סמל-ראשון עומר טביב נולד וגדל במושב אליקים שבצפון הארץ. "חלקת אלוקים הקטנה", כפי שתיאר אחד המבקרים בשבעה שלו לפני כשנתיים. עומר חי חיי "מושבניק" קלאסיים – שטחים פתוחים, קהילה טובה וחיות מיוחדות שאותן היה מביא הביתה בכל הזדמנות.
"עומר היה ילד מאושר, החלום של כל אמא", מספרת אמו, טלי טביב. "הוא היה מדריך בבני עקיבא, היו בו נתינה אין-סופית ודרך ארץ. הוא היה ילד חייכן, בכל פעם שראיתי אותו הוא היה עם חיוך".
בסוף כיתה י"ב קיבל עומר צו גיוס. הוריו המודאגים לא קיבלו את זה בקלות. "אני ואמיר בעלי צחקנו ואמרנו שיש בסיס ממש מעבר לכביש של המושב ושאולי כדאי לו לשרת שם", משתפת טלי, "אבל עומר אמר שאם הוא מתגייס, הוא עושה את זה עד הסוף". עומר התגייס לגדוד 931 של הנח"ל, עבר קורס צלפים ואפילו קיבל תעודת הצטיינות מהמח"ט שלו לרגל ראש השנה. "הוא אהב את השירות שלו מאוד. אפילו רצה לחתום קבע".
ביום ירושלים תשפ"א (2021) ירו מחבלי ארגון הטרור חמאס בעזה רקטות לעבר ירושלים. בתגובה התחיל מבצע "שומר החומות" – המבצע שבו היה עומר טביב לחייל היחיד שנהרג.
הוא כתב לי: "אמא, הבנו סוף-סוף למה התגייסנו"
"כבר כשהתחיל המבצע אמר לי בעלי שהוא לא ישן. הוא החליט שהוא מחכה לרגע שבו עומר יחזור הביתה. באחד הלילות של המבצע קיבלתי הודעה מעומר. הוא כתב לי, "אמא, הבנו סוף-סוף למה התגייסנו".
שלושה ימים לאחר תחילת המבצע יצא עומר לפעילות הגנה ביישובי רצועת עזה. במהלך הפעילות נפגע הרכב שהכוח נסע בו מטיל נגד טנקים (נ"ט), ביום ראשון 12 במאי 2021. חרף ניסיונות ההצלה תחת האש נקבע מותו של עומר בדרך לבית החולים. בן 21 בנופלו.
"אני זוכרת את ההודעה האחרונה שעומר כתב לי", משחזרת אמו רגע שמח שהפך לרגע עצוב. "כתבתי לו, 'בוקר טוב ילד, מה העניינים? אפשר לשוחח?', והוא ענה לי, 'לא מאמו, אנחנו יוצאים לחפ"ק (נציגות של המפקדה הממונה במצבי חירום באזור המלחמה – נ"ל). אני אחזור ומבטיח לצלצל'. בזה זה נגמר. עניתי לו, 'טוב, חיים של אמא, אני מחכה'. ומאז, אני ממשיכה לחכות".
בשעות הצהריים של אותו יום קיבלה המנהלת של אמו של עומר את שיחת הטלפון המבשרת על הטרגדיה. היא יצאה לחכות לנציגי צה"ל למטה כדי ללוותם למשרד של טלי. שאר עובדי המשרד התבקשו להתרחק. "נכנסתי למשרד וראיתי שני מודיעים, פרמדיק וקצין נוסף. לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין מה קרה", משחזרת טלי.
איך מגיבים להודעה כזאת?
"אמרתי למודיע שאני לא מעוניינת לשמוע את מה שיש לו להגיד. הוא החזיק אותי בכוח, ואמרתי לו, 'אני לא מוכנה לשמוע. אל תספר לי. אל תוציא את זה מהפה שלך'. הוא הוציא את זה. השפה שלו רעדה והוא אמר, 'אני משתתף בצערך'. לא האמנתי שזה באמת קרה. עומר היה חודש לפני שחרור, חודש בלבד. מאותו רגע כל מה שחשבתי עליו זה איך אני הולכת לספר לאמיר בעלי. לא ידעתי איך אני הולכת להוציא את זה מהפה שלי".
ואיך בעלך קיבל את הידיעה?
"באנו כולנו הביתה, ומתברר שלאמיר הייתה הרגשה חזקה מאוד. הוא חיכה בחוץ. אפילו לא פתח את הדלת. ברגע שהוא ראה את המודיעים והאמבולנס מרחוק הוא נהיה לבן כמו סיד. לא זרם לו הדם בגוף. חיכינו שיגל, אח של עומר, יחזור מבית הספר. הוא ראה את כל ההמולה בבית והבין. הלוויה הייתה יום לאחר מכן".
איך נראים החיים מאז?
"עד היום אני מריצה סרטים בראש שאולי זה לא הוא. אולי אני חיה באיזה סרט שהיו צריכים לקחת את עומר לפעילות מבצעית והיה צריך לביים את הכל. אני חיה בתקווה שאולי הוא יחזור מתישהו".
איך בחרת להנציח אותו?
"בכל דרך שאני יכולה – בטורנירים, במרוצים, בלהגיע לבסיסים ולספר על עומר. פתחנו עמותה לזכרו שנקראת 'אלומות בעומר' – מקבץ אלומות נקרא עומר, ועומר נהרג ביום האחרון של ספירת העומר. העמותה עוזרת למלש"בים מהרווחה שאין באפשרותם לרכוש את הציוד הראשוני ומעניקה להם את הציוד חינם".
"הוא תמיד אמר: אם לא נצחק, נשתגע"
"יש סיפור מאחורי הבחירה להעניק למלש"בים משהו חומרי – דווקא כי עומר לא היה כזה, דווקא כי הוא היה ילד של נתינה", מספרת טלי על הבחירה להקים עמותה לזכרו של עומר. "היה לו בצבא טקס החלפת מפקד, ובדרך כלל כשמפקד עוזב הוא מחלק לחיילים שלו את כל הדברים שלו – חגורה של הנשק, כומתה, חולצות טריקו. עומר קיבל חגורת נשק מהממת. אחד החברים של עומר לגדוד היה בשמירה, והתבאס שהוא פספס את הטקס ולא קיבל כלום. בלי לחשוב פעמיים, עומר לקח את החגורה של הנשק והביא לו. 'מגיע לך אחי', הוא אמר לו".
משפחתו וחבריו של עומר מספרים שהוא אימץ משפט לחיים: אם לא נצחק, נשתגע. טלי מוסיפה: "שמחת החיים של עומר הייתה כל כך גדולה, שהוא כל הזמן היה אומר את המשפט הזה".
לאות מחווה למשפט שליווה את עומר בחייו, יצאו לזכרו שיר הנושא את אותו השם. המוזיקאי רפאל יצירה, חבר של המשפחה כתב, הלחין וביצע את השיר מתוך כאב וגעגוע עמוק לעומר.
שיר נוסף לזכרו, "תמיד אמרת", נכתב על ידי חברתו של עומר, יעלה זגיר, המשתפת בכאבה על מותו של בן הזוג שלה. את השיר הלחין אורן חן.
"כל חייל במדינה שלנו הוא עולם בפני עצמו", מציינת טלי, "אנחנו מנסים להנציח את עומר כדי להראות למדינה שלנו שהוא הלך בידיעה שהוא מגן עליה. אני רוצה לבקש מכל חייל בצה"ל – תשמרו על עצמכם, תגנו על המדינה – אבל בבקשה, אף אחד לא יודע מה זה להיות משפחה שכולה, חזרו הביתה בשלום".