"בזמן מגורי בגרמניה הרבתי להתעסק בהסברה ישראלית. למדתי שם תואר שני ודוקטורט והיו הרבה סיטואציות בהן שאלו אותי שאלות על ישראל והבנתי כמה זה חשוב לדעת להסביר את המדיניות ומה שמתרחש בישראל כמו שצריך", מספר לי מאור שני, ד"ר לפסיכולוגיה מרחובות, שמלמד דיפלומטיה והסברה ישראלית בחטיבת הביניים "קשת" במזכרת בתיה. "כשהגעתי לארץ חיפשתי מסגרת שבה אוכל להמשיך לעסוק בדיפלומטיה וכך הגעתי ללמד דיפלומטיה והסברה ב"קשת"".
זה אמנם לא העיסוק העיקרי של שני, שעוסק רוב הזמן במחקר והערכה בתחום הפסיכולוגיה החברתית, אך הוא בהחלט משקיע בו זמן רב ועושה אותו מכל הלב. המסגרת בה מתקיימים שיעורי הדיפלומטיה, עליהם נסביר ממש עוד מעט, מתרחשים בסביבה ייחודית. "בית-הספר "קשת" זה בית-ספר משולב עם אוכלוסייה חילונית ודתית. זה למעשה בית-ספר של קהילת "קשת" שיש לה סניפים נוספים ברחבי הארץ. לבית הספר הגעתי דרך תכנית "קרב" למעורבות בחינוך, אשר לקחה חסות על הפיילוט של לימודי דיפלומטיה והסברה לחטיבות הביניים".
אז מה אתם עושים בעצם?
"בתכנית אני מלמד קבוצה מעורבת של תלמידים בכיתות ז'-ט' ובסך הכל כ-16 תלמידים. דרך אגב, יש לנו רוב נשי של 14 תלמידות. אנחנו מלמדים נושאים שקשורים לארץ ישראל, מדינת ישראל והנושאים הבינלאומיים הקשורים אליה – אם לחיוב ואם לשלילה".
ספר לי על היומיום בכיתה. אלו תכנים מועברים?
"בחודשים האחרונים התעסקנו רבות בתנועות החרם על ישראל, כיוון שהפקנו סרטון לתחרות הסרטונים של אתר Israel Video Network שקידמה יצירת סרטוני הסברה למען ישראל מכל רחבי הארץ והעולם. העובדה הזו קצת הסיטה אותנו מתכנית הלימודים המקורית, אבל אין ספק שהעמקנו את הידע בכל הנוגע לאחד הנושאים הכי מדוברים בישראל בחודשים האחרונים. זה יתרון אדיר שיש לבני ובנות הנוער האלה כרגע.
לפני כן דיברנו בעיקר על דיפלומטיה - הכרנו קצת את המערכת הבינלאומית, מושגים בדיפלומטיה וביחסים בינלאומיים, ועשינו גם סימולציות של תכנון אסטרטגיה וטקטיקה במשא ומתן בין מדינות".
ואיך התכנית התחילה?
"הייתי שותף למיזם של "המכון לאסטרטגיה ציונית", שם כתבנו הצעה לתכנית ללימודי דיפלומטיה ציבורית לתיכונים, בשל הקושי של ישראל הזירה הבינלאומית. המיזם הזה היה של זאב בן שחר מ-Jerusalem U שמוכר בתחום הזה, ושל עדי ארבל מהמכון. בינתיים לא נחלנו הצלחה בכניסה לתיכונים (יש היום מגמות דיפלומטיה ואנגלית אבל זה משהו אחר עד כמה שידוע לי) ולכן חשבתי לנסות ולעשות אדפטציה לתכנית הזו לחטיבת ביניים, דבר שמתאפשר דרך תכנית "קרב" שעובדת למעשה במתכונת של שיעורי העשרה בכל הארץ".
מה בבסיס הרעיון? איפה מתעורר הצורך?
"בגדול הרבה עוסקים בהסברה ישראלית בחו"ל, אך לדעתי בני נוער ישראלים לרוב לא מקבלים במערכת החינוך את התשתית הרעיונית, ההיסטורית והמעשית שלדעתי נדרשת מכל ישראלי כיום בנושא "זכותנו על הארץ". גם נושאים כמו ציונות, מאבק באנטי-ציונות, תנועת החרם ונושאים מסוג זה לא מקבלים התייחסות מספקת".
