מתן אברג'יל ז"ל, לוחם בגדוד 13 בחטיבת גולני, הוקפץ יחד עם צוותו ב-7 באוקטובר לקיבוץ ניר עם כדי למנוע ממחבלים לחדור פנימה. במהלך הקרבות המחבלים השליכו רימון לתוך הנגמ"ש. בלי לחשוב פעמיים מתן קפץ על הרימון, הציל שישה חברים שהיו איתו בנגמ"ש ומנע את חדירת המחבלים ליישוב.

חברו, דניאל ורך, שהיה איתו בנגמ"ש באותו בוקר, שחזר: "הצוות שלי ואני היינו בכוננות, ערים כבר מחמש וחצי. בשעה 06:25 התחילו האזעקות, טילים באוויר. ישר קפצנו לנמ"ר ונסענו לנקודה בגדר - אלא שלא הייתה גדר. הותקלנו שם על ידי מחבלים ונטרלנו אותם. הוקפצנו לקיבוץ ניר עם. בהתחלה הכל היה שקט, אלא שאחרי רבע שעה-עשרים דקות הותקלנו על ידי עשרה מחבלים. ישר קיבלנו רימונים, RPG, מטענים. מתן ועוד חייל מהצוות שהיו בפתחים בנמ"ר ניהלו קרב, ואנחנו תוך כדי נסענו עם הנמ"ר לכיוונם".

"איך שנסענו חטפנו RPG מתחת לנמ"ר, מה שגרם לנטרולו. חטפנו רימון הלם לבפנים. זה היה הרימון הראשון שחטפנו. כשאתה חוטף את הרימון אתה נכנס לדקה של שוק, מנסה להבין מה קורה. למזלנו התאפסנו ישר. המשכנו לנהל את הקרב ובזמן שסיימתי את הטיפולים האחרונים בחבר צוות שנפגע בכתף, קלטתי שמתן מתעסק עם משהו. לא הבנתי מה הוא עושה, הייתי חצי עין איתו וחצי עין עם הפצוע, כשקלטתי את מתן צועק 'רימון', מצמיד את הרימון לצד ימין של החזה ונשכב על הרצפה בנמ"ר".

"ישר עזבתי את הטיפול בפצוע וצמתי לתפוס אותו ולהעיף אותו מהרימון, אבל איך שבאתי אליו התפוצץ הרימון. כל הצוות עף בפנים, אני עפתי חזרה לדלת הנמ"ר. התעוררתי אחרי דקה וחצי, שתי דקות, כולי מלא בדם. מתן שכב עליי. בהתחלה לא שמתי לב שהוא פצוע, אמרתי לו: מתן, תזוז, אני לא מצליח לנשום. הוא היה איתי חמש-שש דקות".

מה אמר לך?
"כששמתי לב שהוא פצוע הורדתי אותו ממני והתחלתי לטפל בו. הוא אמר: 'ניסיתי להגן על כל הצוות ועל עם ישראל'. הוא לא דיבר חוץ מזה. טיפלתי בו, עשיתי את כל הטיפולים שאני יכול לעשות. אחרי חמש-שש דקות בדקתי דופק והוא כבר לא היה איתנו. הודעתי לכל הצוות שמתן לא איתנו. היינו בהלם שחבר בצוות נהרג. חטפנו פנימה עוד רימון והתחלנו להיחנק ולהשתעל. היה רגע שאמרנו, כנראה שאנחנו לא יוצאים משם. היינו מוקפים ב-30-40 מחבלים. אחרי שעה וחצי-שעתיים הגיע החילוץ מהימ"ס".

מי היה מתן בשבילך?
"מתן היה החבר הכי טוב שלי בצוות. כל אחד רוצה חבר כמו מתן: תמיד היה עוזר לך כשהיה רואה אותך במצוקה, גם אם לא היית מבקש את עזרה. הוא היה קופץ לכל הזדמנות, לא מתלונן אף פעם. לא היה בו אגו. הוא היה מלאך שנפל מהשמיים".

אריק, אביו של מתן, סיפר על הבחירה האמיצה וההירואית שעשה בנו: "ניסיתי לשים את עצמי במקום שלו, לחשוב שיש לי רק שתי שניות ולהריץ בראש את כל הקלקולציה הזאת. לדעת שאתה בעצם מקריב את החיים שלך כדי שהחבר'ה שלו לא ייפגעו ויוכלו להימשיך להילחם. המטרה הסופית הייתה להגן על תושבי ניר עם, כדי שאף מחבל לא יגיע לשם. זאת הייתה המשימה. במעשה שלו ניסה למנוע את זה - ואכן הצליח. בשורה התחתונה, אף מחבל לא נכנס לקיבוץ ניר עם. מגיע קרדיט לחבר'ה מגולני שלחמו שם".

כשגידלת אותו, ידעת שיש בו משהו אחר?
"מתן נראה לכאורה ילד רגיל, אפילו אנטיתזה לגיבור: כבר קראו לו 'הארי פוטר', הוא נראה חנון, עם משקפיים עגולים, שקט. להגיד שמראש ידעתי שיש לי ילד כזה? לא, אבל ידעתי שיש לי ילד אמיץ שיודע לשמור על קור רוח".

יש אולי משהו מנחם בזה שהוא מת מות גיבורים?
"כן, זה מנחם לדעת שבחר לסיים את החיים שלו למען מטרה, למען הצלת חיים - גם של חבריו שהיו איתו, שזו הצלת חיים באופן ישיר, וגם באופן עקיף מניעה של כניסת המחבלים לקיבוץ ניר עם. ראינו מה קרה בקיבוצים אחרים".

איך אתם כמשפחה מאז?
"אנחנו משתדלים לשמור על שגרה ולהיראות חזקים. יש לי עוד שני בנים ובת, אני משתדל לשדר שגרה, חוזק וחוסן כדי שגם הילדים שלי יילכו אחרי זה ולא ישקעו או ילכו אחורה, שילכו רק קדימה. אנחנו משתדלים לראות את הטוב, לנהל חיי שגרה כמה שניתן בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, שהיא לא פשוטה. זה עדיין טרי מאוד".