בעיראק משגשג הארגון הרצחני דעאש, בסוריה מתחוללת מלחמת אזרחים עקובה מדם, למרבית הזוועות המתרחשות בצפון קוריאה אנחנו בכלל לא חשופים - אבל בכל דיון במועצת זכויות האדם של האו"ם, מחויבים לדבר על ישראל.
המצב האבסורדי הזה הביא אותנו לבדוק מה באמת קורה באו"ם ומה היחס לו זוכה ישראל מהארגון הבינלאומי הגדול בעולם. או אשר עוסקת בנושא זכויות האדם ברחבי העולם.
האו"ם - מה קורה שם בעצם?
האו"ם (UN) או האומות המאוחדות הוא גוף בו חברות כמעט כל מדינות העולם, שמטרותיו העיקריות הן יצירת שיתופי פעולה יעילים בין המדינות ושמירה על יחסי תלות הדדית שימנעו מלחמה, מורכב מחמש זרועות עיקריות: העצרת הכללית, מועצת הביטחון, המזכירות, המועצה הכלכלית חברתית ובית הדין הבינלאומי לצדק. לכל אחד מגופי האו"ם ניתנה הסמכות להקים סוכנויות מקצועיות, שתסייענה לו לבצע את סמכויותיו. מעבר לכך, לאו"ם מספר קרנות ותכניות מקצועיות לקידום נושאים מקצועיים.
כשאנחנו חושבים על האו"ם אנחנו חושבים על ארגון עם היררכיה ברורה – אך מדובר בתפיסה מוטעית. כלומר, מדובר בהרבה מאוד גופים עם קשרים רופפים בחלקם שממליצים לאו"ם על ביצוע פעולות מסוימות, אך הוא אינו מחויב להן. לא אחת גם הושמעה ביקורת פומבית על הפעולות השליליות בלשון המעטה, אותן עושים חיילי האו"ם שאמורים לשמור על הסדר והביטחון.
"כאשר בוחנים את מכלול ההחלטות המתקבלות בגופי האו"ם באופן השוואתי, ייחודה של ישראל לרעה בולט באופן מובהק. מתוך כלל הדיונים רבים מידי מוקדשים לישראל, בעוד מדינות אחרות אשר מתחוללות בהן זוועות אמיתיות - זוכות להתייחסות מועטה, אם בכלל", אמר לנו גורם במשרד החוץ הישראלי. "אולי תתקשו להאמין, ואולי לא, אבל בהחלט ניתן להצביע על מגמה של פוליטיזציה של גופי או"ם. הגופים הללו אמורים להיות מקצועיים לחלוטין ולא מוטים, אך בפועל הם כוללים החלטות בעלות אופי פוליטי".
מועצת זכויות האדם של האו"ם
דוגמה מובהקת לייחודה של ישראל לרעה ניתן לראות במועצה לזכויות אדם. בסדר היום של דיוני המועצה, בכל דיון ולא משנה מה נושאו ומי יזם אותו, ישראל היא המדינה היחידה שמיוחד לה פרק קבוע. מצב כלל זכויות האדם בעולם נדון בפרק אחד, הוא סעיף 4 של המועצה, ואילו נושא היחס הישראלי לפלסטינים נדון בנפרד תחת פרק מיוחד, הוא סעיף 7 של המועצה.
מועצת זכויות האדם הוא ארגון שהוקם בשנת 1946 תחת השם "הוועדה לזכויות האדם". על פניו היה אמור הארגון להגשים את החזון הכי גדול של האו"ם - שמירה על זכויות אדם ברחבי העולם, אך למעשה מדובר בגוף שעשה הכל חוץ מלהגן על זכויות אדם. הוועדה לזכויות האדם הייתה ידועה כמי שנותנת במה למדינות המפרות זכויות אדם באופן קבוע, לאפשרות להאשים את מדינות המערב במצבן. בסופו של דבר הוועדה הפכה ללא רלוונטית והוחלט לפרקה ולהקים גוף חדש טוב יותר.
