דור ה-Z תופס פיקוד: המנהיגות החדשה שצומחת כאן ועכשיו

דור ה-Z  גדל לתוך עולם של שינויים מהירים, רשתות חברתיות, טלטלות גלובליות ואי ודאות מתמשכת. הם לא הכירו עולם בלי אינטרנט. הם ראו מקרוב משברים כלכליים, מגפות, מלחמות ומערכות שלטוניות שנסדקות אל מול עיניהם. כל אלו עיצבו את מי שהם. התוצאה: חוסר אמון מובנה כלפי מערכות גדולות ורצון עמוק לקחת חלק ביצירת מציאות חדשה בסביבתם. הם לא ממתינים לשינוי, הם מבקשים להוביל אותו, בדרך שלהם.

החיים בעידן של שיבוש מתמיד

המנהיג כבר לא עומד על במה ומדבר לכולם, הוא פועל מתוך הקבוצה. ההובלה שלו אינה מבוססת על מעמד או טייטל, אלא על חיבור, הקשבה ויכולת לרתום אנשים סביב רעיון מקשר. רבים ממוקדי ההשפעה של הדור הזה מתרחשים בקבוצות וואטסאפ או דרך קולקטיבים לא רשמיים. הם יודעים לעבוד בצוות, לשתף פעולה ובעיקר לא מחפשים לבד את אור הזרקורים.

אותנטיות היא לא קלישאה מבחינתם, אלא דרך חיים של ממש. דור ה-Z  מזהה זיוף ממרחקים, ומנהיגים שמנסים להיראות יותר ממה שהם פשוט לא מקבלים אצלם מקום. הם מעדיפים את מי שמדבר בגובה העיניים, שמוכן להודות שהוא לא יודע הכול, שמקשיב באמת. הם לא רוצים שמישהו יפתור להם את הבעיות, הם רוצים שמישהו יקשיב למה שיש להם להגיד.

המחאות שדור ה-Z  יוזם הן לא תמיד מה שתראו בכותרות, לפעמים אלו קמפיינים דיגיטליים, האשטגים ויראלים, יוזמות קהילתיות קטנות וכדומה. אבל כמעט תמיד הן מגיעות ממקום אישי, מתוך פגיעה בזכויות, אפליה או אי צדק חברתי. ואז הם לא נשארים אדישים, נכון הם לא תמיד יוצאים לרחוב, אבל הם כן בונים פלטפורמות, מארגנים קבוצות, פועלים דרך חיבורים. הם חיים בקצב מסחרר, אבל זה לא אומר שהם שטחיים. הם רגילים לבטא את עצמם דרך סטוריז, פוסטים, רילזים קצרים, אבל מתחת לכל אלו קיים הרבה תוכן רגשי. הם מביאים את הלב איתם, וכשמישהו יודע לפגוש את הרגש הזה, הוא זוכה באמון שלהם.

בעולם של דור ה-Z  קהילה היא דרך פעולה. זה יכול להיות סביב זהות מגדרית, תחום עניין, תרבות משותפת או חלום משותף. הם לא פועלים לבד, הם יוצרים קהילות סביבם, מקומיות או דיגיטליות, ומאמינים שביחד אפשר לייצר שינוי אמיתי.

בני ובנות דור ה-Z  לא מתיישבים בתוך תבניות, הם לא מוכנים לוותר על חלקים בזהות שלהם. הם יכולים להיות גם חרדים וגם פעילים חברתית, גם חברי הקהילה הגאה וגם מסורתיים, גם אנשי הייטק וגם מתנדבים בקהילה. הם מביאים עמם הבנה עמוקה של המורכבות ורוצים שמנהיגות תתייחס אליה ברצינות הראוייה.

הם רוצים להשפיע, אבל גם שומרים על עצמם. המודעות לבריאות נפשית, לעייפות רגשית, לשחיקה גבוהה אצלם מאוד. הם לא מאמינים שלהישחק למען מטרה זו גבורה. הם מחפשים איזון, הגנה, חוסן. מנהיגים שמבינים את זה מצליחים להוביל לאורך זמן. 

ההזדמנות של הדור הבא היא גם שלנו

עבור ארגונים, מוסדות חינוך, גופים ציבוריים ומנהיגים מכל התחומים יש כאן שיעור של ממש. אם רוצים לרתום את דור ה-Z  אי אפשר לדבר אליו כמו אל דורות קודמים. צריך לתת לו מקום, להכניס אותו לשולחן, להקשיב באמת. לא להציב חומות של סמכות, אלא לבנות מרחבים של דיאלוג. הדור הזה לא רוצה להתיישר, הוא רוצה להשפיע, להנהיג מהמרכז ולייצר תנועה מהשטח.

בתוך המרחב הזה פועלים גם גופים כמו שותפויות אדמונד דה רוטשילד, שמפתחים תוכניות מנהיגות מותאמות לדור הצעיר. המיקוד שלהם אינו רק בהקניית ידע, אלא בבניית סביבות שמאפשרות לצעירים לבטא את עצמם, ליצור חיבורים, ולצמוח בתוך קבוצה מגוונת ותומכת.

המנהיגות של דור ה-Z  אולי שקטה יותר, פחות טקסית, פחות פורמלית, אבל היא כאן היא משנה חיים. היא צומחת מתוך חוויה, מתוך קושי, מתוך תקווה. והכוח האמיתי שלה? היא לא מפחדת להרגיש ולא מפחדת לנסות. אם רק נאפשר לה את המקום, היא כבר תמצא את הדרך.

מערכות חינוך שרוצות לדבר עם דור ה-Z  לא יכולות להסתפק בשיעורים פרונטליים וסילבוסים ישנים. הן צריכות להקשיב לשפה שלו, לקצב שלו, ולתחומי העניין שמשקפים את עולמו. יש כאן הזדמנות לבנות מרחבי למידה שמבוססים על חקר, על שותפות ועל משמעות. מקום שבו תלמידים לא רק לומדים חומר, אלא מפתחים חשיבה עצמאית, מודעות חברתית וכלים לעשייה. מוסדות שיפתחו בפני הדור הזה את הדלת יהיו גם אלו שיזכו ממנו לא רק להוקרה אלא להובלה מחודשת מבפנים.

למרות האתגרים, יש גם סיבה לאופטימיות. דור ה-Z  אולי דורש הרבה, אבל הוא גם מעניק בחזרה. הוא מביא איתו ערכים של הכלה, צדק ושוויון, נכונות ללמוד ורצון אמיתי להשפיע. אם רק נצליח לראות אותו באמת ולהושיט לו יד, נגלה בו את האנשים שיכולים לשנות את השיח הציבורי, לעצב מרחבים חדשים של פעולה, ולהזרים רוח חדשה לתוך המקומות שזקוקים לה ביותר. השינוי כבר כאן כל מה שנשאר זה לבחור אם להצטרף אליו, או להישאר מאחור.