יש הרבה סיבות שיכולות לגרום לכם לחזור לישראל החל מגעגועים למשפחה ועד לדברים קטנים כמו אכילת במבה בשקית או נס קפה על המרפסת. אבל האמת היא שלפעמים לא מדובר בסיבה אחת אלא בשרשרת של דברים שתגרום לכם לארוז את המזוודות ולנחות בנתב"ג. אם תשאלו אותנו, לא באמת צריך סיבה לחזור הביתה.
געגועים למשפחה
נכון, הם יכולים להיות בלתי נסבלים, ביקורתיים וחסרי תקנה. אבל רק כשנמצאים רחוק מהם, לומדים להעריך את המשפחה הקרובה. אבא ואמא, הסבים והסבתות, האחים והאחיות הקטנים שכבר גדלו מזמן ואפילו הדוד עם הזיפים, יכולים לפעמים לעורר בכם געגועים כמו שאף פעם לא חשבתם שתרגישו.
בקרו בעמוד הפייסבוק של משרד העלייה והקליטה >>
בגלל הילדים
הילדים ברוב המקרים הם תמונת המראה שלכם ואם אתם לא מרגישים לגמרי בבית, גם הם ירגישו זרים. אמנם מערכת החינוך בארץ איננה מושלמת אבל היי, גם אתם גדלתם בה, התחנכתם בתוכה וצמחתם להיות אנשים מן השורה שזוכרים את המורה מכיתה ו' כותבת שיעורי בית על הלוח, מקריאה שמות ומסמנת נוכחות ביומן. נכון שהאוטובוס הצהוב, השכנים החמודים והמסיבות בקולג' אולי נראים טוב בסרטים, אבל לא בטוח שמדובר במסלול הכי טוב לילדים שלכם.
אני והחבר'ה
חגגתם בתיכון ביחד, אכלתם אבק בצבא וגם במילואים, החברים שעברתם איתם את המסלול הישראלי הסיזיפי, נמצאים אצלכם בלב. גם בחו"ל יש לכם חברים, ואפילו נפגשים לעיתים קרובות, אבל ברוב המקרים זה לא מרגיש אותו הדבר. בדיוק ההבדל בין ברביקיו למנגל או בין צ'פחה לטפיחה ידידותית על השכם.
אוכל ישראלי
זה מתחיל בקפה שלמרות שהתרגלתם אליו, עדיין מרגיש פחות טוב מכל נס שהכנתם וממשיך בפלאפל, חומוס וכל הדברים שמגדירים אוכל רחוב ישראלי. היום אפשר למצוא כמעט בכל מקום בעולם אוכל מזרח תיכוני שגם טעים לכם מאוד, אבל בלי התבלין הסודי של הבית. ועוד לא דיברנו על הקובה של סבתא שמזכיר נשכחות את הבית הישן.
מזג האוויר
אם גדלתם בסנדלים וטישרט יהיה לכם קשה להתרגל למזג אוויר חורפי אמיתי, כזה שגורם לכם לזכור בעל פה שמות של הוריקנים. מדינות קרות תמיד יגרמו לכם להתגעגע למזג האוויר הישראלי, כזה שלחזאים יש רק 3 חודשי עבודה בשנה, ושהדבר הכי מחמם שאי פעם לבשתם היה כובע צמר טרנדי עם פונפון.
כי כאן אתם לא לבד
מעבר למשפחה ולחברים, הצעדים הראשונים שלכם חזרה בארץ לא מרגישים כאילו זרקו אתכם למים ומצפים שתסתדרו לבד. יש הטבות במכס לתושבים חוזרים ככה שתוכלו להגיע עם כל המזכרות, הצעיפים והשופינג שצברתם, יש גם סבסוד של כרטיס טיסה באל על ובכלל, יש תחושה שכאן אתם לא לבד.
בגלל החגים
כל שנה בליל הסדר אותן הבדיחות בזמן קריאת ההגדה, ועדיין החגים אלו הימים שאתם הכי מתגעגעים אליהם כשאתם בחו"ל ובדרך כלל הגעגועים הם לדברים הקטנים כמו התפוח בדבש והחרוסת, שירי מעוז צור והקישוטים לסוכה. הפקקים בערב החג, הויכוחים עם המשפחה, השמלה שתמיד מתלכלכת והצפיפות סביב השולחן, הכול חלק ממה שהופך אתכם למשפחה ישראלית כי מה שחשוב בחגים זו הלכידות, האחדות והתחושה להרגיש בבית כשברקע זמירות ושירי חג מהולים בריחות בישול ביתיים עם טעם של פעם.
>> לעוד פרטים על קידום העסקת עולים חדשים
>> לחשבון הטוויטר של משרד העלייה והקליטה בעברית
>> לחשבון הטוויטר של משרד העלייה והקליטה באנגלית
כי זוהי ציונות
אז אם היה כל כך טוב למה חזרתם? לפעמים התשובה שלכם תהיה שזה בגלל הציונות. הרצל כבר מזמן לא נשען על המרפסת וסופר ציפורים נודדות, אבל הרעיון הציוני הקים את המדינה ועדיין קיים. יש תחושת שייכות, אידיאולוגיה וערכים שמחברים בין כל האנשים שהתקבצו בין מטולה לאילת, ובשבילכם זו סיבה מספיק טובה לחזור.
כי אתם דתיים
אם אתם שומרי מסורת כבר התרגלתם לרעיון שבחו"ל זה הרבה יותר מורכב להיות דתיים ולחלק מכם זו כבר סיבה מספיק טובה לחזור לישראל. האוכל הכשר, המסעדות והקהילה שאליה אתם שייכים יכולים להיות שיקול מכריע, במיוחד אם אתם במדינות שבשנים האחרונות מרגישות קצת פחות בטוחות.
לא דופקים חשבון
זה די מעייף להיות מנומסים מדי, במיוחד למי שיש אופי ישראלי שלא רגיל לעמוד בתור כמו כולם או כשאתם. חליפה ועניבה זה יפה אבל יכול להיות חונק לפעמים, ואתם כבר מתגעגעים לרגעים בהם צפצפתם להוא שחולם ושלא שם לב שעוד שנייה הרמזור כבר צהוב, לימים בהם הרגשתם חופשיים ללכת ברחוב יחד עם אנשים שדומים לכם במנטליות, ימים בהם יכולתם לנהל שיחות חולין במספרה או בסופרמרקט ולרכל בטלפון או בבית קפה עם החברה הכי טובה מילדות.
להרגיש בבית
תחושה של בית זה לא משהו שאפשר להסביר, עד שלא מרגישים את זה מבפנים. זה מתחיל במחיאות הכפיים כשהמטוס נוחת בנתב"ג וממשיך בארץ כשהכול חוזר אליכם: השבילים, הרחובות, החנויות - הכל חוזר להיות מוכר ואתם מעלים זיכרונות נוסטלגיים מהעבר. אמנם קצת יקר וגם קצת מייאש, אבל מסתבר שבשבילכם הייאוש נעשה הרבה יותר נוח כשאתם בבית.