פתחי שקאקי
ד"ר פתחי שקאקי. למה כולם רצו במותו? | צילום: Kaveh Kazemi, GettyImages IL

18 שנים חלפו מהיום שבו נרצח ד"ר פתחי שקאקי, רב מחבלים וראש ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. חמש יריות אקדח נורו לעבר פתח מלון "דיפלומט" שבוולטה, בירת מלטה, שם שהה. החיסול הזה, שאף סוכנות ביון או ארגון טרור לא לקחו עליו אחריות באופן רשמי, נחשב גם כיום לאחד החיסולים המסתוריים, הנקיים והמסקרנים ביותר בהיסטוריית היחסים העכורים בין ישראל למדינות ערב.

על אף שפרסומים בתקשורת הזרה טענו שמאחורי החיסול עומד המוסד, ממשלת ישראל מעולם לא אישרה זאת רשמית. בשטח לא נותרו כל ראיות, עדי הראייה מסרו עדויות מבולבלות, ובידי חוקרי המשטרה המלטזים עדיין אין אפילו קצה חוט. משיחות שערכנו עם פעילים בג'יהאד האיסלמי בעזה, עם חוקרי המשטרה במלטה ועם גורמי בטחון ישראליים – מתברר כי חיסולו של שקאקי היה פרי של שיתוף פעולה בין מספר גורמים. התמונה שעולה כיום היא שגם במידה שהפרסומים הזרים נכונים, וישראל היא זו שביצעה את החיסול בפועל, הרי שגורמים נוספים ממדינות ערב וממלטה עצמה סייעו לה, באופן פעיל או סביל.

"זה התיק המורכב ביותר שטיפלנו בו", אומר ג', בכיר לשעבר במשטרת מלטה, שהיה מעורב בחקירה. "להערכתי מעורבים בו מספר סוכנויות ביון של מדינות ערביות ומערביות, ששיתפו פעולה ביחד. זה היה רצח מקצועי, נקי מאוד, שתוכנן לפרטי פרטים ומזכיר מאוד סצינות מסרטים של ג'יימס בונד. אני יודע שעד היום גורמי תקשורת בעולם ייחסו אותו ל'מוסד' הישראלי, אבל אני גם יכול לומר לך בוודאות שליותר מארגון אחד במזרח התיכון היה אינטרס לחסל את מיסטר שקאקי".

הפראנויה של קדאפי, מאבקי הכוחות עם ערפאת

שקאקי, בן 44 במותו, היה אחראי למותם של עשרות ישראלים בשורה של פיגועים קשים שביצע אירגון הג'יאהד האסלאמי הפלסטיני, אשר בראשו עמד. הג'יהאד נוסד ב-1981, ויכולותיו בשטח באו לידי ביטוי כבר בתקופת האינתיפאדה הראשונה. בתקופת הסכמי אוסלו הוא היה בשיא כוחו, והיה אחראי לסדרה של פיגועי התאבדות בערי ישראל שמטרתם, בין היתר, הייתה לפגוע בתהליך השלום.

בינואר 1995 שלח שקאקי שני מחבלים מתאבדים לצומת בית ליד. המטען שפוצצו על גופם הרג 21 חיילים. הימים היו הימים הראשונים של פיגועי ההתאבדות הגדולים, ודעת הקהל הישראלית ספגה זעזוע גדול. התקווה הגדולה שעוררו הסכמי אוסלו התחלפה באכזבה ובזעם עצומים. בספרם "המתנקשים", המתייחס בין השאר גם לחיסול שקאקי, טוענים יוסי מלמן ודן רביב כי הפיגוע בבית ליד הוא זה שחרץ גם את גורלו של שקאקי. "החלטת המוסד לחסלו לא היתה עניין של נקמה", הם כותבים, "ההערכה הייתה שאם יחוסל פתחי שקאקי, ייפגע הג'יהאד האסלאמי מכה אנושה, שממנה יתקשה להתאושש".

לשקאקי גם היה הרגל להתגאות בהישגי הארגון בראיונות בכלי התקשורת. הוא עשה זאת גם לאחר הפיגוע בבית ליד אז התראיין לעיתון אל חייאת בלונדון והתפאר בפיגוע. "מאפיין נוסף וחשוב שייחד את שקאקי היה בנכונותו, אף על פי שעמד בראש ארגון מוסלמי סוני, לחבור להנהגה השיעית של איראן, לתמוך בה בהתלהבות וליהנות מתמיכתה", מוסיפים מלמן ורביב.

