רס"ן אסף אסולין ז"ל בכלל לא היה צריך להיות שם, בקרב של הצנחנים בשכם. הקצין והלוחם שסימנו בחטיבה לתפקידי פיקוד בכירים ביותר, סיים לפקד על פלוגת החבלה היוקרתית של הצנחנים ויצא ללימודי פו"ם (פיקוד ומטה) בסיומם היה אמור לקבל דרגת סא"ל ולהמשיך להתקדם.
אבל כשצה"ל יצא למבצע "חומת מגן" וחטיבת הצנחנים התכוננה למבצע בשכם, הוא לא חשב פעמיים. רס"ן אסף התקשר למפקד היחידה עליה הוא עצמו פיקד זמן קצר קודם לכן וביקש ממנו להצטרף כלוחם רגיל ללחימה. הטלפון הבא מיד היה לרס"ר היחידה, חברו הטוב דודי מכלוף בו הוא ביקש ממנו את ציוד הלחימה שלו. החבר הטוב, שמסר לו את וסט הלוחם והנשק, לא ידע שימים ספורים אחרי הוא יהיה זה שיזהה את גופת חברו הטוב ויארגן את הלוויה הצבאית, בה נטמן אסף ז"ל עם הציוד שנתן לו.
"את אסף הכרתי עוד כשהיה קצין בעורב צנחנים ואני הייתי בפלחה"ן (פלוגת ההנדסה), שנינו היינו בני אותו הגיל והפכנו לחברים טובים מאוד ברמה האישית ומעבר לשירות הצבאי", מספר רב נגד (רנ"ג) דוד מכלוף. הוא החל את דרכו כלוחם ומפקד בגדוד 202 ונחשב כיום לרס"ר האגדי של סיירת צנחנים, שנמצא שם עוד מימי ההקמה של הגדס"ר המובחר לפני 20 שנים.
רס"ן אסף אסולין, שהיה לוחם וקצין בעורב צנחנים שם שירתו כל הבנים לבית אסולין, החליף בהמשך את גדעון תמר בפיקוד על חה"ן צנחנים, אז שני החברים התקרבו עוד יותר. "זאת פלוגה קטנה ושנינו בני אותו הגיל, מאוד מהר הפכנו לחברים עוד יותר טובים. תמיד התייעצנו אחד עם השני לאורך כל התפקיד. אסף היה איש אחר, שקט אבל כזה שלא חושש להתייעץ".
אחרי שנתיים כמפקד פלוגת ההנדסה של הצנחנים (חה"ן), רס"ן אסולין מעביר את היחידה לפיקודו של גיא לוי, כיום תא"ל וקצין צנחנים וחי"ר ראשי וממשיך ללימודי פו"ם. בימים ההם ישראל חוותה פיגועים רבים וקשיים במסגרת האינתיפאדה השנייה. כמעט שלא היה יום בלי פיגוע ולפעמים גם יותר. מחבלים מתאבדים התפוצצו באוטובוסים, מסעדות ומועדונים. השיא היה במה שמוכר כ"מרץ השחור" והפיגוע במלון פארק בנתניה.
בתגובה, מדינת ישראל יוצאת למבצע חומת מגן. את חטיבת הצנחנים שולחים לעיר שכם, במה שנחשב לאחד הקרבות הקשים והמשמעותיים של המבצע. כשאסף אסולין שמע שהחטיבה בדרך לשכם, הוא התקשר ללוי, מפקד החה"ן שהחליף אותו, ביקש ממנו להצטרף לכוח כלוחם רגיל. הוא לא חשב פעמיים, למרות שהיה במקום מוגן ואף עמד להתחתן עם חברתו מזה שנים רבות, ענת פוליבודה.
לוי הסכים ואז אסולין התקשר לחברו הטוב, רנ"ג מכלוף. "אסף התקשר אלי, 'אמר לי דיברתי עם גיא ואני מגיע להיות לוחם. אני צריך ציוד'", נזכר מכלוף. הוא מספר לנו ש"אמרתי לו, 'אחי קח מה שאתה רוצה אבל למה אתה צריך את זה? יש פה מפקד, למה לך'?". אבל אסולין התעקש, "הוא אמר לי - 'אני צריך את הציוד שלך'".
רס"ן אסולין מגיע עם הרכב הפרטי שלו לבסיס בית ליד, שם היחידה התארגנה למבצע בשכם. "פגשתי אותו שם ונתתי לו את כל ציוד הלחימה שלי. וסט מלא, קסדה, כל מה שהיה לי. הוא משאיר לי שם את הרכב שלו, נותן לי הארנק שלו וגם את האקדח שהיה לו. לא חשבתי שמשהו יכול לקרות, הרי אני מכיר את החברה שלו, את ההורים שלו. אז זרקתי לו ברמה הכי חברית 'שמור לי על הדברים'. גם לפני המבצע כשהוא היה מ"פ, אסף נפצע מרימון והמשיך, הכל קטן עליו. אז לא דמיינתי שמשהו יכול לקרות".
חטיבת הצנחנים בפיקודו של הרמטכ"ל כיום, אביב כוכבי שהיה אז המח"ט, נכנסה לשכם ב-4 באפריל תוך שהיא משתמשת בשיטות לחימה שהחמושים לא צפו. בעיר היו על פי הערכות כמעט 10,000 חמושים פלסטינים שציפו לתנועה אדירה של כוחות צה"ל. אולם החטיבה נעה דרך קירות הבתים או לחילופין בתנועה של חוליות קטנות, שחשפו כל אחת מהן את חוליות המחבלים וככה הכווינו לעברם אש צלפים, מקלעים או מסוקים.
