ילדה אחת בחולצה שחורה שמביטה בין חיילי צה"ל לבין זרי לוויות בבית עלמין צבאי. התמונה הזו שצולמה בשנת 1992 הובילה אותנו אל עדי גולן, הילדה מהתמונה, אחותו של לוחם צה"ל סמל אסף גולן ז"ל, שנפל ב-25.10.1992 בלבנון כשהכוח שלו עלה על מטען. בן 19 היה בנופלו.
"הייתי בת 10 כשאחי אסף נהרג בלבנון, כמה ימים לפני כן הייתה לי יום הולדת", משחזרת עדי בשיחה עם mako את הימים לפני יותר מ-30 שנה. ימים ששינו את חייה וחיי משפחתה לנצח. "אסף נפל מפגיעת מטען צד ביחד עם עוד ארבעה חיילים".
מהשיחה עם עדי עולה פרט מטלטל נוסף, שאותו למרבה הצער הם לא יכלו לחסוך מהוריה. "באו לאבא שלי מקצין העיר ולא ידעו להגיד לו איזה מהבנים שלו נפל. אמרו לו 'הבן שלך נפל בלבנון', והם לא ידעו בהתחלה איזה מהבנים".
"שלחו אותי ללבוש משהו שחור"
בהמשך הגיעה הבשורה המרה על אסף, ששירת בחטיבה 401 בשריון בעקבות אחיו הגדול, שהיה קצין בשריון. ואז הגיעה הלוויה, ובה צולמה אותה תמונה בלתי נשכחת (בראש הכתבה), שהובילה אותנו לחפש את הילדה שתועדה בה.
את זוכרת את הרגע בו צולמה התמונה?
"זוכרת. אני מרגישה שם הרבה בלבול. אומרים לי שאסף מת ושולחים אותי לחדר ללבוש משהו שחור. לא מצאתי בגד שחור, כל הארון שלי היה ורוד, צבע שמאז אני לא אוהבת. ראיתי את כולם בוכים ומן הסתם בכיתי גם. עדיין לא הבנתי שהוא לא חוזר, פשוט הגבתי באותה צורה שראיתי מסביבי".
"בבית העלמין זה פתאום נוחת", היא מפרטת על הרגע עצמו שתועד, יחד עם תמונה נוספת שבה נראתה מנסה לגשת לקבר ובני המשפחה מחבקים ועוצרים אותה. "ראיתי את הארון, שם היה בפעם הראשונה בכי אמיתי, עם כוונה. אולי בגלל זה התמונה הייתה כל כך חזקה, כי היה שם אסימון שנפל".
במהלך השיחה איתה עדי משתפת אותנו בתמונה מטלטלת נוספת. "זו התמונה האחרונה של אסף, צולמה כמה דקות לפני הפיצוץ ממנו נהרג. הוא וחבר שלו צילמו אחד את השני (אפשר לראות 2 נשקים על הטנק) ושניהם נהרגו. את המצלמה עם פילם חצי שרוף מצאו בין שאריות החפצים בזירה. פיתחנו את התמונות והעברנו למשפחתו של החבר, ניב אמויאל ז"ל, את התמונה של הבן שלהם, היחידה שיש להם ממנו על מדים".
"תמונה אחת" - פרויקט מיוחד ליום הזיכרון
כיום עדי בת 40 ובשיחה, היא משתפת בזיכרונות מאח הלוחם שנפל בצבא. "אלו שאני נלחמת לזכור", היא אומרת ומסבירה: "כדי לעלות זיכרונות, אני נוברת בתמונות. מדברת עם חברים שלו וכאלה. אסף היה אח כיפי מאוד".
איך היה הקשר ביניכם?
"הוא לוקח אותי ואת אחותי לבאולינג, להחלקה על הקרח. היינו רוכבים על סקייטים ביחד. כשהוא נהרג, אני לקחתי את הסקייטבורדים שלו".
בדרכו של האח
דבר משמעותי נוסף שמחבר את עדי לאסף הוא האהדה המשותפת לקבוצת כדורגל. "היינו הולכים למשחקי הפועל באר שבע יחד עם אבא שלי. אחרי שאסף נהרג נדרתי שאדאג לקבוצה שלו. לאבא שלי היה קשה לחזור למגרשים בהתחלה והיינו שומעים את השידורים ברדיו. אחרי כמה שנים חזרנו ללכת, כשאני עונדת את הצעיף של אסף קשור על הצוואר שלי. היום אבא שלי, אחותי, אני ודור ההמשך הולכים למשחקי הקבוצה".
עוד אהבה של אסף שהשפיעה גם עליה היא המוזיקה. "תמיד כשהייתי עוברת ליד החדר של אחי הייתי שומעת מוזיקה, בעיקר של להקת אתניקס", עדי נזכרת. "הוא היה הולך לבית הספר עם טייפ גדול כזה של פעם. הוא אהב מאוד מוזיקה ולמשל הכין לעצמו קלטות שלמות של שיר אחד שאהב שרץ לכל האורך".
מורשתו של אסף ממשיכה להיות נוכחת בחייה של אחותו גם היום. בסיום הלימודים שלי במגמת קולנוע, יצרתי סרט לזכרו שגם הוקרן בטלוויזיה. בהמשך הקמתי עסק שעושה הפקות וידאו לעסקים ברוח של אחי. המיתוג הוא אדום כי זה הצבע שהכי אהב, ולעסק קוראים די גולן ולא עדי, כי כך אסף קרא לי. בעבר לא הסכמתי שמישהו יקרא לי ככה, כי רציתי שזה יהיה רק שלו, אבל כשפתחתי את העסק שחררתי. אנשי מקצוע ייעצו לי לשנות את שמו של העסק, אבל אמרתי להם שאין סיכוי".