הבחירה לחסל את שקאקי דווקא במלטה לא הייתה מקרית. מפקדת הארגון שלו הייתה בדמשק, והוא מיעט לעזוב את העיר. הוא נהנה מסיוע כספי של המודיעין הסורי ושל ממשלת איראן. הקו המרכזי שעליו נע היה דמשק-טהרן – שתי מדינות אויב שסוכנויות הביון המערביות התקשו לפעול בתוכן. בסתיו 1995 ביקש שקאקי להיפגש עם שליט לוב, מועמר קדאפי. השניים נפגשו מספר פעמים בעבר, וקדאפי כבר תמך בארגונו של שקאקי מבחינה כספית וצבאית, אבל הפעם ביקש שקאקי להגדיל את תמיכתה הכלכלית של לוב בארגונו.

שוטרים בכניסה לתחנת המשטרה במלטה
תחנת המשטרה במלטה. עדיין זוכרים את הלילה ההוא | צילום: שמעון איפרגן

כדי להיפגש עם קדאפי נאלץ שקאקי לשוט במעבורת ממלטה. הוא לא יכול היה לטוס ללוב ישירות, שכן מאז 1988 הטיל האו"ם על לוב סנקציות שונות בעקבות מעורבותה בפיצוץ מטוס פאן-אם (מה שכונה "אסון לוקרבי"), ובין השאר אסר על קשרי תעופה עמה. הקשר היחיד של לוב עם המערב היה באמצעות מעבורות ששטו אל וממלטה. כדי להגיע ללוב, אם כן, נאלץ שקאקי לטוס לוולטה בירת מלטה, ומשם לעלות על מעבורת לטריפולי. זה גם אילץ אותו לצאת מדמשק, והעניק למתנקשים הזדמנות פז לחסל אותו.

מי שהיה מקורב מאוד לשקאקי הוא בילאל אבו שעב, מבכירי הג'יהאד האסלאמי לשעבר שישב למעלה מ-20 שנה בכלא הישראלי. לטענתו ההערכה בארגון היא שקדאפי סייע למוסד בחיסול הזה. שעב שוחרר מהכלא הישראלי במסגרת עסקת שליט, אחרי שריצה עונש מאסר ארוך בגין רצח משתפי פעולה. הוא מתגורר כיום בעזה ועומד בראש המרכז לחקר ישראל. "שקאקי נפגש עם קדאפי כמה שעות לפני שנרצח במטרה לשכנע אותו שלא לגרש אלפי פליטים פלסטינים שגרו ועבדו בלוב", הוא טוען, "קדאפי לא אהב את העובדה שאש"ף חתם על הסכמי אוסלו עם ישראל. שקאקי הצליח לשכנע אותו שלא לגרש את הפליטים כנקמה על ההסכם. הפגישה הייתה ברוח טובה מאוד. החיסול תפס אותנו בהלם מוחלט. אנחנו לא שוללים מכלל אפשרות שקדאפי העביר למוסד מידע על מיקומו של אבו שקאקי ועזר לחסל אותו. אין לנו ראיות חד משמעיות אבל אלה הדיבורים בתוך הארגון".

הטענה שקדאפי סייע למוסד לחסל את שקאקי, בין אם במישרין או בעקיפין, יותר ממפתיעה. גם בגלל שמדובר בשתי מדינות אויבות, אבל בעיקר כי קדאפי תמך בארגונו של שקאקי והשניים נחשבו מקורבים. אבל כשזה הגיע לקדאפי, כנראה שכלום לא מפתיע. "שקאקי אכן היה ביחסים טובים עם קדאפי, וגם נהג לבקר הרבה בלוב ולהיפגש עמו", אומר צ', חבר אחר של שקאקי, המתגורר כיום בעזה. "לשניהם היה אויב משותף – יאסר ערפאת. קדאפי ראה בערפאת בוגד בגלל שחתם על הסכמי אוסלו עם ישראל. הוא התייחס לשקאקי כמי שיבצע את המשימה בשמו, ולכן תמך כספית בג'יהאד ועודד אותם לבצע פיגועי התאבדות בישראל, במיוחד בתקופת אוסלו".

אז איך יכול להיות שהוא התהפך?
"כי מצד שני קדאפי גם היה מאוד פרנואיד, ולאורך כל הדרך חשש ששקאקי הוא בעצם סוכן כפול של ערפאת, ושביחד עם גורמים פלסטינים אחרים הם יבצעו הפיכה איסלאמית בלוב, כפי שקרה באיראן כעשור לפני כן, כשהאייאטולות הדיחו את השאה. כלפי חוץ הוא הפגין כלפיו חיבה ואהבה, אבל מבפנים היחסים היו בגדר 'כבדהו וחשדהו'".

אחרי החיסול הפעיל קדאפי לחץ כבד על משטרת מלטה כדי שתעצור את המעורבים. "קדאפי היה לחוץ", מספר בכיר לשעבר במשטרת מלטה, "הוא חשש שיסמנו אותו בעולם הערבי כמי שאחראי על החיסול, ורצה להסיר את הכתם הזה מעליו. היה לו אינטרס להצטייר כמי שרוצה שהרוצחים ייתפסו. אבל חוץ מכמה קלסתרונים שהפצנו בעיתונים של החשודים, לא הגענו לכלום".

