לכל אחד יש נקודות זכות במחאה החברתית: אלה שישבו בבית ולא הפסיקו לקטר, אלה ששיתפו בפייסבוק את הפוסטים הנכונים, אלה שלא הפסיקו לצייץ על המצב, אלה שהלכו לכל ההפגנות, אלה שישנו באהלים, אבל בעיקר אלה שהצליחו לארגן ולנהל את הכל – היזמים הצעירים של מחאת האהלים בקיץ 2011. אז יצאנו לבדוק איך בכלל נולד יזם חברתי, מהסוג של דפני ליף, סתיו שפיר ואיציק שמולי, ולמה יש כל כך מעט פעילים אקטיבים מול ציבור שלם שמסתפק בלהיות פסיבי.
"אתה לא יכול לצפות מכולם להיות אקטיבים באותה רמה", אומרת דנה לוסטיג (27), ממובילות המאבק להצלת חוף פלמ"חים. "אתה צריך לייצר משהו כדי שכל אחד יוכל להיות מעורב. אם מישהו רוצה לחתום על עצומה, זה מדהים. ואם מישהו אחר רוצה להעביר כנס, זה מדהים באותה רמה".
.אחת מרצועות החוף הטבעיות והפראיות הבודדות שנותרו במרכז הארץ | צילום:
איל מיטרני
מה שהתחיל את החיידק הזה אצלה היה המאבק בחוף פלמ"חים. "אני בן אדם די פעיל ולא הבנתי איך זה שאנשים יכולים לחיות את המציאות שלנו ופשוט לקבל אותה כמו שהיא", היא אומרת. כיום היא פועלת להקמת ארגון שנקרא "משמר הים" שמטרתו לדאוג לכך שהחופים ומשאבי הטבע יישארו בידי הציבור והיא חלק מחבורה בשם כאס"ח (כלכלי, אנושי, סביבתי, חברתי) שמתכוונת ליצור פלטפורמת התארגנות חברתית.
לוסטיג ורן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, אדם בעל ניסיון רב בניהול מאבקים ופרויקטים בתחום החברתי אשר נמצא בתחילת שנות החמישים לחייו, מסבירים באמצעות תשעה טיפים איך נאבקים באדישות של הציבור הישראלי.
- גיבוש קבוצה – מלמד: "צריך ללמד אנשים לעבוד ביחד כקבוצה. זה מעלה את הביטחון העצמי, מאפשר לאנשים להתמודד עם דברים כשהם מרגישים שיש להם כוח מסביבם. זה גורם לאגד משאבים כשרוצים להשיג תוצאות. זה יכול להיות קבוצה של חמישה אנשים, עשרה או מאתיים. הטיפ הראשון הוא אל תעבוד לבד, תחפש לך שותפים, אנשים שתוכל לעבוד איתם. אני לא מדבר על מחאה המונית בהכרח, אלא גם על פעולות אקטיביות חברתיות שיש להן מטרות מאוד מוגדרות ורוצים להשיג אותן".
- לתת תחושה שמנצלים אותנו – לוסטיג: "כדי להפעיל אנשים, כדי שהם ירצו לטרוח, הם צריכים להרגיש שלוקחים להם. אנשים צריך להגיע לקצה כדי לפעול".
- לייצר סבלנות – לוסטיג: "לאנשים חסרה השראה. חסרה להם תקווה, חסר להם אמון. אנשים מיואשים בגלל שהמחאה החברתית נפלה. אנשים חסרי סבלנות לתהליך. לקח לנו 60 שנה להגיע לאיפה שאנחנו נמצאים היום. חייבים להבין שזה תהליך".
- לתת יחס אישי – לוסטיג: "כדי לא לאבד אף אחד, חשוב לתת לכל אחד כמה שהוא רוצה. זה כמו בתרומות, שאומרים לך שאתה יכול לתרום 5 שקלים או 100. אני רוצה לייצר פלטפורמה שתגרום לאנשים להרגיש חלק ממשהו. היום לכל אחד יש את החזון שלו, כל אחד דואג לעצמו. צריך לתת לכל אחד הרגשה שהוא בעצם חלק ממשהו. אנחנו בני אדם ורוצים להיות חלק ממשהו. בגלל זה למשל מה שאני הולכת לעשות זה לשווק את 'משמר הים' בצורה כזאת שיש משהו שהוא של כולנו, לא פוליטי או ציבורי, אלא נייטאלי. וזה קורה דרך הרצאות, סדנאות, חוגי בית".
- לשתף בתהליך קבלת ההחלטות – מלמד: "אם אתה רוצה שאנשים יהיו אקטיבים אתה לא צריך לנהל אותם. אתה צריך לתת להם לנהל את עצמם, להחליט בקונצנזוס, אחרת אנשים שיהיו במיעוט יפרשו ואז אתה מאבד את הכוח שלך".
- להשתמש בסלבס – לוסטיג: "נבחרי הציבור האמיתיים הם לצערי לא חברי הכנסת, אלא האמנים, מי ששר ומתפשט. הם עובדים טוב ברמה של גיוס המוני. מאייל גולן ושרית חדד ועד מוש בן ארי".
- לייצר מסר פשוט – לוסטיג: "הרעיון הוא לייצר מסרים פשוטים שמחלחלים חזק. ויז'ואלים חזקים, קמפיין שהוא מאוד נוח ולא דורש מאנשים להתאמץ יותר מדי ולהבין שכל הדרך מלאה במכשולים".
- לתת תחושת התקדמות – מלמד: "חשוב לתחזק אחד את השני כל הזמן. הם צריכים להיות בהרגשה שהדברים מתקדמים. אם משהו מתקדם לאט מדי הם מתייאשים".
- הגדרת מטרות ביניים עם סיכויי הצלחה גבוהים – מלמד: "אם דברים זזים לאט מדי חייבים להכניס דברים אחרים בעלי סף הצלחה קרוב. למשל מטרות שקל לעשות אותן תוך זמן קצר כדי שאנשים ירגישו שהם חלק מדבר שיכול להצליח. אם אתה עושה מאבק ומחכה לבג"ץ הרבה זמן כדי להמשיך אז תמצא לך עוד משהו שייתן לאנשים הרגשה שהם עושים פעילות. בזמן שהצעת החוק מחכה לעלות בוועדה תעשה משהו אחר עם מטרה קרובה. וזה גורם להרבה מאוד אנשים להיות אקטיבים יותר".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