מעניין. אז איפה פגשת בפער הזה?
"ראיתי את זה למשל במפגשי יהודים-ערבים אותם חקרתי בדוקטורט שלי. התלמידים הערבים מגיעים עם ידע היסטורי ואקטואלי רב, וזהות לאומית מגובשת עם תוכן וערכים משותפים. התלמידים היהודים מגיעים בלי זה, והם לא מצליחים להתמודד עם נושאים מורכבים שקשורים לסכסוך עם הפלסטינים, לציונות, לדמוקרטיה הישראלית, לרעיון המדינה היהודית וכדומה. חשוב לציין שיש כאן שוני מלימודי האזרחות הרגילים, כיוון שמדובר בתכנים שהם יותר פוליטיים או לפחות טעונים בערכים ששייכים לתפיסות עולם מגוונות".
אז לאן למעשה אתה שואף להגיע?
"בסופו של דבר אני רוצה לתת לנוער הישראלי שלנו כלים וידע לדעת להגן על העמדות שלנו. שידעו להגן על מדינת ישראל ויחסי החוץ שלה, וכן, גם להכיר את השיח האנטי-ישראלי. הם צריכים להבין שיש ערעור מהותי בקרב גורמים רבים בעולם על זכותנו לריבונות יהודית, שזה לא דבר מובן מאליו ואנחנו צריכים לדעת להתמודד איתו, גם כאזרחים. זאת השאיפה הראשונה.
השאיפה השנייה היא לחזק מיומנויות אישיות ואישיותיות שאני יכול לעבוד עליהן דרך נושא הדיפלומטיה וההסברה – כמו דימוי עצמי, יכולת לדבר מול קהל, כישורי שפה, כאשר אנחנו לומדים לדבר על נושאים פוליטיים באנגלית לדוגמה, לוגיקה, אקטואליה ועוד נושאים בסגנון".
התנסות מעשית בהסברה ויכולת אמיתית להשפיע
את תחרות סרטוני ההסברה הראשונה בישראל, סיקרנו כאן בחודש שעבר. התחרות גרמה ליצורם של עשרות סרטוני הסברה מצוינים למען ישראל, שמופצים ברשתות החברתיות ומצליחים להראות פנים אחרות של המדינה – ממה שמוצגים באמצעי התקשורת העולמיים.
אז מה הצגתם בסרטון שלכם?
"אחד הדברים שהיה מאוד חשוב לי לעשות בתכנית זה התנסות מעשית בהסברה, במסגרת פרויקט שהתלמידים רוצים לעשות ולפתח במהלך השנה. כשהחלטנו להצטרף לתחרות, התלמידים יזמו, תכננו, צילמו, הפיקו וערכו סרטון הסברה, באנגלית. מדובר למעשה בעבודה כמעט עצמאית לחלוטין שלהם. היתה התערבות מאוד מינימלית שלי והם עשו את זה רוב הזמן מחוץ למסגרת השיעורים הרגילה.
הם עשו סרטון נגד תנועת החרם על ישראל עם מסר אוניברסלי נגד החרם, כאשר הם יצרו הקבלה לסיטואציה רלוונטית מחייהם של בני נוער - חרם כיתתי. מתוך 93 סרטונים בתחרות סיימנו במקום החמישי בהצבעות, ולאחר שלב השופטים זכינו בפרס השלישי".
וואו. זו בטח חוויה מאוד מעצימה עבור התלמידים.
"בהחלט. מעבר לעניין התחרות עצמה והרצון לזכות, ההשתתפות אפשרה לי להראות לתלמידים שגם בגיל צעיר עם מעט ידע וניסיון יש להם את הכוח והיכולת להשפיע באופן משמעותי על דעת הקהל ולסייע ליחסי החוץ של ישראל. דיפלומטיה ציבורית היא כלי לא פחות חשוב מדיפלומטיה מסורתית ומעבר לתועלת שהיא מביאה למדינה, היא גם מעצימה את בני ובנות הנוער".
