בעת היתקלות עם מחבלים סמוך לג'נין בספטמבר השנה, נהרג רס"ן בר פלח ז"ל, סגן מפקד סיירת הנח"ל. בן 30 בנופלו, בר הותיר אחריו מורשת של נתינה ועזרה לזולת אותה משפחתו משמרת גם לאחר לכתו.

אמו, דליה, סיפרה על יום הזיכרון הראשון בלעדיו והשנה שחלפה: "כל הימים קשים, אבל היום הזה ממש קשה. כבר לפני שבוע התחלתי להרגיש שהבטן שלי מתהפכת, שהגוף לא מתפקד. קשה לי לתפקד כמו שהייתי מתפקדת. בר היה הולך לבית הספר שלו ביום הזיכרון, לטקס לחברים שלו מבית הספר שנהרגו. היינו הולכים יחד איתו. עכשיו באים בשבילו. זה לא נכנס לראש. זה לא נראה לי טבעי. זה לא צריך להיות. אני לא מקבלת את זה. כשאני חושבת על זה אני אומרת: לא מאמינה שזה קורה לי, זה לא צריך לקרות לי".

אחיו, טל, הוסיף: "זה יום שאתה מתכונן אליו כל כך הרבה זמן מנטלית, אבל אתה יודע שאין לזה סיכוי. אי אפשר להיות לגמרי מוכן לזה".

הכאב והכעס על האירוע הזה ודאי לא מרפה.
דליה: "זה לא יתרפא בחיים. הזיכרון ממנו, הצחוקים שלו, המשימות שהיה עושה, הנוכחות שלו. בצבא החיילים זה כמו הילדים שלי: הם באים והולכים חופשי. באזרחות אותו הדבר. בית פתוח. הבית נשאר פתוח, אנשים באים באהבה, ברצון ובכיף, יש לו חברים מדהימים וחיילים מדהימים וכאובים ששירתו איתו, אבל חסרה לי הדמות שלו. איפה הוא? הוא צריך להיכנס ראשון עם הצעקה 'אמא, באנו'. הוא לא נמצא. הנוכחות הזאת חסרה. בכל מקום שאני הולכת אני רוצה לראות אותו. אני רוצה לראות איך הוא חוטף לי מהסירים כשאני מכינה דברים שהוא אוהב. איך הוא יושב, איך הוא צוחק, איך מכל דבר הוא עושה בידור. זה מאוד חסר".

טל, מה הדבר שאתה הכי מתגעגע אליו באח שלך?
"לנוכחות הפיזית שלו. לקבל ממנו הודעה קולית אקראית שאומרת, 'אח שלי, אני אוהב אותך, מה איתך, מה שלומך?'. לקבל ממנו סלפי מסתם מסיבה בפורים, או שאלה: 'מתי אתה יוצא מהשכונה שלך ובא לבלות איתי קצת במרכז או בצפון העיר?'. לחבק אותו בהפתעה מאחור או לקבל ממנו חיבוק בהפתעה מאחור. כל הדברים שכרוכים בלהיות אח שלו. זה מה שאני הכי מתגעגע אליו".

את הזיכרון שלכם ממנו אף אחד לא ייקח לכם. איך אתם פועלים כדי להנציח אותו?
"יש ערימות של אנשים שהוא נגע בהם. יש לנו את הזכות והכבוד הכי גדול בעולם לשמוע אותו ולחיות איתו. אנחנו לוקחים את זה למקומות הכי טובים שאנחנו יכולים, בין אם לעזור ולארגן אירועים לאוכלוסיות מוחלשות כמו שורדי שואה וקורבונת אלימות, או לארגן חבילות לחיילים בודדים. את כל הדברים שבר היה עושה, אנחנו ממשיכים. אנחנו עושים את זה בצורה מאורגנת עם קבוצה גדולה של 560 מתנדבים שאיתנו, חברים ומשפחה, שנקראים 'צוות פלח', תחת עמותה שפתחנו שנקראת 'בר אדם'. העמותה הזאת מבקשת לעזור לעמותות אחרות עם מתנדבים וכוח אדם לעוד מיזמים, בדיוק כמו שבר היה עושה".

אתם ערים בוודאי לוויכוח סביב הגעת פוליטיקאים לטקסים השנה. מה עמדתכם בנושא?
דליה: "אין לנו בעיה שיבואו פוליטיקאים, אבל אנחנו מבקשים דבר אחד: שיכבדו את היום הזה, שיכבדו את הבנים שלנו ושלא ידברו על פוליטיקה בכלל. שכולם יבואו, הם עושים כבוד לילדים שלנו, אבל לא לדבר על פוליטיקה".
טל: "נראה לנו הגיוני ששר מכהן או חבר ממשלה ירצו לבוא, זה התפקיד שלהם, להגיע למקומות האלה בימים האלה. בר היה מסתכל על זה בצורה מעריכה, לא היה נותן לאיזשהו עניין פוליטי להבקיע את זה. לשר מכהן בממשלה, וגם לראש אופוזיציה, זה לא משנה בכלל מי, יש מקום לנחם".