הצעירים שלא חיכו לאף אחד: דור המנהיגים החדש שקם מתוך המשבר

בין אזעקות, פינוי יישובים והלם לאומי, קמה קבוצה של צעירים וצעירות שפשוט לא חיכתה לאף אחד. הם הקימו מיזמים לשיקום הקהילות בצפון ובדרום, הקימו שדולות אזרחיות, רשתו מתנדבים, גייסו משאבים והובילו יוזמות חינוך ורווחה. כולם בוגרי תוכניות המנהיגות של שותפויות אדמונד דה רוטשילד - כולם דור העתיד שכבר פועל בהווה. הנה 6 דמויות שמזכירות לכולנו מהי מנהיגות אמיתית, דווקא בשעות הקשות.

ארגון שותפויות רוטשילד היה שותף בשנה וחצי האחרונות ביותר מ-900 יוזמות חברתיות בצפון ובדרום, המנוהלות על ידי משתתפים ובוגרים של הארגון מהפריפריה.

דניאל זגר

מנכ"לית עמותת ProWoman
מובילה שינוי חברתי רחב בהובלת נשים צעירות לתפקידי השפעה; פיתחה תוכניות מותאמות לנשים צעירות מהעוטף, הנגב המערבי והצפון בעקבות המלחמה.

"לא רצינו עוד תכנית שיקום - רצינו לייצר לנשים הזדמנות לכתוב מחדש את הסיפור שלהן"

דניאל זגר, בת 37, מנכ"לית עמותת  ProWomanמכירה היטב את הצומת שבו נפגשות מנהיגות אישית וחברתית. דרכה האישית החלה עוד כנערה, כשנבחרה להשתתף במחזור הראשון של "קו הזינוק" ובהמשך בתכנית "שגרירי רוטשילד" של שותפויות רוטשילד. מאז, עברה מסלול מרשים שהוביל אותה לעמוד בראש ארגון שמסייע לבנות הדור הבא של המנהיגות הנשית בישראל.

כשפרצה מלחמת חרבות ברזל, זמן קצר אחרי שנכנסה לתפקידה החדש, הבינה דניאל במהרה את עומק המשבר שנוצר. "ראינו עשרות אלפי נשים צעירות מהעוטף ומהצפון שאיבדו לא רק את הבית, אלא גם את הביטחון התעסוקתי ואת העתיד המקצועי שלהן," היא משחזרת. "אלה נשים שבדיוק היו ברגע שבו הן אמורות לפרוץ קדימה וברגע אחד הכול נעצר."

מתוך ההבנה הזו נולדה תכנית ProWoman Restart : מיזם המיועד לנשים צעירות שנפגעו תעסוקתית בעקבות המלחמה. התכנית מלווה את המשתתפות בתהליך אישי וקבוצתי עמוק, מרגעי השבר ועד למציאת משרה, כשהיא משלבת מנטוריות מקצועיות, יועצות השמה, וליווי אישי מותאם לכל אחת. "מצאנו שדווקא הנשים הצעירות הן אלו שנפגעות ראשונות בשוק העבודה והן גם העתיד הכלכלי הכי לא ממומש של המשק," היא מסבירה.

לצד התמיכה המקצועית, מדגישה דניאל, יש מרכיב נוסף שהוא ליבת המודל: הכוח של הרשת הנשית. "כשמשתתפת רואה מישהי כמוה, שבנתה את דרכה מתוך משבר — היא מבינה שזה אפשרי גם בשבילה. זה מחזק את תחושת המסוגלות ואת האמונה העצמית, וזה מה שהופך את הפרויקט לכל כך עוצמתי". 

כיום פועלות שלוש קבוצות של ProWoman Restart  שתיים בעוטף עזה ואחת בגליל המערבי. לצד התמיכה מהרשויות המקומיות, גויסו לפרויקט גם שותפים מהעולם העסקי והפילנתרופי, ובהם Check Point וקרן הדסה העולמית.

עבור דניאל, המלחמה העמיקה את השליחות האישית שלה: "מנהיגות נשית בעיניי זו לא סיסמה. זה לבחור לפעול דווקא כשיש כאוס. לא לחכות לזמנים נוחים. הזכות להיות שם, לצעוד עם הנשים המצויינות האלו בין ייאוש לתקווה, היא מה שמחזיק אותי חיה — ולרגעים אפילו אופטימית מאוד בתקופה כל כך מורכבת". 