שעב וצ' מאמינים שלמשטרת מלטה היה נוח מאוד לא לחקור את החיסול. "משטרת מלטה לא רצתה להסתבך עם ישראל מבחינה מדינית וכלכלית", טוען צ', "היחסים בין שתי המדינות מצויינים, למה לחטט בסיפור ולהעכיר אותם?". ושעב מוסיף: "אנחנו מאמינים שחוץ מקדאפי היו גם תושבים במלטה שסייעו למוסד בחיסול".

גורמים אחרים בעזה מעלים את האפשרות ש"כוח 17", יחידת העילית של הפת"ח, סייעה גם היא לחיסולו של שקאקי – או לפחות ידעה עליו ולא טרחה להזהירו. ההערכה הזו מעידה גם על מעורבותו האפשרית של יאסר ערפאת בחיסול, או לפחות על העובדה שידע עליו. "אבו שקאקי קרא תיגר על המנהיגות של ערפאת ועל קיומו של הפת"ח שלאחר הסכמי אוסלו'", מסביר גורם בפת"ח המתגורר בעזה. "שקאקי ראה באנשי הפת"ח כמתונים ולא קיצונים מספיק שדואגים רק לעצמם ולא לגורלו של העם הפלסטיני. לערפאת ולפת"ח היה אינטרס ששקאקי יחוסל לא פחות מאשר לישראל. הפיגועים שהארגון שלו ביצע בישראל פגעו ביוקרה של ערפאת והחליש את מעמדו. שקאקי צבר המון כוח. היו דיבורים שהוא התכוון לחסל את ערפאת כדי להפוך למנהיג הפלסטיני בתמיכה של איראן ולוב. החיסול שלו עשה טוב לערפאת, לא הייתה לו אופוזיציה מבית. האם כוח 17 קשור לחיסול הזה – אין לי מושג".

"השאננות הרגה אותו"

פתחי שקאקי עזב את הקן שלו בבירת סוריה, טס ללא מאבטחים לוולטה ומשם המשיך ללוב במעבורת, בהפלגה של כשמונה שעות, לפגישה עם קדאפי. כעבור ארבעה ימים, בבוקר של ה-26 לאוקטובר 1995, הוא שב במעבורת לוולטה. על פי פרסומים זרים, זה היה הרגע שבו סוכני המוסד החלו לפעול. באחת בצהריים הוא חוסל.

ההערכות המודיעיניות הישראליות היו ששקאקי מתרשל מאוד באבטחה סביבו. הוא השתמש באותו דרכון לובי מזוייף שבו השתמש בעבר, תחת השם איברהים אל-שוויש, חבש את אותה פאה שתתמיד נהג לחבוש בנסיעות, והשתכן באותו מלון שבו שהה בפעמים הקודמות שביקר במלטה – מלון "דיפלומט" בעיירת החוף הקטנה סליימה. הוא אף גילח את זקנו, כפי שנהג לעשות תמיד כשיצא מדמשק.

המלון בו חוסל
מלון החיסול. היה מסובך עם קדאפי? | צילום: gold star, וויקיפדיה

"השאננות הרגה אותו", אומר בכיר בג'יהאד האיסלאמי בעזה, "אני זוכר שהזהרנו אותו שייקח שומרי ראש לנסיעות מחוץ לסוריה. הוא הרי ידע שהוא נמצא על הכוונת של ישראל. אבל הוא פחד שאם יסתובב עם יותר מדי שומרי ראשו הוא דווקא יבלוט מדי. הוא גם לא האמין שיגיעו אליו כי הוא נסע הרבה פעמים ללוב ולמלטה והרגיש די בטוח. אני מעריך שבארגון היה סוכן כפול שעבד עם ישראל או לוב, וקיבל תשלום תמורת העברת מידע על הנסיעות שלו".

שקאקי הרגיש עד כדי כך נוח, שהחליט לצאת מחדר מספר 616 במלון ולקפוץ לסניף של "מארקס אנד ספנסר" בעיר, כדי לעשות שופינג לילדים. עובדות בחנות הבחינו בפאה שלו וזיהו שמדובר בלקוח ערבי. אחת העובדות סיפרה לחוקרי המשטרה שהאנגלית שלו הייתה מעט משובשת וכבדה מאוד. באותה תקופה הרבה לובים נהגו להגיע למלטה לנופש ולקניות, והעובדת חשבה שהוא אחד מהם. "הוא רכש כמה חולצות לילדים, שילם במזומן, ולא היה במה לחשוד", סיפרה העובדת, "לקוח טוב, אדם מנומס, אדיב מאוד, בעל גינוניים אירופאים".

