כדורגל של שלום
מיזם חדש מנסה לגשר על השסע הגדל בין יהודים לערבים באמצעות המשחק הכי ישראלי שיש – כדורגל. אז מה קורה שבמקום להתלונן על פוליטיקה מתלוננים ביחד על השופט? בדיוק מה שאתם חושבים
רבע שעה נסיעה, זה כל מה שמפריד בין פרדס חנה-כרכור לכפר קרע, ובכל זאת המרחק בפועל בין שני היישובים האלה הוא עצום ומייצג את השסעים ההולכים ומתרחבים בין החברה היהודית לערבית בישראל. מיזם חדש מנסה לגשר על הפער באמצעות מה שדווקא מחבר את שתי האוכלוסיות - האהבה לכדורגל. "כדורגל למען השלום" (Soccer for peace) הוא פרויקט שיזם אורי וויניצר ומביא למרכז גבעת חביבה זו השנה השנייה 100 נערים יהודים וערבים מאזור ואדי ערה המשתתפים במחנה בן ארבעה ימים בו הם ישנים, אוכלים, מטיילים ומשחקים כדורגל יחד בקבוצות מעורבות.
"הילדים הם אלו שיובילו את השינוי במדינה שלנו", אומר מנהל הפרויקט זכריה מחאמיד מהכפר מועאויה. "לצערי קל להתמקד במה שמפריד בין שתי האוכלוסיות וכמובן שחלק מהילדים מגיעים עם הסטיגמות והמטענים האישיים שלהם כלפי הצד השני. עם זאת, במחנה אנחנו שמים את הפוליטיקה בצד ומכוונים את הילדים דווקא לחפש את מה שמשותף ביניהם וכך לנסות ולשבור חלק מהמחיצות הללו".
במהלך המחנה הילדים עברו סדנאות בנושאי תרבות ושפה ואף ביקרו בבית כנסת ובמסגד, ולמדו להכיר זה את דתו של זה. "לא תמיד מדובר בביקור פשוט", משתף מחאמיד ומספר על החשש שהיה לחלק מהילדים היהודים להיכנס למסגד. "חשוב לנו בסופו של דבר שהילדים ירגישו בנוח, אך אני גם שמח על האתגר שאנחנו מציבים בפניהם בהתמודדות עם ההנחות המקדימות. אנחנו נותנים לילדים הזדמנות לראות את העולם של מישהו אחר, אך גם לחשוף את הצד השני בחזרה לעולמם שלהם, כך שיש כאן ערך חינוכי עצום."
ביום האחרון במחנה התקיים טורניר בין הקבוצות ובסופו מסיבת סיום גדולה בהשתתפות הורים ושגרירים ממספר מדינות אירופאיות. שגרירות גרמניה אף תרמה לקבוצה המנצחת חולצות מקוריות של הנבחרת הלאומית. ניכר כי גם המפגש בין ההורים היהודים והערבים היה קסום ומיוחד והם הצליחו ליום אחד להניח חלק מהחששות בצד, ובמקום להתלונן על פוליטיקה - להעלות יחד טרוניות על השיפוט (ובינינו, מה יותר מאחד מזה?)
מחאמיד נזכר בפרויקט דומה בו השתתף כנער לפני כמעט 20 שנה. "פגשתי אז דרך שותפות עם השומר הצעיר נער ירושלמי בשם אדם והיה לנו חיבור אישי מצוין. כדי לשמור על קשר הייתי צריך ללכת לטלפון ציבורי בכפר כי לא היה לנו אז טלפון בבית, וכך שמרנו על קשר במשך תקופה ארוכה. מבחינתי כדי לאחות את הפערים בחברה הישראלית צריך להשקיע בדור העתיד הזה ובעיקר לתת להם את האפשרות להכיר אחד את השני ולהבין את נקודת המבט האחד של השני. כשנבין שיש כל כך הרבה שדווקא מחבר בינינו, כל השאר יראה פתאום שולי".
מנהלי המחנה כבר מתחילים בהכנות לשנה הבאה ורוצים להרחיב את מספר המשתתפים, וכן מזמינים גם בנות לקחת חלק בטורניר. התגובות החיוביות מצד ההורים משקפות את פוטנציאל המיזם לקרב לבבות ולהתחיל שינוי בדרך יצירתית - דרך הרגליים.