אחמד אלעוברה

משתתף בתכנית קו הזינוק
לוחם אש, מתנדב במד"א ובאיחוד הצלה; לקח חלק משמעותי בפעולות חילוץ והצלה בדרום.

"לקחתי את הכאב והפכתי אותו לתקווה. זאת הדרך שלי לזכור את רועי"

אחמד אלעוברה, בן 22 מבאר שבע, לוחם אש וחבר בתכנית 'קו הזינוק' של שותפויות רוטשילד, לא נשאר אדיש למה שהתרחש מאז ה-7 באוקטובר. לצד השירות שלו כלוחם אש, הוא התנדב באיחוד הצלה ובמשטרה, כשהתחושה המובילה הייתה ברורה: "הרגשתי שאני חייב לעשות יותר".

בתוך כל העשייה הזו, נפל עליו גם כאב אישי קשה: חברו הקרוב רועי משה ז"ל, לוחם אש בתחנת באר שבע, נרצח בדרכו הביתה מהמשמרת. "רועי היה מפקד בקורסי מתנדבים שאיחדו יהודים וערבים, אנשים שבאו מכל הלב לתרום למדינה. הוא השאיר חותם של נתינה ושל אחווה", מספר אחמד.

מתוך האובדן נולד מיזם הנצחה אישי ומרגש: גינת זיכרון בתחנת הכיבוי בבאר שבע, שתשמור את המורשת של רועי ותהווה סמל לחיים משותפים. "החלטתי להמשיך את הדרך שלו ולהפוך שטח ריק לגינה של זיכרון ותקווה", הוא אומר.

את המסר שלו לחברה הישראלית הוא מסכם בפשטות חדה: "כולנו חיים כאן יחד וכולנו צריכים להיות מתחת לאלונקה. זו המדינה שלנו, האחריות היא עלינו".

דור בן עמי

ראש תחום חירום וחוסן בלינק 20
אקטיביסטית לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות; פועלת להנגשת מרחבים מוגנים בשעת חירום, יזמה דיונים ציבוריים והובילה שינוי מדיניות בנושא.

"נשארתי בחוץ תחת האזעקות והבנתי שחייבים להילחם על נגישות בשעת חירום"

דור בן עמי, בת 24, סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת ספיר ובוגרת תכנית המנהיגות "לינק 20" של שותפויות רוטשילד, חוותה על בשרה מה קורה כשתשתיות החירום שוכחות ציבור שלם מאחור. האירוע המכונן התרחש לפני כשלוש וחצי שנים, בעיצומה של הסלמה ביטחונית בשדרות: "עמדתי בתחנת אוטובוס כשלפתע נשמעה אזעקת צבע אדום. רצתי למיגונית כמו כולם, אבל היא הייתה צרה מדי לכיסא הגלגלים שלי. נשארתי בחוץ, חשופה לגמרי לסכנה. התחושה הייתה קשה. לא רק הסכנה המיידית, אלא התחושה שהחיים שלי פשוט שווים פחות".

המפגש המצמרר עם המציאות הזו לא השאיר את דור אדישה. אחרי חודש של עיכול פרסמה פוסט בפייסבוק וגילתה שהיא לא לבד. מאות אנשים פנו אליה עם סיפורים דומים. "הבנתי שזו בעיה מערכתית ושאני חייבת לפעול".

בסיוע רשתות חברתיות, חיבורים בכנסת ותמיכת לינק 20, הובילה דור מאבק ציבורי להנגשת המרחבים המוגנים. "יזמנו דיוני חירום בכנסת, העלינו את הסוגיה לתודעה הציבורית והקמנו צוותי חירום וחוסן. לא מדובר רק בנגישות — אלא בזכות בסיסית לביטחון". 

אחרי ה-7 באוקטובר, לדבריה, הפער רק העמיק: "אלפי אנשים חדשים נוספו מאז למעגל בעלי המוגבלות - פצועי מלחמה, משפחות שכולות, חטופים ששבו. החברה חייבת להבין: אנשים עם מוגבלות הם לא נטל — הם חלק משמעותי מהחברה, ויש להם הרבה מה לתרום. צריך פשוט לאפשר להם את הכלים לעשות את זה". 

