"איך שהוא נכנס לחדר, עוד לפני שדיבר, הבנת מי עומד מולך"

יום הזיכרון תמיד מביא איתו שמות, פנים וסיפורים. חלקם מוכרים לכולנו וחלקם פחות, אבל לכל אחד מהם יש עולם שלם מאחוריו. עולם של אנשים, רגעים ומשפטים קטנים שנשארים. כזה הוא גם הסיפור של סגן מפקד חטיבה 300, סא"ל עלים עבדאללה ז"ל, מפקד שלא צריך שנים של היכרות כדי להבין מי הוא היה. די היה במפגש קצר כדי להבין כמה מדובר באדם מיוחד, וקצין שחייל ילך אחריו בעיניים עצומות.

עד אפריל 2023 כלל לא הכרתי את סא"ל עבדאללה. באותו חודש עלינו להכנת מפקדים לפני תעסוקה של גדוד הצנחנים במילואים בו שירתי. אלה היו ימים אחרים והגדוד שלי היה אמור לתפוס קו בגזרה המערבית של גבול לבנון, שתחת האחריות של חטיבה מרחבית 300. סא"ל עבדאללה היה סגן מפקד החטיבה.

כמו בכל הכנה כזו, עברנו סדרת תדריכים: קצין המודיעין של החטיבה, מפקדי המכלולים השונים, סקירות על האיומים, על השטח, על האויב. הכל חשוב, הכל מקצועי אבל איכשהו די שגרתי, כמו בכל ההכנות האלה שעשינו לאורך השנים.

ואז עלים נכנס ועלה לדבר

יש בצבא רגעים כאלה שבהם עוד לפני שנאמרה מילה אתה כבר מבין מי זה שעומד מולך. קשה להסביר את זה במילים ואולי זה שילוב של נוכחות, של שקט ושל ביטחון. סא"ל עלים עבדאללה היה האדם והקצין הזה. מהשנייה הראשונה היה ברור שמדובר במפקד אחר. לא רק בדרגה אלא במהות.

הוא תדרך אותנו על גזרת לבנון מזווית הראייה של החטיבה והאוגדה המרחבית, שיחה שהייתה חדה, ברורה ובעיקר אמיתית, בלי ניסיון "לערבב" אותנו שהכל טוב והכל הגיוני. הוא דיבר על המורכבות של הגזרה הצפונית, על חיזבאללה ועל החיכוך היום-יומי.

בימים שלפני 7 באוקטובר 2023, חיזבאללה היה על הגדר ממש. מחבלים הגיעו כדי להתגרות בחיילי צה"ל, היה גם האוהל שהוקם בשטח ישראל ופחדו לפנות. מרגע שהגענו, תצפיתנים של חיזבאללה צילמו אותנו בלי להסתיר את מה שהם עושים. השיחה של סמח"ט 300 הייתה בלי דרמות מיותרות, עם הרבה מודיעין עובדתי ואיפה שלא היה מודיעין הוא אמר את זה. שיחה בלי ניסיון לייפות את המציאות. פשוט תיאור מדויק של מה שקורה שם ומה מצופה מאיתנו כמפקדים ועד אחרון הלוחמים.

הגענו להכנת המפקדים זמן קצר אחרי אירוע חריג יחסית, שבו פעיל חיזבאללה הצליח להתקרב לכוח צה"ל, לשלוף מחסנית מנשק של לוחם ולברוח. האירוע הזה היה מתועד והעסיק את כולנו. הוא העלה שאלות על נהלים, על גבולות גזרה ועל מה מותר ומה אסור לעשות מול האויב.

כשנשאל על כך, סא"ל עבדאללה לא התחמק. הוא הסביר על הרגישות, על האיזון העדין בין שמירה על ביטחון הכוחות לבין הרצון לא להסלים את המצב. "יש פה משחק עדין", הוא אמר, "אנחנו פועלים כל הזמן מתחת לסף שמדליק מלחמה". בהנחיית הדרג המדיני, העיקרון היה לשמור על שקט כמעט בכל מחיר ולנו זה היה בלתי נתפס.

"אי אפשר לגעת לי בנשק ולצאת בחיים"

התשובה שלו הייתה מקצועית, שקולה ובגדול כזו שמצופה מקצין בדרג שלו. אבל אז הגיעה השאלה הבאה מה דעתו האישית.

בלי להסס לרגע ובלי לחשוב פעמיים עלים חייך ואמר: "אי אפשר לגעת לי בנשק, לקחת מחסנית ולצאת בחיים". זה היה משפט אחד אבל הוא תפס בדיוק את מי שהוא היה. מצד אחד הבנה עמוקה של המערכת, של האילוצים ושל המדיניות. מצד שני האיש היה לוחם. חד, נחוש וכזה שלא מוכן להתפשר על הבסיס.

