תגבור מסוג אחר: המיזם שיסייע בהנצחת הלוחם שנפל בהגנה על הצפון

במרחבים הפתוחים של הגליל התחתון, בנחל ארבל, נמצאת "חוות מתניה". עבור אביה אלסטר, מנהל ומקים החווה - אב לחמישה שלוחם כעת בקו החזית בלבנון - הקשר בין האדמה לבין השכול הפרטי בלתי ניתן להפרדה. מתניה ז"ל, אחיו הקטן ובן הזקונים של המשפחה, היה העובד הראשון בחווה כשזו עלתה לקרקע לפני שש שנים.

כשפרצה המלחמה, מתניה ז"ל לא היסס. הוא התייצב תחילה בעזה ובהמשך עלה לגבול הצפון עם חטיבת כרמלי. ביום הרביעי ללחימה (11.10.23), הוא נפגע מטיל נ"ט ונהרג. היה מהנופלים הראשונים בחזית הצפונית, בן 22 בנופלו. מאז, אחיו אביה מנהל לא רק עדר בקר, אלא מאבק יומיומי על זכרו ועל אדמת המדינה.

"מתניה היה אחי הקטן, אבל הוא היה החבר הכי טוב שלי", מספר אביה. "הוא היה דמות מרכזית בכל מקום אליו הגיע, 'כוכב עולה' שתמיד רצית לידך. הוא התחיל כבן זקונים קצת מפונק, אבל הפך להכי קשוח שיש - פיזית, מנטלית ורוחנית".

ישן לבד באוהל לפתח את הצפון - ונפל בהגנה עליו

אימו, שרה, נזכרת בימים הראשונים והקשוחים שבהם הקימו את החווה: "הוא היה שם כשלא היה כלום. לא מים ולא חשמל. היו ימים שהוא התקשר ואמר לי: 'אמא, אני לא יודע אם אני מצליח לעמוד בזה', אבל הוא לא ויתר. היו לו כוחות על. הוא ישן שם לבד באוהל או במבנה רעוע, העיקר להקים את המקום הזה מאפס".

לקראת יום הזיכרון, מקבלת החווה חיזוק משמעותי: "עגלת גבורה" של עמותת "גואלי הארץ", עמוסה בציוד חקלאי ובכלי עבודה. המיזם מבקש להפוך את הכאב למנוע של עשייה בנגב, בגליל וביו"ש.

יונתן בן שושן, מייסד ומנכ"ל עמותת "גואלי הארץ" מסביר את החשיבות של העגלה שתגיע לחוות מתניה: "במיזם 'עגלות הגבורה' אנחנו מבקשים לטעת את זיכרון העבר בעתיד האומה. המשפחות השכולות לא מחפשות רק להנציח באבן, אלא רואות בפיתוח האדמה את ההנצחה הראויה ביותר. הזיכרון של הגיבורים שלנו הופך לבניין הארץ ומגן עליה".

העגלה מוקדשת לזכרו של מתניה, מתוך הבנה שהנצחה אמיתית לא נעשית רק באבנים, אלא בבנייה ובצמיחה. עבור משפחת אלסטר, העגלה החדשה היא חלק מהמורשת של מתניה, הלוחם שאהב את הטבע, את האנשים ואת הפשטות.

אביה נזכר בחיבור הכמעט הייחודי של מתניה לשטח: "החיבור שלו לאדמה היה מטורף. הוא היה מגיע לנקודה בטיול, פשוט נשכב על האדמה, נותן לו נשיקה ומריח אותה. הוא ממש היה נמס לתוכה. זה היה הניצוץ שלו, וזה ניצוץ שלא כבה גם היום".

"אתה עובד את האדמה ושומר עליה בשביל עם ישראל"

מתניה, מספרים בני המשפחה, היה איש של עמל, של שירים על הגיטרה ושל חיבור עמוק לרגבי האדמה. אמו שרה מספרת על החיבור המשפחתי: "היה לו כוח מגנטי כזה. אם הוא החליט שיש מפגש משפחתי, לא הייתה אופציה להגיד לו 'לא'. הוא היה הולך ומביא את כולם פיזית. הוא תמיד חיפש את החיבור בין האחים שלו".

"מתניה היה האור של הבית", מוסיף אביה, "הוא מלווה אותנו כל הזמן, כל יום, כל היום. אנחנו חיים ונושמים את זה. יש לנו פה חבר'ה צעירים שעובדים איתנו, והדבר המרכזי הוא ההבנה שאתה עובד את האדמה ושומר עליה בשביל עם ישראל".

מתניה תמיד הלך עם המשפט של אורי צבי גרינברג: "מיום ששבו לאדמה נהיו קרובים לשמים". כעת, בזמן שאביה יעבוד בחווה או יטפל בעדר בעזרת הציוד מהעגלה, מתניה יהיה שם איתו, נוכח בכל פעולה של בניין הארץ.