עבור בר בת ה-38, התנדבות היא דרך חיים: מעבר לעבודתה כרכזת הכנה לצה"ל והתנדבות בעיריית טבריה, שם היא מתגוררת, היא התנדבה בשנה שעברה בפרויקט "תוצרת הארץ" כחלק ממלגת מפעל הפיס.

במסגרת פרויקט "תוצרת הארץ", קהילות של סטודנטים אקטיביסטיים בעלי עשייה קהילתית מתמקמות בפריפריה, כאשר כל סטודנט מופקד על משימה אחרת. כמו כן, הסטודנטים אחראיים גם על קיומם של אירועים קהילתיים ועירוניים. בר לקחה חלק בפרויקט בשכונת קריית משה בעיר מגוריה ויזמה פעילויות עם ילדי השכונה. לדבריה, בשכונה מצאה גם ילדים שהלכו לישון על בטן ריקה, ולכן התעורר אצלה צורך עליון לתת להם אוכל. "המשימה האישית שלי הייתה לעבוד במועדון הילדים אחת לשבוע עם ילדים בסיכון לצד עוד מדריכה. היינו מבשלות עם הילדים, אבל היינו גם משוחחות איתם על דברים עם ערך מוסף, על חגים, מועדים ואירועים שונים בארץ ובעולם".

בר, אמא לשלושה ילדים בעצמה – בני תשע וחצי, שמונה ושנתיים וחצי, מצאה את עצמה מחלקת את הזמן בין ילדיה הביולוגיים לבין הילדים שאותם חנכה במסגרת ההתנדבות. "זה לא היה קל, זה אפילו היה מאוד תובעני, אבל כדי להתמודד עם המצב הייתי מביאה להתנדבות את הבת שלי, שמאוד אהבה וביקשה להשתתף במפגשים עם הילדים בבית הקהילתי", היא מספרת על החיבור המיידי והמיוחד בין בתה לילדים במועדונית.

"כחלק מחינוך ילדיי, היה לי חשוב לחבר אותה לילדים המקסימים האלה וללמד אותה להיות שמחה ומאושרת בחלקה", היא מעידה. "היא מאוד התחברה לילד ממוצא אתיופי, כאב לה שמידרו אותו מהקבוצה והיא אפילו לקחה על עצמה לפדות את דמי הכיס שלה ולרכוש לו איתם בגדים ונעליים כדי שיהיה שמח". ברגע זה, בר הרגישה שלהתנדבות יש ערך עליון: שהיא לא רק בצד הנותן, שהיא מקבלת הרבה יותר. "אפשר להגיד שהתנדבות היא חלק משגרת יומנו בבית", היא מעידה.

כיום בר היא סטודנטית למדעי הרוח בדגש על קולנוע ותיאטרון באוניברסיטה הפתוחה ובעברה למדה וסיימה לימודי הנדסאים בקולנוע וטלוויזיה במכללת כנרת. אז איך בעצם מצליחים לשלב בין משפחה, עבודה, תרומה לקהילה ולימודים? מבחינת בר, זה לגמרי אפשרי. "האוניברסיטה הפתוחה מאוד משתלבת עם החיים הפרטיים שלי", היא מעידה. "אפילו הגעתי לאחד המבחנים עם צירים. משם נסעתי ישר לחדר לידה".

בר הפכה למעין אמא שנייה עבור הילדים עמם התנדבה. "הם ידעו שאם חסר משהו, יש להם למי לפנות. הייתי סוג של 'מאמא' בשבילם", היא מספרת. "תמיד היה לי מקום מיוחד בלב לנתינה, גדלתי בבית של צדקה ומתן בסתר. ראיתי איך אבא שלי תורם לאנשים, וכך ספגתי את הנתינה".

"התוודעתי לתחום ההתנדבות לראשונה לפני עשר שנים בעשייה בעיר טבריה ולתחום ריכוז המתנדבים כרכזת מרחב צפון בארגון השומר החדש", היא מעידה ומתרגשת לספר שיו"ר דירקטוריון מפעל הפיס עוזי דיין היה אחד ממתנדביה - וזוהי סגירת מעגל איתו. בר חיה ונושמת עשייה למען הקהילה. היא פועלת ללא לאות וזמינה לכל עזרה.

מה לקחת מההתנדבות שלך?

"בזכות מפעל הפיס ומיזם 'תוצרת הארץ', הכרתי אנשים חדשים מכל הקצוות הארץ, קצת כמו בצבא. הייתה בינינו דינמיקה מקסימה, יצרנו קהילה ועבדנו ביחד. אתה לומד דרך העשייה הקהילתית את האדם, על יתרונותיו וחסרונותיו ולומד לפעול ביחד. לפעול כקבוצה זה משהו שלא עשיתי, הייתי מאוד 'סוליסטית' בעבודה שלי, העשייה שלי למען הקהילה הייתה תמיד אני מול הקהילה ופתאום זה היה הקבוצה מול הקהילה. זה היה חדש לי".

היא מעידה שהיא מאוד מחוברת לפרויקט ולקבוצה. "בעתיד אני רואה את עצמי ממשיכה לעשות טוב לאנשים. זה לא משנה איפה אהיה, העיקר שאעשה טוב לאנשים", היא מסכמת.