ב-2006 הוקמה המועצה לזכויות אדם של האו"ם, אך נראה כי המועצה מוכיחה עצמה כלא פחות גרועה מהוועדה. מדובר בגוף שבאופן אפילו יותר מובהק מהגוף שקדם לו, נוהג להפוך את ישראל למדינה "רעה".
דניאל מרון, סגן ראש אגף ארב"ל מסר לנו כי "לצערנו יש אובססיה בלתי מתקבלת על הדעת של האו"ם בעיסוק בישראל ובמאמצים לייחודה לרעה של ישראל. ישראל נלחמת בתופעה הזו ומצד שני גם מנסה לקדם דברים חיוביים במסגרות או"מיות כמו למשל תחומי הבריאות, החקלאות והכלכלה.ראש הממשלה אמר שהיחסים הטובים שיש לישראל עם מדינות העולם חייבים להיות מתורגמים גם לדפוס ההצבעות של המדינות באו"ם ואנחנו עובדים על כך".
מדוע זה קורה?
יש מספר סיבות להטייה הברורה נגד ישראל וההתעסקות המוגזמת בה. ראשית יש להבין כי האו"ם מתחלק לשלושה איזורים: המדינות המערביות, מדינות ברית המועצות לשעבר וכל שאר המדינות הבלתי מזדהות. בין גושי המדינות הללו קיימים יחסים מורכבים מאוד והרבה מאוד אינטרסים שמשפיעים על התנהלות המדינות אחת מול השנייה.
המדינות הבלתי מזדהות כוללות בתוכן מדינות שנחשבו בעבר למדינות עולם שלישי (מה שהיום מכונה "מדינות מתפתחות") וביניהן ניתן למצוא את מדינות אפריקה ואסיה וכן מדינות הליגה הערבית. ברבות מהמדינות ניתן למצוא יחס מחפיר לבני אדם - שאינם זכאים לזכויות בסיסיות.
למרות שניתן לחשוב שמדינות הליגה הערבית הן אלו שיוצרות את הבעיה לישראל - תפיסה זו אינה נכונה. הליגה הערבית היא קבוצה קטנה יחסית והתנהלותה מול ישראל צפויה מראש. הליגה הערבית לא מכירה בזכותה של ישראל להתקיים עד אשר יושג הסדר מדיני. הנקודה החשובה היא כל שאר המדינות הבלתי מזדהות, אשר נוהגות להצביע על סמך אינטרסים, ולא על סמך מה שנכון וראוי כלפי ישראל.
הבעיה הכי גדולה היא אחדות ההצבעה. האחדות והנאמנות שלהן אחת כלפי השנייה יוצרת ביניהן אמון שישראל לא יכולה "לשבור". יש לישראל יחסים מצוינים עם חלק מהמדינות שמצביעות נגדה, כמו רואנדה, אוגנדה או הודו, אבל הן תמיד מצביעות נגדנו.
המדינות הללו צריכות את גוש הלא מזדהות לטובתן, ולכן לא ניתן לשנות את אחדות ההצבעה אשר פוגעת בישראל כל פעם מחדש. הדיפלומטים הישראלים עושים מאמצים כבירים לנטרל את התלות בגוש הלא מזדהות, וישראל כבר הצליחה לסדוק את ההצבעה האחידה כמה פעמים. זוהי מטרה חשובה מאוד עבור דיפלומטים ישראלים להרחיב את הסדקים.
בשורה התחתונה האו"ם ומוסדותיו מעניקים לישראל יחס מיוחד, אך לא תמיד טוב להיות מיוחדים - גם בשל התמונה השקרית המוצגת כלפי ישראל וגם כי מדינות עם בעיות קשות הרבה יותר, נזנחות בצד ומאפשרות לזוועות שבהן להתחולל באין מפריע.
תודה למשרד החוץ ובמיוחד לאגף לארגונים בינלאומיים על הסיוע בהכנת הכתבה והאינפוגרפיקה.