יש לכם סבתא אהובה במיוחד? כזאת שפינקה והעניקה, ונתנה לכם הרבה חום ואהבה כשהייתם קטנים? עכשיו תארו לכם את הסבתא האהובה שלכם יושבת בבית כל ערב בחושך ורועדת מקור רק כי אין לה כסף לשלם את חשבון החשמל. במעט הכסף שיש לה היא צריכה להחליט: לקנות חלב במכולת, לקנות תרופות שישאירו אותה בחיים, או בעצם לשלם את חשבון החשמל שיאפשר לה "חיי מותרות" כמו להדליק את האור.
קשישים רבים חיים מתחת לקו העוני | צילום:
חדשות 2
על פי סקר שערכה הקרן לידידות באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה, אחד מתוך ארבעה קשישים נאלץ לעמוד בפני הדילמה הזו בכל חודש, בייחוד בחודשי החורף הקרים, בהם עולה צריכת החשמל. כיום חיים בישראל מעל ל-200,000 קשישים מתחת לקו העוני. אין להם פנסיה והם נאלצים לחיות מהקצבאות הזעומות של הביטוח הלאומי.
"אין לי בידוד בחורף, נותר רק להתפלל"
גילה (70) מערד היא ניצולת שואה שחייה היו רצופי טרגדיות: היא איבדה בן אחד בתאונת דרכים, בעלה לשעבר נהג בה באלימות ובגיל 67 זרק אותה לרחוב. כיום היא אינה מקבלת פנסיה כי גידלה את בניה כמו רוב האימהות בדורה ועבדה רק בחצאי משרות.
גילה נאלצת להסתפק בתקציב חודשי של הביטוח הלאומי בסך 1500 ש"ח בתוספת שליש מכספי הפנסיה של בעלה לשעבר, סכום העומד על 2000 ש"ח. מהמעט שיש לה היא אף משתדלת לסייע לבנה בן ה-35 שמובטל כיום. "אני גרה בצריף של גבס, הדלת התעקמה ממי הגשמים ואינה נסגרת כהלכה, ובחורף, כשהרוחות חזקות, ואין כלל בידוד כל מה שנותר לי לעשות הוא רק להתפלל", היא אומרת, וקולה נשבר. בשל מחלת האוסטיאופורוזיס ממנה היא סובלת היא חייבת לחמם מעט את הבית הקר בחודשי החורף ולכן היא נאלצת לוותר על תוספי מזון לחולי אוסטיאופורוזיס, משככי כאבים ועוד. מהקרן לידידות שאותם היא מכנה "מלאכים מהשמיים" היא מקבלת תמיכה חודשית בסך 200 ש"ח לשוברי מזון.
הרב יחיאל אקשטיין, נשיא הקרן לידידות, מבקש להעלות את נושא הסיוע לקשישים לסדר היום החברתי: "קצבאות הזקנה והשלמת הכנסה מספיקות בקושי לכיסוי מחצית מצרכיהם הבסיסיים של הקשישים בעוד יוקר המחייה הולך וגובר. מצב זה הוא תעודת עניות למדינה ולחברה כולה". הקרן לידידות פועלת באמצעות גיוס תרומות בארה"ב וקנדה בקרב קהילות של נוצרים אוהבי ישראל.
"מתקלחים רק פעם בשבוע כדי לחסוך"
קשישים רבים לא מצליחים לשלם את חשבון החשמל | צילום:
רויטרס, חדשות
מי שעוד יזכה לסיוע של הקרן הם גלית (63) ואהרון (65) ורטנשטיין אשר נאלצים להסתפק בקצבה של 4000 ש"ח לחודש מביטוח לאומי. 8 פריצות דיסק הותירו את גלית נתמכת בקביים. למזלה הרע, קב אחד נשבר ואין לה 80 ש"ח מיותרים על מנת לשכור קב נוסף מ"יד שרה".
כדי לחסוך בהוצאותיהם הם מתקלחים רק פעם בשבוע, ישנים על מזרן שהקפיצים שלו בולטים החוצה ושורטים את גבם, מתכסים בשמיכה דקה, ולא מטפלים בשיניים שחסרות להם. "אני מרגישה שנזרקתי לעת זקנה, יש לי סכרת ולחץ דם גבוה, בסוף החודש אני אמורה לקנות תרופות ואין לי מאיפה להביא את הכסף עבורן", אומרת גלית ומציינת שהחלום שלה הוא פשוט לצאת מהבית שאליו היא מרותקת בשל מוגבלותה הפיזית, ולישון על מצע נוח.
לצערנו, סיפורן של גלית וגילה אינו מקרה בודד, אלא רק שני קולות מתוך יותר מ-200,000 קשישים שחיים בתנאים שאינם מכבדים אותם ואינם יכולים לצאת לרחוב,להפגין ולזעוק את זעקתם. הקושי והכאב שלהם אולי אינו נראה לעין, אך אין זה אומר שהוא אינו קיים.
***לאור הפניות הרבות שהתקבלו במערכת, כל מי שמעוניין להתנדב מוזמן לפנות לקרן לידידות:
https://www.facebook.com/kerenyedidut
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן