נתחיל מהסוף: ההחלטה אמש במועצת הביטחון של האו"ם איננה תקדימית ואיננה מחייבת. היא מצטרפת לשורה ארוכה של החלטות אנטי-ישראליות, כמיטב המסורת החד-צדדית של האו"ם: עשרות החלטות נגד ישראל הקשורות לסוגיה הפלסטינית עברו במועצת הביטחון ללא וטו אמריקני וללא התנגדות. למעשה, היו עשר החלטות כאלה, משנת 1967 עד 2008, והן באו לאוויר העולם במשמרתם של ראשי ממשלה רבים, מלוי אשכול עד אהוד אולמרט. ובכל זאת, זה לא כל כך נעים כשהגוף החשוב ביותר בארגון הבינלאומי הגדול ביותר, נוזף בך לעיני כל העולם גם אם מדובר בהצהרה בלבד.
הסעיפים הבעייתיים לישראל הם בעיקר סעיף מס' 1, הקובע כי ההתנחלויות בשטחי 67', לרבות הר הבית, רחבת הכותל וכל שטח העיר העתיקה בירושלים, משוללות תוקף חוקי ומהוות "הפרה בוטה" של החוק הבינלאומי. סעיף מס' 5 קורא למדינות העולם "ליצור הבחנה" בין ישראל לבין ההתנחלויות ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים. סעיף זה מהווה למעשה תקדים מבחינת החלטות מועצת הביטחון בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומשתמע ממנו כי המועצה מעודדת מדינות לנתק קשרים ישירים או עקיפים עם ההתנחלויות.
משום מה, ישנם אנשים בישראל ובעולם שדווקא מברכים על ההחלטה האנטי-ישראלית ועל אי התערבות ממשל אובמה בהפלת ההחלטה האנטי-ישראלית הזו. למשנתם, ההחלטה היא נגד מפעל ההתנחלויות ולא נגד ישראל, ומאותתת כי אומות העולם מבקשות להפריד בין ישראל שבתוך הקו הירוק לישראל שמחוצה לו. זו שמחת טיפשים, אשר טומנת בחובה כשל לוגי וכן, ההחלטה הזו אנטי-ישראלית - ומיד אסביר למה.
תארו לעצמכם כי יום אחד תינתן לכם האפשרות לנהל מדינה, מבלי לנהל אותה באמת. הדיל הוא כזה: חברות יוקרתית בארגונים בינלאומיים, ועידות בדאבוס ובניו-יורק, חליפות, רכבי שרד, סוויטות נשיאותיות, כיבודים ומנעמים. ללכת עם ולהרגיש בלי. גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לרשות הפלסטינית – המקום היחיד בו ניתן לנהל מדינה על חשבון סיוע בינלאומי ולהשקיע כל שקל במדיניות חוץ אנטי-ישראלית בחסות מדינות המערב בראשות ארצות הברית של אובמה. רק חלקכם נחשפים למאמצים הללו. החל מהקמפיין הפלסטיני להשעיית ישראל מפיפ"א ועד ניסיון הצטרפותם לאינטרפול, הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי, מנסה הרשות הפלסטינית בכל דרך להפוך את הסכסוך המקומי לבינלאומי – וכל האמצעים כשרים לכך.
אבל האמת, מה לעשות, היא הרבה יותר פשוטה מהצורך הפבלובי להאשים שוב את ההתנחלויות. לא דיירי עופרה ובית אל הורסים כל סיכוי לשלום, אלא דווקא דייר אחד ומסוים המתגורר בבית הלבן. בעצם ההחלטה של מועצת הביטחון באי הטלת וטו אמריקני, הנשיא אובמה הודיע אמש באופן פומבי למחמוד עבאס כי פנייה לקהילה הבינלאומית בניו-יורק ובריסל תעניק לו תמיד הישגים טובים יותר ממשא ומתן ישיר בירושלים או רמאללה.
"הפלסטינים מעולם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות" אמר אבא אבן ז"ל, אמר וצדק, כי ההיסטוריה הפלסטינית היא סיפור ארוך של סרבנות: לא להצעת החלוקה של ועדת פיל ב-1937; לא להצעת החלוקה של האו"ם ב-1947; שלושה לאווים עם כל מדינות ערב ב-1967; לא לאהוד ברק בקמפ דייוויד ב-1999; לא להצעת קלינטון ב-2000; לא לאהוד אולמרט ב-2008. האחרונים אגב, הניחו על השולחן הצעה למדינה עצמאית של ממש. גם במסגרת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בתקופת ממשלת נתניהו השלישית הוצעו ויתורים מרחיקי לכת. מסמכים פלסטיניים שנחשפו בשנת 2014, גילו כי הרשות הפלסטינית מעולם לא התכוונה לקיים אתה הבטחותיה וכי בכוונתה לפנות לאו"ם ולמוסדות בינלאומיים אחרים למרות המשא ומתן וללא קשר לתוצאותיו. ובקיצור – משא ומתן לא, נזק מדיני לישראל בהחלט כן.
גם כאן, טביעת האצבע של ממשל אובמה מורגשת היטב. כן, אותו ברק אובמה שנתן פרס לפלסטינים והפקיר את ישראל, הוא אותו אובמה שבתקופת שלטונו חלה נסיגה חמורה במעמדם של כוחות הדמוקרטיה והליברליזם, של המזרח התיכון המתפרק, של התגברות הפופוליזם באירופה, של עליית ארגוני האסלאם קיצוני ועורפי הראשים מהמזרח, של רצח העם בסוריה ושל הפיכת המנהיג העליון של איראן לאיש החזק במזרח התיכון. האדמה החרוכה שהוא משאיר אחריו לאיש שהוא כל כך אוהב להשמיץ גרועה יותר מכל התבטאות סקסיסטית מביכה.
אין מדובר עוד בדינמיקה השלילית כלפי ישראל, אלא ערעור יסודי של שאריות האמינות של ארה"ב כשחקן מרכזי בתהליכי גישור ופתרון סכסוכים כלשהם על גבי הגלובוס באמצעות הפרת התחייבויות קודמות לממשלת ישראל. אחת מהן, אמורה לפחות להיות חשובה במיוחד לחסידי השלום והפיוס: נושאי הליבה שבמחלוקת בין ישראל לפלסטינים ייפתרו אך ורק במשא ומתן. ההימנעות האמריקנית אמש, אם תרצו, היא סימבולית להתנהלות הפאסיבית שאפיינה את ארה"ב של אובמה בשמונה השנים האחרונות בזירה הבינלאומית. מחאלב עד צנעא, כולם כבר יודעים שבעל הבית לא השתגע, הוא פשוט נמנע מלהיות שם. אחריו המבול, הוצאות התיקון עליכם.
עידו דניאל הוא מומחה למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה של ישראל, ומשמש כראש התכנית למאבק באנטישמיות בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל.