לוחמי החבלה שלא שבו: המחיר היקר של המהפכה המבצעית בחיל ההנדסה

אחרי שסרן במיל' טל מובשוביץ ז"ל נהרג מפיצוץ מבנה ממולכד בעזה, מפקדו הגדיר אותו כ"קצין הכי גבר בצה"ל". הוא שירת כסמ"פ בגדוד הנדסה במילואים 7086 של צק"ח גולני. את השירות הסדיר שלו עשה כלוחם בהנדסה קרבית, לשם התגייס ב-2016. מהר מאוד הוא התגלה כמקצוען בתחום החבלה והלוחמה. חייל מסור שראה גם את האחרים בסביבתו.

מובשוביץ סיים בהצטיינות קורס מ"כים שאחריו יצא לקורס קצינים, אותו סיים כשקיבל מופת גדודי. הוא לא היה אמור להיות באותו מבנה ממולכד ברצועת עזה. אחרי שהשתחרר מהצבא הוא התקבל לשירות הביטחון הכללי (השב"כ) וגם שם התגלה כמקצוען אמיתי. כעובד השב"כ הוא לא היה אמור להיות במילואים. אבל הוא נלחם כדי להיות שם בגלל ש"אנשים כורעים תחת נטל המילואים". גם בגלל שיש מחסור אדיר בקציני הנדסה, כפי שאמר למנהליו בשירות, לבני משפחתו ולחבריו.

ב-2.4.2025 הוא תגייס למילואים כסגן-מפקד פלוגה בגדוד ההנדסה 7086. די מהר אמרו עליו ש"יש משוגע אמיתי שדואג ללוחמים". מקצוען אמיתי שביצע פעילויות מסוכנות בעוז נפש. ארבעה חודשים לאחר מכן, ב-16.6.2025 בשעה 13:10 סרן במיל' טל מובשוביץ היה המפקד ומי שנכנס ראשון למבנה אשר ממולכד. חבריו ליחידה סיפרו שבעת כניסתו למבנה הוא הספיק לחייך לחייליו ולסמן להם להתרחק מהמקום. בדיוק באותו הרגע אירע הפיצוץ ממנו נפגע ונהרג במקום.

במותו הוא הניח אחריו אישה ושני ילדים. הקצין המוביל שהתעקש להיות שם הגם שלא היה חייב הוא גם הסיפור של חיל ההנדסה הקרבית. החיל שפותח את הדרך, מנטרל ומפוצץ. חיל ש"אין תמרון בלעדיו" ועל זה הם שילמו מחיר יקר.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בו הצפירה עוצרת מדינה, נדמה שהסיפורים המוכרים ואלה שפחות מקבלים עומק חדש. אחד מאותם סיפורים הוא זה של חיל ההנדסה הקרבית, שבשנים האחרונות ובמיוחד מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הפך לאחד החילות המרכזיים והמובילים בשדה הקרב.

השינוי שהחל בעזה והפך לתפיסה

כדי להבין את מקומם הנוכחי של הלוחמים עם הכומתה הכסופה, צריך לחזור אל מבצע "צוק איתן". הם תמיד היו שם אבל עד שנת 2014 זה לא היה חיל מרכזי כפי שאמור היה להיות. צה"ל לא ידע לנצל באמת את מקצוע ההנדסה הקרבית. ב"צוק איתן" זאת הייתה הפעם הראשונה שהחיל הזה נחשף במלוא עוצמתו, מול איום התת-קרקע של חמאס. הם הובילו את הטיפול ברשת מנהרות מורכבת שנחפרה לאורך שנים ורבות מהן חצו לשטח ישראל.

למעשה, זה היה המוקד של המבצע. לוחמי ההנדסה הקרבית היו אלו שנכנסו אל תוך המרחבים החשוכים, המסוכנים והממולכדים. מי שאפשרו לצה"ל להתמודד עם איום שלא היה מוכר בהיקפו. כבר אז גילו שאין מספיק מהם. גם הכלים הכבדים התגלו כקריטיים לפריצת דרך לכוחות המתמרנים.

מאז אותו מבצע החלה תפנית עמוקה עם השקעה בטכנולוגיות לאיתור מנהרות, פיתוח יכולות לנטרול מטענים מורכבים והעמקת ההכשרה של לוחמי החיל במגוון תחומי החבלה וההנדסה הקרבית. הנוער שם לב לזה ואפילו נרשמה עלייה משמעותית ברצון להגיע להנדסה. הגדודים חוו קפיצה משמעותית ובמקביל התעצמה פעילותה של יחידת יהל"ם, שהפכה לכוח מוביל בזירות המורכבות ביותר הן בדרום והן בצפון.

אין תמרון בלי הנדסה

במלחמת חרבות ברזל התפיסה הזאת הפכה למציאות מבצעית מובהקת: כוחות צה"ל לא התקדמו ועד היום הם לא מתקדמים ללא הובלה של לוחמי ההנדסה. הם הראשונים להיכנס לכל מרחב כדי לחשוף, לבדוק, לנטרל ולהכשיר.

ברצועת עזה נתקלו הכוחות באלפי זירות מטענים, מבנים ממולכדים ופירים של מנהרות. במקרים רבים, כל בית ולעתים כל חדר הסתיר מטען, כשמחבלי חמאס ולאחר מכן חיזבאללה היו מאוד יצירתיים בהסוואה של המטענים הקטלניים. לוחמי ההנדסה בגדודים, בצמ"ה וביהל"ם, פעלו תחת אש כדי לאפשר לכוחות החי"ר והשריון להתקדם.

הם הובילו את הכוחות בחודשים ארוכים של תמרון ברצועת עזה, בדרום לבנון וגם היו שם מול שדות המוקשים הרבים בסוריה, כשצה"ל נכנס לשם במהירות עם קריסת משטרו של אסד. המשמעות פשוטה אך הדרמטית היא שללא הנדסה אין תמרון. והמחיר היה כבד. חמאס וחיזבאללה חיפשו את לוחמי ההנדסה על ה-D9 שספגו טילי נ"ט רבים ומטענים. הם חיפשו את לוחמי ההנדסה של יהל"ם והנגמ"שים הייחודיים של הגדודים, עליהם היו טונות של חומר נפץ. עשרות לוחמים נהרגו ורבים מהם נפצעו.

בין מטען למנהרה: החיל שנלחם במקום המסוכן ביותר

המשמעות האמיתית של המשפט בלי הנדסה אין תמרון מתגלה בכאב עצום דרך הסיפור של האנשים. קצינים ולוחמים שנכנסו למנהרות אפלות, לבתים ממולכדים ומי שנסעו על כלים הנדסיים כבדים ובולטים שהפכו למטרה.

אין דרך אמיתית לכתוב על כולם. הם רבים והם מכל הקשת החברתית והאזרחית במדינת ישראל. רס"ן ג'לאא אבראהים ז"ל מסאג'ור היה מפקד פלוגה בגדוד 601 של חטיבה 401. בן למשפחת לוחמים והאח הרביעי ששירת בחיל ההנדסה. במשך חודשים הוא הוביל את לוחמיו בלחימה המורכבת ברצועה. תמיד מלפנים כחלק ממפקדים שהם דוגמה אישית. ב-7 ביולי 2024 רס"ן אבראהים ז"ל נפגע מטיל נ"ט ונהרג. בן 25 היה במותו.

סרן במיל' רועי ביבר ז"ל היה מפקד צוות ביהל"ם וסטודנט להנדסת מכונות. הוא היה מפקד מחלקה בגדוד 603, מפק"ץ ביהל"ם וסגן מפקד פלוגה במבצע "מגן צפון" לחשיפת מנהרות חיזבאללה. בשבת השחורה של 7 באוקטובר הוא כבר היה אזרח, אבל מיד כששמע על מה שקרה הוא התייצב ביחידה.