איזה טיפים אתה נותן לתלמידות ולתלמידים בענייני הסברה?
"לדעתי חשוב מאוד שהמסר יהיה אותנטי. בנושא של החרם הם מאוד נמשכו למסר אוניברסלי נגד החרם וחשבתי שיש בזה משהו מאוד אמיתי, שאולי לא כל-כך נפוץ בקרב מסבירים ודיפלומטים ישראלים מקצועיים, אבל בני נוער מאוד מתחברים לזה.
אני גם מנסה תמיד לומר להם שחשוב מאוד להיצמד לעובדות כשמדברים על אירועים ותהליכים, ולא להמציא דברים. למשל, זה בסדר להגיד בדיבייט "אני לא יודע/ת".
חשוב גם לא לנסות להסתיר דילמות מורכבות שהם חלק מההווי הפוליטי בישראלי. למשל כשדיברנו על הנושא של מדינה יהודית ודמוקרטית, יש תלמידים שלא מסכימים עם העמדה הרשמית של המדינה, וניסיתי להראות להם שזה בסדר, וחשוב שיביעו את דעתם גם אם זה לא תמיד מסתדר עם המסרים הדיפלומטיים שלנו".
איך אתה רואה את התכנית הזאת מתפתחת?
"אני שואף להתרחב לבתי-ספר נוספים, אבל בהדרגה. אני רוצה להשאיר את זה כתכנית פיילוט כרגע ולנסות לשלב אותי בשני בתי-ספר נוספים בשנה הבאה. לדעתי יש כאן פוטנציאל ועניין, ויש הרבה בתי ספר שמתעניינים, ובמיוחד הורים שרוצים שהילדים שלהם יחשפו לתכנים כאלה כבר בגיל החטיבה.
רוני רחמים, תלמידת כיתה ח' המשתתפת בתכנית, מספרת:
"האמת שבהתחלה בכלל לא הייתי בכיתת דיפלומטיה ותכלס היחסים שלנו עם מדינות אחרות לא עניינו אותי. בסוף הצטרפתי כי החלופה היתה משעממת וחברות שלי היו שם והמורה נראה לי נחמד. בהתחלה לא הייתי מקשיבה בשיעורים אבל לאט לאט התחלתי לקחת חלק פעיל בשיעור. מה שמאור אמר, על מדינות שטוענות שמדינת ישראל לא צריכה להתקיים ואנשים בחו״ל שלא נתנו לו להכנס לכל מיני מקומות רק בגלל שהוא יהודי, מאוד הכעיס אותי.
בסופו של דבר רק רציתי להגן על הכבוד שלי בתור אזרחית במדינת ישראל וחלק מהעם היהודי. היה לי קשה להאמין בהתחלה, אבל כל העולם דפוק. כמה אפשר לדבר שטויות? יש עלינו כל כך הרבה האשמות שווא. ואני לא מדברת רק עלינו כמדינה, אלא ממש על כל אחד ספציפית. אם אתה מודע לזה, זה מאוד קשה. אני לא באמת חושבת שמשהו השתנה בעקבות תחרות סרטוני ההסברה, העולם יותר מידי עיוור וקשה תפיסה. עשיתי את זה בעיקר בשביל הסיפוק העצמי שלי. הנה, גם לי, ילדה בכיתה ט׳, יש דעה. כולנו רק ילדים וכנראה לא יודעים הרבה מהחיים שלנו, אבל אנחנו נאמנים לקבוצת השיוך שלנו ולא מוכנים שיסמנו אותנו ויפגעו בנו. אל תשפטו אותנו לפי הלאום שלנו, כי אנחנו קודם כל בני אדם".
אני מאוד מעוניין לראות את התחום הזה של לימודי אקטואליה, ציונות, הסברה ונושאים קשורים לכך מתפתח בבתי-הספר, למרות הקשיים והרגישויות. אני חושב שחשוב מאוד להכין תלמידים להיות מסוגלים להתמודד עם האתגר הזה של הסברה בכל מיני מסגרות שהם יהיו בהם בעתיד - אם זה טיול לחו"ל, משלחות, או סתם שיטוט באינטרנט. אנחנו ישראלים, יש לנו אחריות אם נרצה ואם לאו".