האופן שבו הוא אמר את זה, עם החיוך ועם הביטחון גרם לכולנו להתגלגל מצחוק. זה שבר את המתח אבל גם השאיר חותם. כי מאחורי ההומור הייתה אמת פשוטה, של אדם שלא מוותר לעצמו ולא לאחרים. באותה שיחה שהפכה להיות אישית, וזה עד כמה נוצר שם חיבור, הוא סיפר שזה יהיה התפקיד האחרון שלו והוא מתכוון להשתחרר. עלים סיפר לנו על התוכניות שלו אחרי הצבא, על המשפחה שלו וכמה הוא גאה בה.

כמה שבועות לאחר מכן עלינו עם הגדוד לתעסוקה בגבול לבנון. במשך קצת יותר מחודש היינו תחת החטיבה, ובמובנים רבים תחת הפיקוד שלו. גם בפרק הזמן הקצר הזה היה אפשר להבין שמדובר במפקד יוצא דופן. הוא היה שם בשטח, מדגים פיקוד מלפנים שגם יודע לתת פתרונות מהירים לבעיות מתפרצות. מפקד שמגיע, שואל, מתעניין ובודק. מהסוג שלא מחפש להאשים אלא להבין. כאנשי מילואים מאוד ציניים, התרשמנו ממפקד מאוד מקצועי. בלי אגו מיותר, כזה שיוצר סטנדרט.

מעבר למקצועיות, היה בו משהו מאוד אנושי. היכולת שלו להתחבר במהירות עם האנשים, לדבר בגובה העיניים, לשלב בין רצינות לבין קלילות ברגע הנכון. זה מה שגורם לאנשים ללכת אחרי מפקד. לא רק כי צריך אלא כי רוצים.

הבשורה הקשה - שהקפיצה את קבוצת המילואים

בסוף מאי ירדנו מקו לבנון עם הרבה מאוד תסכול מהמצב בגבול וחשש מאירוע קיצון. השארנו עוד גזרה מאחורינו כשחזרנו לאזרחות ולא ידענו מה יקרה רק חמישה חודשים לאחר מכן.

ואז הגיע 7 באוקטובר 2023 כשחמאס הסתער על יישובי עוטף עזה והאוגדה המרחבית פשוט קרסה, אחרי הפיקוד ואז שאר הצבא. זמן קצר לאחר מכן, גם גזרת לבנון התעוררה כשחיזבאללה הצטרף ללחימה. גדוד הצנחנים במילואים הוקפץ בצו 8 בדיוק לאותה גזרה ותחת אותם מפקדים של חטיבה 300. המפגש החוזר עם סמח"ט 300 סא"ל עלים עבדאללה היה מהדברים החיוביים הבודדים באותם ימים.

יומיים אחרי, ב-9 באוקטובר 2023 חוליית מחבלים חדרה לשטח ישראל ובעקבות הזיהוי הכוחות קפצו לנקודה, כשמח"ט 300 אל"ם אורי דאובה וסמח"ט החטיבה סא"ל עלים עבדאללה מובילים את הכוחות שהוקפצו. פיקוד מלפנים.

מספר מחבלים חוסלו ואחד הצליח לברוח. אל"ם דאובה כמעט נהרג מאש המחבלים אבל הצליח לחמוק. סא"ל עלים עבדאללה שזה היה תפקידו האחרון והיה אמור להשתחרר, נהרג מאש המחבלים.

סא"ל עבדאללה ז"ל נהרג בהיתקלות עם מחבלים. בן 40, מהיישוב הדרוזי יאנוח-ג'ת, הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. משפט קצר ויבש כזה שמופיע בכותרות. אבל עבור מי שפגש אותו זה היה הרבה מעבר. האמת היא שעוד לפני שהאירוע פורסם, הקבוצה של המילואים התעוררה. הודעות על מה קרה שם התערבבו בהודעות כאב על האיש שזכינו להכיר, גם אם לזמן קצר. עבור מאות לוחמי צנחנים במילואים, זה היה אגרוף חזק לבטן.

פתאום המשפטים, הרגעים הקטנים, הצחוק ההוא בחדר התדריכים, הכל חזר. זה מוזר איך היכרות כל כך קצרה יכולה להשאיר חותם כל כך עמוק. אבל אולי זה לא באמת מוזר. אולי זה פשוט אומר משהו על האדם. וכשמדברים על הנופלים ביום הזיכרון, קל להישאב לסטטיסטיקות, דרגות ותפקידים. אבל מה שנשאר בסוף אלה הזיכרונות הקטנים. הדרך שבה מישהו נכנס לחדר עם משפט אחד שתפס ותחושה שנשארה.

סא"ל עלים עבדאללה היה עבורנו בדיוק זה. מפקד מקצועי וערכי מאוד. מפקד שהוא אדם ובעיקר כזה שאנשים זוכרים. ביום הזה, בין כל השמות חשוב לעצור ולחשוב על האנשים שפגשנו בדרך. לפעמים רגע אחד עם האדם הנכון שווה יותר מהרבה זמן. הידיעה שהיו בנינו אנשים כאלה ושבזכותם גם אנחנו קצת אחרים.