כשצה"ל החל לתמרן בעזה רועי היה שם כמפקד צוות קרב פלוגתי של יהל"ם שהצטרף לגדוד ביסל"ח. הוא הוביל את הכוח שלו למשימות מסוכנות במנהרות ומבנים ממולכדים. ב-18 בנובמבר 2023 סרן במיל' רועי ביבר ז"ל נהרג בפרוזדור נצרים, אחרי איתור ופיצוץ מחרטה של חומרי תחמושת ואמל"ח. בן 28 בנופלו.

שבעה לוחמים מגדוד ההנדסה 605 נהרגו במה שכונה "אסון הפומ"ה". האירוע הקשה התרחש ב-24 ביוני 2025 כשמחבלים הצמידו מטען חבלה לנגמ"ש של לוחמי הנדסה קרבית וברחו מהמקום. בצה"ל עמלו במשך שעות על זיהוי גופות החללים שהיו בנגמ"ש למשימות הנדסיות מסוג "פומה", שעלה באש ונשרף כולו.

אנשי הצוות היו המ"מ סגן מתן שי ישינובסקי, בן 21 מכפר יונה, סמ"ר רונאל בן-משה, בן 20 מרחובות, סמ"ר ניב רדיע, בן 20 מאליכין, סמל רונן שפירו, בן 19 ממזכרת בתיה, סמל שחר מנואב, בן 21 מאשקלון, סמל מעיין ברוך פרלשטיין, בן 20 מאשחר וסמ"ר אלון דוידוב בן 21, מקריית ים. שבעה לוחמים מכל חלקי הארץ וגווני החברה שמייצגים את החיל, שהיו במשימה מסוכנת ושילמו בחייהם.

רב-סמל מתקדם במיל' אלירן יגר (36) ז"ל מתל אביב היה לוחם מילואים בגדוד ההנדסה 8170 בחטיבת גבעתי, נשוי ואב לשניים, שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בגזרת ח'אן יונס. גם הוא חלק ממורשת מילואים שממשיך להתייצב שוב ושוב עד ששילם בחייו.

כמוהו גם רס"ר במיל' גדעון חי דירוא ז"ל שהיה לוחם יחידת יהל"ם, שנהרג בגיל 33 בהתפוצצות מטען בשכונת בית חאנון. לפני הפיצוץ הוא זיהה את המטען והרחיק לוחמים אחרים. הוא נהרג אחרי שלחם ב-7 באוקטובר בין השאר בקיבוץ בארי והשתתף במבצעים רבים.

החיל שמוביל והמחיר שהוא משלם

קשה לבחור מבין כולם אבל המשותף גם לשמות שלא הצלחנו לציין בכאב, זה שהסיפורים הללו אינם חריגים ולמעשה הם מייצגים. הם ממחישים את העובדה שבשדה הקרב של היום, לוחמי ההנדסה הם אלו שנכנסים ראשונים לכל סכנה כמו מטענים, מנהרות ומבנים ממולכדים. גם נלחמים כלוחמי חי"ר ונתקלים במחבלים.

בחיל מספרים על לוחמים ומפקדים שפועלים עם אמצעים מתקדמים. אבל בסופו של דבר ההכרעה היא אנושית. זה הלוחם שמזהה את הסימן הקטן בקרקע, זה המפקד שמחליט לעצור, זה הצוות שנכנס ראשון. לצערנו לא פעם הם גם אלו שנפגעים ראשונים.

ביום הזיכרון הזה ובשנים שיבואו חשוב לזכור ששמותיהם של ג'לאא אבראהים, רועי ביבר, שחר מנואב, אלירן יגר וגדעון חי דירוא אינם רק חלק מרשימה. הם הסיפור של חיל שלם, של צבא ושל מדינה. כשהצפירה נשמעת, צריך לזכור: מאחורי כל תנועה של כוח קרקעי יש מישהו שכבר עבר שם קודם ואולי זאת הייתה הפעם האחרונה שלו.