אביאל פנסאפורקאר

מנהל מערך דיור ותשתיות במנהלת תקומה
אחראי על בנייתם מחדש של היישובים שנחרבו בשבעה באוקטובר; ביצע שורה של תפקידים בכירים במגזר הציבורי.

"השאיפה שלנו ברורה: לא רק לשקם — אלא להכפיל את מספר התושבים בעוטף"

אביאל פנסאפורקאר, בן 37, מכיר היטב את כובד המשימה שמונחת על כתפיו. בתפקידו כסגן ראש מנהלת תקומה, הוא עומד בלב אחד ממפעלי השיקום האזרחיים הגדולים ביותר בתולדות המדינה: שיקום ופיתוח חבל עוטף עזה. "זו משימה לאומית שאין לה אח ורע בהיקפה", הוא אומר.

מיד לאחר השבעה באוקטובר, היה ברור לו שאין מקום להיסוס. "הבנתי שאני חייב לתרום במקסימום האפשרי", הוא משחזר. ניסיונו כמי שכיהן בעבר כסמנכ"ל פנים במשרד ראש הממשלה איפשר לו להיכנס היישר לעובי הקורה. "הבאתי איתי ניסיון בהתמודדות עם מצבי חירום ואסונות, יישמנו לקחים מהעולם, והתחלנו להקים תשתית איתנה לשיקום ארוך טווח".

מנהלת תקומה הקימה שכונות מגורים זמניות למפונים מהיישובים שנפגעו, ובמקביל מקדמת תוכנית אסטרטגית רחבת היקף לשיקום כולל: השקעה של 17.5 מיליארד שקל בתשתיות, דיור, חינוך, רווחה, בריאות ותעסוקה. אבל מבחינת אביאל, החזון רחב אף יותר: "אנחנו רוצים לא רק לשקם את מה שהיה — אלא להכפיל את מספר התושבים. להפוך את העוטף לאזור משגשג, חזק ומוגן יותר מאי פעם". 

הסוד, לדבריו, טמון בשותפות: "יש כאן חיבור אמיתי בין הרשויות, הממשלה, המגזר העסקי, עמותות והמתנדבים. כשכולם פועלים מתוך מחויבות - אין דבר שיכול לעצור אותנו". 

שרה טרודי

משתתפת בתכניות קו הזינוק ושגרירי רוטשילד
דרוזית-ערביה-ישראלית; הובילה יוזמה להקמת מיזם הנצחה לחללים הדרוזים של מלחמת חרבות ברזל.

"דווקא מתוך המשבר — אפשר ליצור מוביליות חברתית חדשה"

שרה טרודי, בת 24, נולדה בכסרא-סמיע שבגליל המערבי, וכיום מתגוררת ברמת גן. בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת מאוניברסיטת תל אביב, ובוגרת תכניות המנהיגות "קו הזינוק" ו"שגרירי רוטשילד" של שותפויות רוטשילד. כיום היא פועלת בחזית הכלכלה החברתית: מיזם Elevation , שמנגיש את תעשיית ההייטק לאוכלוסיות בתת-ייצוג.

"המלחמה לא רק זעזעה את החברה, היא גם יצרה קבוצות חדשות שזקוקות להזדמנות אמיתית", היא מסבירה. ב-Elavation עוסקים בצמצום פערים ובפתיחת דלתות לתעשייה לאוכלוסיות מגוונות: החברה הערבית, נשים חרדיות, ועכשיו גם לאלמנות צה"ל, יתומים ובני משפחות מילואימניקים, שמצאו את עצמם מתמודדים לא רק עם אובדן אלא גם עם חוסר יציבות כלכלית.

"המשבר הזה יצר מציאות שבה יותר ויותר אנשים צריכים שינוי כיוון מקצועי, הכשרה והכוונה", אומרת שרה. מבחינתה, דווקא מתוך האתגר אפשר לבנות עתיד טוב יותר: "אני רוצה שכל אדם, בלי קשר למוצא, מגדר או מצב אישי, ידע שיש לו מקום, שיש לו עתיד, ויש לו יכולת לצמוח".

עבור שרה, זו אינה סיסמה אלא משימת חיים: "הזמן לפעול הוא עכשיו - כדי לוודא שהחברה הישראלית לא רק תתאושש, אלא גם תצא מהמשבר הזה חזקה ומאוזנת יותר".