התפר בדרום ואת איזור הצפון בכוחות רבים כדי לתפוס את הגנבים על חם. אבל אי אפשר למגר את התופעה הזו לחלוטין. אפשר רק לצמצם אותה. הגנבים רק הולכים ומשתכללים".
"כשהם לא מצליחים לגנוב עגלים או פרות, הם פשוט זורעים הרס ברחבי המושבים, שוברים מדי מים, הורסים חממות. כאילו לנקום בנו שלא הצליחו במשימות שלהם", סיפר דמרי, "רק בשבוע שעבר הם הרסו מדי מים וגרמו נזק לצינורות בעשרות אלפי שקלים".
המכה החדשה: פרוטקשן
בחודשים האחרונים כמה מחברי כנופיות הגנבים החלו לגבות דמי חסות (פרוטקשן) מבעלי רפתות ולולים בעשרות מושבים בישראל. חלקם נאלצים מידי חודש לשלם 1,000 עד 2,000 שקלים כדי לישון בשקט.
הודעות טקסט הנשלחות בין בעלי הרפתות
מי שלא משלם, משלם אחר כך בריבית דריבית. "באו אליי שני בדואים וביקשו לשמור לי על הרפת" מספר מושבניק מהשפלה, "אמרתי להם שאין לי צורך בשומרים. למחרת גנבו לי עגלים וגרמו נזק של עשרות אלפי שקלים. אחרי שבוע הם באו שוב ודחיתי אותם, אבל הבהרתי להם שאם יעזו להיכנס לרפת הם יחטפו כדור בראש, שלפתי את האקדח לעברם והם פשטו ברחו ויותר לא שמעתי מהם", סיפר מושבניק מהשפלה.
גם במושב גילת ניסו הגנבים לעבור לשיטת הפרוטקשן אבל נכשלו. בתחילה פנו לבעל לול גדול, אבל הוא סירב. אחר כך שברו כמה דברים וחזרו שוב. הלולן התמיד בסירובו והם הרפו ממנו.
מפקד מג"ב, ניצב יורם הלוי, ערך לאחרונה כנס עם החקלאים בו הבהיר להם בצורה חד משמעית: "מבחינתי גניבה חקלאית כמוה כתיק רצח. גניבת עגל או טרקטור היא עבירה חמורה ואם צריך גם נעלה לאוויר מסוקים".
"בשנים האחרונות התווספו מאות לוחמי מג"ב העורכים סיורים לאורך קו התפר והמושבים והקיבוצים ברחבי הארץ כדי לאתר גנבים", אמר בכיר במטה הארצי של המשטרה, "ובהוראת המפכ"ל, המגמה הזאת תימשך גם בשנים הקרובות".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
