"אף אחד מהמשפחה לא נשאר, אני נשארתי לבד", מספרת רעיה. לאחר שנודע לה שהוריה ואחיה הקטן נרצחו היא החלה במסע הנדודים שלה. במשך שלוש שנים נאלצה הילדה רעיה, אז רק בת 8, להעביר לבדה ביערות הקפואים של מזרח אירופה כדי להתחמק מאימת הנאצים. אביה של רעיה הצליח להבריח את כולם, וכשהיא ואחותה נמלטו נאלצו להיפרד ולהתחבא בנפרד "את הולכת לכיוון אחד ואת לשני, אולי מישהי מאתנו תישאר בחיים".
רעיה הקטנה המשיכה לנדוד ממקום למקום. היא התחבאה בתוך ערימת קש ופחדה לצאת ממחבואה - עד שכבר לא יכלה לשאת יותר ברעב והלכה לחפש לעצמה אוכל, גם אם במחיר של גניבה. כשנגמרה המלחמה היא גילתה זאת רק כמה חודשים מאוחר יותר, כשהגיעה בשארית כוחותיה לבית של פולנים כדי לבקש מהם מחסה: "חשבתי כל יום שאני הולכת למות".
כשהתחילו מסביבה יהודים לעלות לארץ ישראל החליטה שהיא חוזרת לעיר הולדתה. בראשה היא דמיינה לעצמה איחוד אפשרי עם הוריה ואחיה, בתקווה שהם שרדו את התופת ונשארו בחיים. במשך חודשים היא ישנה על ספסל ישן מחוץ לבית ילדותה שנהרס, עד שיום אחד הבחינה בשתי בחורות שהולכות לכיוונה. אחותה הגדולה זיהתה אותה מיד ורצה לכיוונה מהמרחק. שתיהן בכו. לא האמינו שהן סוף סוף מתאחדות. יחד הן גם עלו לארץ.
רעיה הייתה נשואה במשך שנתיים, אך התגרשה מפני שהיא לא הייתה יכולה להביא ילדים לעולם, אבל עכשיו היא לא לבד, היא מוקפת בחברים ומשפחה היא מסכמת: "אני מרגישה מאושרת שאני לא עם הארבע קירות שלי לבד, זה נותן לי כוח להמשיך".
"את הגרמנים הצלחתי לשרוד, אבל את החגים – בקושי. בכל שנה זה הופך לגרוע יותר", הקושי הכלכלי של ניצולי השואה בלתי נסבל- חלקם הגדול נאלץ לוותר על אוכל או על תרופות כדי להצליח להתקיים. רעיה בת ה-86 מתמודדת עם הבדידות ועם קצבה זעומה של ביטוח לאומי איתה היא נאלצת לכלכל את עצמה.
לתרומת ארוחת חג היכנסו לאתר לתת או חייגו 6833*
צילום והפקת וידאו: Wander Productions