"לאדם אחד יש את הכוח לעשות את ההבדל"

גם אתם מעוניינים לעזור ולסייע? הכנסו >>

לפעמים תרומה של כסף היא רק תירוץ לתת חום אנושי

בדרכן לכתובת הראשונה, גילה קיי יושבת במושב הנהגת, כאשר רבקה זוארץ מנווטת בכישרון. שתי הנשים הינן אשדודיות ותיקות ונמרצות. גילה עבדה כתופרת, אצל גדעון אוברזון, עד שפרשה, בעוד רבקה עובדת בחצי משרה, במחלקה לאיכות הסביבה. תחום ההתנדבות אינו זר להן, נהפוך הוא. גילה ורבקה מקפידות להתנדב בכמה תחומים בעיר, בין היתר בגני ילדים, מערך הרווחה, המשמר אזרחי והמשטרה. הבנות יוצאות לסיורים בלילות ויושבות גם במוקדי חירום. את השיא שלהן בשירות הציבור, הן רואות בתקופה הסוערת, שבהן ספגה העיר אשדוד טילים, מרצועת עזה. בתקופה קשה זו, הן ידעו עשייה בזמן אמת וחוו מציאות שהן לא תשכחנה במהרה.

כמו רבקה וגילה, גם אסתר, החברה השלישית בצוות הנשים, לא זרה לתחום התרומות וההתנדבות. להבדיל השתיים הראשונות, שרואות בנתינה ובהתנדבות בעיקר את הצדדים הכיפיים והחיוביים, אסתר מכירה גם בצדדים הנוספים של פעולת ההתנדבות. לפי דבריה, הצורך שלה לסייע פוגע לעיתים בצרכים שלה ושל משפחתה. "אני מוצאת את עצמי מגזימה לפעמים. אני רואה אנשים חסרי כל ומלאי בדידות ומרגישה צורך עז לעזור להם. אני מזהירה את עצמי מראש לא ללכת רחוק מדי, לא להיקשר מדי, לתת ממה שיש לי ולא ממה שאין לי, אבל אני נסחפת. לעיתים אני שוכחת את הצרכים שלי ושל משפחתי והולכת בעקבות כאלה שזקוקים יותר", מעידה אסתר.

החברה הרביעית בצוות הנשים המתנדבות, הינה אלומה גלברד המתולתלת, תלמידת כיתה ט', בסך הכל בת 15. אלומה היא החברה הכי צעירה בצוות, אך היא ללא ספק מספקת תחרות לחברותיה בצוות, מבחינת ההספק ההתנדבותי שלה.

שלושת הנשים והנערה הצעירה, אשר נוסעות יחדיו אל עבר בתי הנזקקים באשדוד, הן ההמחשה המובהקת לדבריו של הרב יחיאל אקשטיין, נשיא "הקרן לידידות": "אנחנו אוהבים לעבוד בשיתוף פעולה עם עיריית אשדוד והתושבים. אשדוד זכתה באות 'עיר המתנדבים' ולא בכדי. התגייסותם של תושבי העיר, לסייע לעניי עירם, היא חסרת תקדים. ללא ספק זוהי עיר ההתנדבות של ישראל".

לא פעם נאלצו הקשישים לבחור בין קניית תרופות לחימום ביתם

הבנות מוכנות לצאת לדרך, כאשר כמו כל שאר צוותי המתנדבים, הן קיבלו המחאות הרשומות על שמם של הקשישים הנזקקים. החורף הוא ללא ספק תקופה קשה, עבור אלו החיים על קצבת זיקנה והשלמת הכנסה. לא פעם הקשישים הללו נאלצו לבחור בין חימום ביתם, לקניית תרופות או אוכל. ההמחאות שבידי המתנדבים, ע"ס 350 ₪, מקופת ה"קרן לידידות", מוגדרת כ"מענק חימום". גם סכום מועט כזה יכול לעשות הבדל משמעותי עבור הנזקקים.

בהמשך, הנשים עוברת הלאה במסלולן ומגיעות אל הבית השני, אשר נמצא בסופו של מסדרון ארוך, כאשר לא נראה שבפנים יש רחש כלשהו. המתנדבות דופקות ודופקות אך איש איננו פותח. הן יורדות באכזבה למבואת הבניין, בכדי לברר אם מנהלת הדיור המוגן יודעת מה קורה עם הדייר בחדר 239. "הוא חולה דיאליזה קשה", היא מבהירה לבנות ומחייגת אליו. היא מסבירה להן כי הוא אכן נמצא בחדרו ושמע את ארבעת הבנות מעבר לדלת, אך פשוט לא היה מסוגל לקום לפתוח להן. המתנדבות עולות לניסיון נוסף, כאשר עכשיו, כשהן נוקשות, הדלת נפתחת לאט. מתוך הבית החשוך, מציצות פנים כואבות. המתנדבות מנסות להעלות חיוך קטן על פניו של הקשיש החולה. הן עושות זאת בעזרת חיוך ומלים חמות, תוך כדי שהן מנסות להפוך את הרגע לאישי יותר. הפעם זה לא הולך. לצערן, הן רק מוסרות את המעטפה ונפרדות. הדלת שנסגרה ועמה הקשיש החולה, משאיר את כולן עם תחושת מועקה. הנשים המנוסות והנערה הרגישה מבינות שהמחאה של 350 ₪ זה רק קמצוץ, ממה שהאיש הזה צריך והן עוזבות את המקום בלב כבד.

אין ספק שחוויות ההתנדבות והנתינה עלולה לחשוף אותנו למראות קשים ולחיים של אנשים אשר מתקשים עקב מחלה או מצב כלכלי, אך העובדה שכל אדם יכול לעשות הבדל גדול בחיי האחר, הוא הכוח המניע במקרים מן הסוג הזה.

אוכל או חימום הבית? הדילמות קורעות הלב של אלפי קשישים בישראל