הצנחן היחיד שנפל במבצע
בתוך ארבעה ימים בלבד לוחמי חטיבת הצנחנים הצליחו לכבוש את העיר וללכוד מחבלים רבים. בשלב הזה, ה-8 באפריל, הכוחות שכבשו את שכם החלו בסריקה לגילוי מקומות מסתור של מבוקשים ואמצעי לחימה. מאחורי הכוחות הקימו מכלאות לשבויים הרבים, שם היה באותו הזמן רנ"ג מכלוף שהשתתף בניהול המעצר של אותם מבוקשים, שנלכדו על ידי הכוחות.
"הקמנו את המכלאה בתוך בית ספר לבנות, שם היינו כל הרס"רים של החטיבה כדי לקבל אותם ולנהל את העסק". מכלוף ממשיך ומספר ש"בינתיים הפלחה"ן ניהלו לחימה כשאסף שם. אגב, הוא התעקש להיות שם כלוחם ולא כמפקד. במהלך המבצע יצא לנו לדבר פעמיים, לא משהו לעומק. שיחות שגרתיות של מה אתה צריך. שאלתי אותו אם הוא צריך סיוע לצאת, כי הרכב שלו עוד אצלי". אבל אסולין סרב לצאת.
ב-8 לחודש, היום הרביעי למבצע של הצנחנים בשכם, לוחמי הפלחה"ן התקדמו באחת הסמטאות לעבר יעד בו היו אמורים לסרוק אחר מבוקשים. רס"ן אסולין זוהה בטעות כמחבל ונורה על ידי אחד מהכוחות. הוא נהרג והפך להרוג היחיד בקרב של הצנחנים בשכם (אל מול 70 מחבלים הרוגים) ובנוסף ללוחם הצנחנים היחיד שנהרג במבצע חומת מגן.
"זה היה ביום השואה כשאנחנו עושים טקס ואז יש את האירוע", מספר מכלוף בכאב שלא עובר גם אחרי שני עשורים. "בהתחלה אומרים לי תשמע יש לך הרוג מהפלחה"ן, ואז אומרים לי שזה אסף ואני מקבל אגרוף לבטן". בשל התפקיד והקרבה מכלוף הולך לזהות את אסף. "אחד מהדברים היותר מחרידים שעשיתי. חוויה פשוט נוראית לזהות חבר שהוא אח. זה חבר שעל הווסט יש את הדם שלו והזיעה שלי שמתערבבים יחד. צברתי בעברי לא מעט הרוגים ולוויות, אבל שם זה היה אגרוף מטורף לבטן".
כרס"ר היחידה מכלוף הוא גם זה שמארגן את הלוויה הצבאית של רס"ן אסף אסולין. "ההתחלה של המסע האמיתי עם השכול. להתמודד עם הדבר הזה, עם המשפחה של אסף עצמו וענת שכמובן הכרתי. זה הכי קרוב שאפשר לגעת בשכול, כשהמפקד והחבר הכי טוב שלי נהרג". מכלוף סיפר למשפחה על הכל, על הציוד שנתן לאסף, על הזיהוי שעשה בעצמו אחרי שאסף נהרג.
ניתן לזהות משהו סמלי בחברות הזו, כשאסף נטמן עם הציוד של מכלוף שהיה עליו כשנהרג. "לפי פקודות הצבא והרבנות, כל מה שנוגע בו דם של ההרוג נקבר יחד איתו בארון. זה בגלל שכל טיפת דם מעוררת זעם אצל בורא עולם. אני לא איש דתי, אבל ככה הציוד האישי שלי שאני נתתי לאסף קבור יחד איתו שזה לדעתי משהו מאוד סמלי".
רנ"ג מכלוף, שכיום גם הבן שלו משרת כלוחם בגדוד 101 של הצנחנים, מקפיד לשמור על קשר קרוב עם משפחתו של אסף. לא מעט שכול ומוות הוא ראה לאורך השרות ארוך השנים שלו. "יש לי חבר קרוב שנהרג במבצע צוק איתן. בלוויה הבן הקטן שלו תפס לי את המכנס ואמר, 'אני רוצה שתהיה אבא שלי' וזה קרע לי את הנשמה. מטבע הדברים אתה צובר לוויות, אבל תמיד יהיו אלה שממש קרובים אליך וכמובן שזה אסף".
הריאיון איתו נערך ביום השואה. "והיום זו גם האזכרה לאסף", אמר רנ"ג מכלוף. "אני חושב שזה יצא ככה שמדובר ביום מאוד סמלי. בבוקר אנחנו בטקס יום השואה עומדים דום בצפירה ובשש בערב עולים לבית העלמין לרגל האזכרה לנפילתו של אסף".
רס"ן אסף אסולין, בן 30 במותו, הותיר אחריו זוג הורים, אמנון ונעמי. ושני אחים ואחות, רונן, איתי וליאת. וארוסה, ענת. "אתה הלכת... בני והשארת אותנו כואבים עם השכול. בני אסף - בני אסף. מי ייתן מותי תחתיך, אסף בני בני", ספד לו ביום ה-30 למותו פולי, אביה של ענת.