את 27 במרץ 2022 רב-פקד ערין פלאח ממג"ב לא ישכח לעולם. בסיום אותו היום אמור היה לפגוש בבסיס את בן דודו יזן פלאח. אותו יזן שלבקשתו הפך עולמות כדי שיתגייס גם הוא למג"ב וישרת ביהודה ושומרון.
"באותו יום יזן היה בהשתלמות ואני עם פלוגה באימון לפני תעסוקה", משחזר רפ"ק ערין בפתח השיחה שלנו. "בסיומו הייתי אמור לישון בבסיס של יזן, בסיס שקד. מתשע בבוקר התכתבנו, והוא כל כך שמח שאני מגיע אליו לבסיס. היה גאה לראות מסביבו את הדודים שלו, המשרתים בתפקיד משמעותי. סיכמנו שנשתה קפה אצלו בחדר. כל היום התכתבנו ובסביבות שש בערב הוא מתקשר אליי ואומר לי: אל תאכל כלום, אני קונה לך אוכל".
סמוך לשעה שבע בערב הגיע רפ"ק ערין לבסיס וחיכה לפגוש את יזן. "אני רואה את כל החיילים רצים, חשבתי שיש איזה תרגיל, ואז מישהו צעק "פיגוע בחדרה". לא קישרתי בין הדברים ואז שמעתי את שמו של יזן נזרק לאוויר. התחלתי לחבר את הנקודות והתקשרתי לאחד המפקדים שלו, שרק אמר שהכל בסדר, שאל איפה אני וניתק. בשלב הזה הוא עוד לא יכול היה לשתף אותי במצבו, אז אמרתי לנהג שניסע לחדרה".
בתוך 17 דקות נכנס ערין לזירת הפיגוע הרצחני בחדרה וזיהה שם את גופתו של בן דודו האהוב יזן שכובה לצד האוכל שקנה עבורו. "הלכתי הצדה, התקשרתי לאחי הבכור וביקשתי ממנו שעוד לא יעדכנו את ההורים, כי יש נוהל. אבל מהר מאוד השמועה הגיעה לכפר".
ערין התחיל לקבל טלפונים בלי הפסקה. על הקו גם היו הוריו של יזן. "אני מוכר להם לוקש שהוא פצוע ואני בדרך לבית החולים ומחזיק אותם ככה במשך שעתיים, כדי שישמעו את הבשורה על פי הנוהל. אמא של יזן מבקשת לדבר איתו, ואני עם דמעות בעיניים אבל צריך לעמוד בזה. השמועות רצות ואתה הכתובת".
לא סתם בן הדוד ערין היה הכתובת. יזן, כבן זכר יחיד להוריו לצד שתי אחיות, לא היה מחויב בגיוס לשירות קרבי אבל התעקש לשרת במג"ב כמו בן הדוד שהעריץ. יותר מ-27 שנה משרת ערין במשמר הגבול, ויזן, שגדל לצידו, שאב ממנו השראה. כשהגיע גיל הגיוס מילא ערין את בקשת יזן וסייע ככל האפשר שיגיע למג"ב וישובץ לשרת כלוחם באיו"ש.
"יזן היה ילד מפונק שמעולם לא התפנק. פשוט ככה", מדגיש ערין את המילים ומסביר: "יש לי השפעה על המפקדים שלו, אבל הוא מעולם לא ביקש שאגיד להם כלום. לא רצה שאתערב. תמיד אמר שהכל דבש למרות הקשיים בתחילת הדרך, בטירונות. היה לו משפט שתמיד אמר: כל עוד זה כואב, סימן שאתה חי".
"קשרנו את גורלנו, יש מדינה לשמור עליה"
אחרי שקיבלו את הבשורה המרה, בן הדוד מספר שבמשך שבועיים הגיעו אנשים מכל רחבי הארץ לנחם את ההורים ובני המשפחה. "27 שנה אני מפקד במג"ב. נחשפתי להרבה סיפורים סביב הלוויות, אבל דבר כזה אני לא זוכר. כנראה החיוך שלו נגע בכולם ובכל בית בישראל שמעו עליו".
"יזן ינק ערכים של אהבת הארץ מילדות. כמות הסרטונים והתמונות שלו עטוף בדגל המדינה ודגל הדרוזים עצומה, למרות שירותו הקצר יחסית, והמורשת שהשאיר גדולה", משתף בן הדוד. "אלה לא היו סתם תמונות, אלה הערכים שלו. זה הפך אותו לבחור שמדובר בכל בית בעדה וגם מחוצה לה. הוא עשה כברת דרך, מהאפשרות שלו שלא להתגייס ועד לשירותו כלוחם מג"ב. בכל כפר ובית ספר בעדה מכירים את סיפורו ומתעטפים בהשראתו בדגל ישראל ודגל הדרוזים ביחד".
את הפיגוע הרצחני בחדרה ביצעו שני מחבלים מאום אל-פחם, אחד מהם ניסה בעבר להצטרף לדאעש. בן 19 היה יזן בנופלו. יחד איתו נרצחה לוחמת מג"ב, סמלת-שנייה (סמ"ש) שיראל אבוקרט, שעלתה בילדותה מצרפת, גם היא בת 19 בנופלה.
"בימים הראשונים היינו כולם בהם ולא עיכלנו. אחרי שבועיים עשינו אסיפה משפחתית ואמרנו שלמרות כל הכאב חייבים להמשיך בחיים וחזרנו כולנו לעבודה, ובמקרה שלי לשירות במג"ב", משתף ערין. "זה לא קל, בכל יום אני נקרע מחדש אבל מסתכל על תמונתו, על הדגל ועל הארץ. בסוף זו חובה מוסרית לשמור עליהם, זה החינוך שקיבלנו מבית אבא".
כיום רב-פקד ערין פלאח הוא סגן-מפקד גדוד רמה במג"ב איו"ש. הגדוד פועל בגזרת מחסום קלנדיה ורמאללה. "היום כסמג"ד בקלנדיה הפעילות לא פשוטה, אבל אני מסתכל על החיילים ואומר: זה למען יזן. זה מה שמוביל אותי, כך אני ממשיך לשרת בכבוד בראש מורם. אומנם החיים שלנו חזרו לשגרה, אבל הפצע של המשפחה מתרחב בכל יום. החיבוק שכולנו מקבלים מהציבור עוזר קצת לצמצם אותו".
"אנחנו הדרוזים קשרנו את גורלנו בגורל העם היהודי ומדינת ישראל", מדגיש ערין פלאח. "לא סתם אנחנו מחרפים את נפשם של את הבנים שלנו, יש מדינה שצריך לשמור עליה. מה שכואב לנו הוא שיש משפחה שכואבת על האובדן שלה ובאותו זמן המשפחות אותם מחבלים מאום אל-פחם שרצחו את יזן עדיין חיות באותה מדינה ונהנות ממנעמיה. זה כואב ומפריע לנו, אבל אנחנו לעולם לא נכליל ונמשיך לקדש את החיים ולא את המוות".
בן דודו של יזן פלאח ז"ל מסכם ואומר: "המשפחה מחזיקה מעמד בזכות שני דברים – האחד הוא האמונה בעדה שלנו בגורל, שמיום הולדתך כתוב לך מה יקרה איתך, וכמו שאומרים 'הכל מכתוב'. הדבר השני זה החיבוק החם ממשפחת מג"ב. זה לא מובן מאליו, מהפלוגה של יזן דרך הגדוד ועד למפקד מג"ב, כולם מעניקים למשפחה חום ואהבה כמו משפחה נוספת. זה מה נותן את הכוח להמשיך".