זהו, זה סוף סוף קרה! יצאתם לחופשה. הזמנתם חבילה מפנקת בחו"ל, נפרדתם בשמחה מנתב"ג ונחתם בשלום ביעד המהמם שבחרתם. עכשיו הזמן להסתובב ולהכיר את האזור. נעלתם את נעלי הספורט ושמתם את היורו במקום סודי (שנראה לכם שרק אתם יודעים עליו), ובדיוק כשהרגשתם את אדי המאפים הצרפתיים משכרים את אפכם, אתם שומעים צעקות שנשמעות לכם מוכרות, ויש להם קצב כזה שאתם זוכרים מאיזה סרטון הסברה וויראלי שראיתם בפייסבוק.
ככל שאתם מתקרבים למקור ההמולה אתם מבינים את המילים שנאמרות על-ידי ההמון - "פרי פרי פלסטיין, פרי פרי פלסטיין". לפתע אתם רואים מולכם עשרות פעילים אנטי-ישראלים מנופפים בדגלים ירוקים-אדומים ומחזיקים שלטים בגנות ישראל. מה אתם יכולים לעשות כישראלים, וכמי שמאמינים בזכות קיומה של מדינת ישראל להתקיים?
***
דוח רשות שדות התעופה שפורסם השבוע קבע כי במהלך יולי 2016, זה שהסתיים רק לפני שבועיים, עברו בנמל התעופה בן-גוריון כמעט שני מיליון נוסעים בטיסות בינלאומיות – עלייה של 9% לעומת שנה שעברה. התחזית אגב, מדברת על כך שעד סוף הקיץ יעברו מעל ארבעה מיליון נוסעים בנתב"ג, שהם כ-85 אלף טסים ביממה. בקיצור, עם ישראל אוהב לטוס, במיוחד בחודשי הקיץ.
אל הכיף שבכל נסיעה, בין אם היא לצורכי חופשה או עבודה, התלווה בשנים האחרונות גם החשש להזדהות כישראלים. נכון, החשש הזה היה קיים מאז ומעולם. אך בקיץ 2014 חלה נקודת מפנה מדאיגה ב"סצנת" הדה-לגיטימציה לישראל בחו"ל, עת מבצע "צוק איתן" הוציא לרחובות ערי אירופה וצפון אמריקה המון מוסת ששבר שיאי אלימות וונדליזם. הפגנות בעצימות שכזו אינן מתקיימות בימים אלה, אך הפעילות נגד ישראל רוחשת בדרך קבע בעשרות מוקדים בעולם. כידוע, הקרקס האנטי-ישראלי בחו"ל אף פעם לא היה צריך מבצע בעזה או כל תירוץ אחר כדי להצדיק את קיומו.
אז מה עושים כשבכל זאת נתקלים באירוע שכזה? לפני הכול, שימו לב לאן אתם נכנסים. לא כל ההפגנות נגד ישראל הן אותו הדבר. חלקן יכולות להיות שלוות מאוד, בצורה של "משמרת מחאה" של מספר פעילים מול חנות כלבו וחלקן יכולות להיות המוניות יותר בצורה של צעדה או מחאה קולנית, המושכת קהל רב יותר. ככל שקהל המפגינים רב יותר, מרבית הסיכויים שיצטרפו אליו גם אנשים פחות סימפטיים.
החלטתם להתקרב להפגנה? כשאני נתקל בהפגנה או מחאה כזו בחו"ל, אני תמיד ניגש ומתחיל לדבר עם הפעילים כעובר אורח תמים שמתעניין בנושא ההפגנה. לא תאמינו מה ניתן לשמוע מהפעילים הללו במהלך שיחה נינוחה באמצע הרחוב. מניסיוני האישי, ברובן המוחלט של הפעמים הטיעונים שתשמעו יהיו רוויים בסיסמאות ובמילים אקזוטיות כמו "אפרטהייד", "פשיזם", "ג'נוסייד" ועוד, מתובלות בבורות לשמה על הנעשה במזרח התיכון. קחו את האירוע הזה כהזדמנות להכרת הטיעונים הנגדיים אך גם לתרגול "על רטוב". מאחר שקצרה היריעה מכדי להכיל את המלצותיי עבור מה לענות (ועל כך בטורים הבאים), אתמקד בעיקר ב"איך" לענות.
ועוד דגש שחשוב לי להעביר לכם - כפי שבישראל ויכוחים פוליטיים יכולים להיות סוערים, תתפלאו (או שלא) עד כמה הסכסוך שלנו יכול לייצר סערת רגשות בקרב אנשים מעבר לים. לכן, שימו את ביטחונכם האישי מעל לכל והיו ערניים לסביבתכם. שום טיעון פרו-ישראלי, חשוב ככל שיהיה, לא שווה את מעורבותכם באירוע אלים.
נסו לגשר על הבורות והכניסו פרופורציות – ישראל היא מדינה ככל המדינות
איך עושים את זה?
נסו להנחית את האדם שמולכם אל קרקע המציאות. מלחמות השיעים והסונים למשל גובות מדי חודש מחיר של מאות קורבנות. מלחמת איראן-עיראק לבדה גבתה למעלה ממיליון הרוגים לשני הצדדים. נכון לשנת 2015 מלחמת האזרחים בסוריה לבדה גבתה את חייהם של כרבע מיליון בני-אדם, והיא עודנה רחוקה מסיום. ואצלנו? מקום המדינה ההערכות מדברות על כ-91 אלף הרוגים ערבים במלחמות ישראל, רובן ככולן נכפו על ישראל מצד מדינות ערב וביוזמתן.
הפלסטינים ההרוגים מתוך מספרים אלה הם כמה אלפים בודדים. אכן, כל אדם הוא עולם ומלואו וכל סכסוך או הרוג הם אירועים מצערים, אבל רבותיי – קצת פרופורציות. מותר לבקר את ישראל, אך הבהירו כי בסופו של יום, זו הדה-לגיטימציה, האובססיה לסכסוך והדמוניזציה של הישראלים כחברה שמלבות את השנאה והבורות, אשר מרחיקות בתורן כל פיוס עתידי באזור.
אין מסר אחד נכון – ימנים ושמאלנים מסרבים להיות אויבים
איך עושים את זה?
נסו לשתף את האדם שמולכם גם בנושאים אחרים שעל סדר היום הישראלי, חוץ מהמציאות הביטחונית. דווקא כאן, הכעס שלכם על יוקר המחייה יכול לעורר עניין בקרב השומעים, וזה הרבה יותר טוב מעוד שיחת סלון שגרתית שלכם עם המשפחה בערב שישי על מחיר הקוטג' במכולת.
ספרו סיפור אישי – זה הזמן לשלוף את הסיפור ההוא מהמילואים
איך עושים את זה?
אנשים עדיין נדהמים כשאני מספר להם שכילד בתקופת האינתיפאדה השנייה, נהגתי תמיד לשבת ליד נהג האוטובוס בדרך לבית-הספר, כדי שאוכל להתריע בפניו אם אני רואה אדם חשוד עולה לאוטובוס. הישראלים חיים באופן נורמלי במציאות לא נורמלית, הסיפור של כל אחד ואחת מכם יכול לשנות את נקודת המבט של בן שיחתכם, ולו במעט.
העצה הכי חשובה
עידו דניאל הוא מומחה למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה של ישראל, ומשמש כראש התכנית למאבק באנטישמיות בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל.
>> ממשיכים לפעול למען ישראל בפייסבוק
>> כדורגל של שלום: ילדים יהודים וערבים משחקים יחד