אפשר להגיד שחשמל זורם בעורקיה של דניאל בוקובזה בת ה-22 מאופקים - היא בדיוק סיימה את השנה הראשונה בתואר בהנדסת חשמל במכללת ספיר בשדרות, והשנה היא ממשיכה ללמוד באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "אחרי הלימודים אני רוצה ללכת לתחום האלקטרוניקה, פיתוחי טלפונים, אפליקציות, הייטק. יש לי גם מוצר שאני רוצה לפתח שמאוד יעזור", היא מספרת.

מאז ומתמיד הייתה דניאל עסוקה מסביב לשעון - במקביל לשירותה הצבאי בחיל האוויר היא תרגלה 5 יחידות מתמטיקה, פיזיקה ולשון. "אני טובה במקצועות הריאליים", היא מעידה. "יש לי בגרות 5 יח"ל במתמטיקה ופיזיקה ומאוד נמשכתי גם לתחום החשמל. זו הסיבה שאני לומדת את זה".

איך מצליחים לג'נגל בין עבודות ולימודים? דניאל מצאה את הפתרון במסגרת מלגת מפעל הפיס – שאפשרה לה לתרום לקהילה ובו בזמן לקבל סיוע. היא חנכה תלמידת כיתה ה' עם בעיות חברתיות, תלמידת בית ספר יסודי באופקים. "הייתה לי ילדה מקסימה עם קשיים חברתיים ולימודיים. התחלנו איזשהו תהליך, אבל היה מאוד קשה בהתחלה – היא הייתה מאוד סגורה ולא הייתה מוכנה להיפתח", נזכרת דניאל. "הרגשתי שאנחנו לא מצליחות להגיע לעמק השווה. רק אחרי שניהלנו שיחה כנה ועשינו תיאום ציפיות, זה השתפר".

"רציתי להכיר את הילדה לעומק, לייצר אמון. אני מאמינה בלתת מהזמן שלך ולא לבוא לעשות רק את השעות שצריך, להשקיע חשיבה ואכפתיות - כי בכל זאת, מדובר בילדים", היא אומרת. "אני שמחה שיכולתי להוביל אותה איתי למקום שאף אחד לא חשב שהיא תוכל להגיע אליו, כמו לפתוח ספר או לתקשר חברתית. העובדה שהיא שמה אותי כבן אדם משמעותי בחיים שלה, זה יותר חשוב מהכל".

דניאל מספרת כי היא והילדה עברו יחד תהליך של ממש: ממצב שבו הילדה לא שיתפה פעולה כלל וכלל, היא הצליחה להשתלב. "היה לה מאוד קשה מבחינת הלימודים, זה לא עניין אותה, היא רצתה רק 'לסמן וי' ולהמשיך הלאה", מעידה דניאל. "חלק מהתכנית שלי הייתה לא רק לשחק איתה, אלא גם ללמוד ולהגיע להישגים לימודיים. מהבחינה הזאת היה אפילו יותר קשה לגשת אליה, כי היא לא שיתפה פעולה בכלל". 

לאט לאט, הקשר בין דניאל לילדה התהדק. "היא התייחסה אליי כמו לאחותה הגדולה, היא הייתה בת בית אצלי. המשפחה שלי קיבלה אותה כמו עוד ילדה", היא מספרת. 

איזו חוויה זכורה לך במיוחד מההתנדבות?

"יום אחד היא חזרה מבית הספר מאוד עצובה. בדרך כלל היא לא שיתפה מה עובר עליה, אבל באותו היום היא סיפרה לי, וממש לעומק. לחשוף דברים אישיים, להתייעץ איך להגיב ולפעול, זה משהו שמעולם לא קרה לה, לא איתי ולא עם אף אחד אחר. היא הייתה קוראת לי אחותי. זה הדבר הכי מדהים שהיה לי איתה".

הלו"ז האינטנסיבי של דניאל לא אפשר לה לעבוד בעבודה בהיקף משרה גבוה. "כשאת לומדת לתואר שהוא אינטנסיבי מבחינת שעות, גם העבודה בבית מאוד קריטית. המלגה הזו נתנה לי סוג של הכנסה שמאוד עזרה לי. איזו עבודה הייתה לוקחת אותי לכמה שעות בשבוע?", היא טוענת. "התואר שלי הוא מאוד אינטנסיבי וקשה, גם מנטלית וגם פיזית – אני למדתי בשעות לא שעות, הייתה לי מערכת מלאה מראשון עד שישי ומלגת מפעל הפיס נתנה לי את האפשרות להקדיש את הזמן ללימודים ולא לחפש מקורות מימון אחרים".


מה את מרגישה שלמדת על עצמך?

"פתאום גיליתי יכולת איפוק, הייתי במצבים שבזמנים אחרים בחיים, אולי לא הייתי מצליחה להחזיק את עצמי בהם. לילדה היו התפרצויות זעם הרבה פעמים אבל הייתי מצליחה לשמור על איפוק מולה. זה משהו שמלווה עד היום, ולדעתי זו תכונה מדהימה שהצלחתי לרכוש מהפרויקט הזה".

בנוסף להתנדבות עם הילדה, דניאל גם התנדבה גם במרכז הצעירים באופקים וחפפה תלמידים בנושאי לימודים אקדמאיים. "בתור תושבת אופקים אני יודעת שבזכות כל הפרויקטים האלה ראיתי את העיר סוף סוף, פתאום יש בה חיים וקורים בה דברים. זה היה מאוד מרגש לראות את זה. בעצם הצלחתי גם לממן את הלימודים וגם לקדם את העיר שלי קדימה".

"אני מאוד ממליצה לאחרים להתנדב גם. כן, זה מעמיס ושואב כוחות, אבל זה מעניק לך בחזרה כמו שאתה נותן", מסכמת דניאל. "זה משהו שצריך לתת לו זמן וצריך אופי מסוים בשבילו, צריך יכולת הכלה מאוד גדולה כי בסופו של דבר מדובר בילדים וצריך גישה מתאימה אליהם".