כשסיים את הקניות צעד שקאקי עם השקיות לעבר המלון. בשעה 13:25, מטרים ספורים מדלת הכניסה למלון, הופיע במקום גבר נמוך שלבש ג'ינס וחולצה שחורה, ראשו עטוף במטפחת. הוא התקרב לשקאקי, שלף אקדח 9 מ"מ עם משתיק קול, קרא בשמו כדי לוודא זיהוי, ומטווח אפס ירה בו שלושה כדורים בראש ועוד שניים בחזה. כל זה ארך פחות מחצי דקה. מיד לאחר מכן הגיע למקום אדם נוסף רכוב על אופנוע שנגנב באי שישה ימים קודם לכן. הוא אסף את המחסל ונעלם מהזירה.

"זה היה וידוא הריגה. מי שחיסל אותו רצה לוודא שהשלים את העבודה ולכן ירו לעברו הרבה כדורים", סיפר החוקר לשעבר ג', שעבד על פענוח הפרשה במלטה. "כל השוטרים של מלטה בדיוק היו באירוע חגיגי לכבוד חג ההודיה, ואז התחילו להגיע חלקיקי מידע על המתרחש. כולם היו בהלם. בהתחלה לא חשבנו שחיסלו טרוריסט כי הדרכון היה מזוייף וחשבנו שזה אדם אחר לגמרי. רק אחרי כמעט יממה ידענו בוודאות מי המחוסל. אנחנו מעריכים שהוא הגיע למלטה בתדירות גבוהה יחסית, בגלל חשבונות קש שהיו לו בבנקים למימון הארגון שלו".

המתנקש אסף את התרמילים של כדורי האקדח, ונמלט עם האופנוע שאסף אותו בלי להותיר זכר. האופנוע נמצא נטוש בלי אף טביעת אצבע. לאחר מכן התגלה כי אזרח צרפתי הביא אותו למלטה על מעבורת שהגיעה מסיציליה.

"אנחנו מעריכים שהמחסלים נכנסו לאי עם דרכונים זרים מזוייפים ושהו במקום לפחות שבוע ימים", מוסיף גורם בכיר במשטרת מלטה, "הם נעזרו במקומיים שסייעו להם להימלט ולבלבל את השוטרים שגבו עדויות מאנשים שהיו בזירה. לא מצאנו שום טביעות אצבע. לאחר מכן גם התברר לנו שעדויות של אנשים שטענו שראו את המחסל וחברו היו לא נכונות ונועדו לבלבל אותנו ולמנוע מאיתנו לזהות אותם".

על פי פרסומים זרים, המתנקשים בשקאקי הם לוחמים ביחידת "כידון" של המוסד – יחידת חיסול שכל לוחמיה חיים בזהות בדויה. זוהי יחידת עילית האחראית על מבצעי חיסול מוצלחים רבים, אך זו גם אותה יחידה שנכשלה כמה שנים מאוחר יותר בחיסולו של חאלד משעל.

שבועיים לאחר החיסול חשף העיתון הגרמני הנפוץ "דר שפיגל" כי ישראל עומדת מאחורי החיסול של אבו שקאקי. בעיתון נכתב, בין השאר, כי המוסד תכנן תחילה לחטוף את המעבורת שבה נסע שקאקי, אבל התוכנית נגנזה על ידי ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, מחשש שהדבר יגרום לסערה בינלאומית ועלול להפסיק את תהליך השלום עם הפלסטינים. ההחלטה לחסל את שקאקי דווקא אז נבעה כאמור מהנגישות אליו במלטה וכן ממידע מודיעיני חדש שהגיע, בנוגע לחשש מגל נוסף של פיגועי התאבדות שהארגון שלו תכנן לבצע בישראל. 

מועמר קדאפי
קדאפי. ידע ושתק? | צילום: Epsilon, GettyImages IL

ב"דר שפיגל" אף ציטטו את גדעון עזרא ז"ל, לשעבר השר לביטחון פנים ובאותם ימים יועץ לענייני טרור של השר לביטחון פנים, משה שחל, שאמר: "זו מתנה לעם ישראל". טומי לפיד ז"ל, מצידו, צוטט כשאמר: "מזל טוב לסוכני המוסד, למקצועיות שלהם ולגבורתם". גורם ביטחוני אחר אמר בחצי רמיזה: "אני מתאר לעצמי שבישראל לא  הזילו דמעות מהחיסול של שקאקי".

פרסומים זרים אחרים בחו"ל טענו כי שייטת 13, אז בפיקודו של האלוף במיל' יואב גלנט, סייעה לחלץ את לוחמי כידון מהאי ולהעלותם בסירות גומי על סטי"ל שעגן לא הרחק מחופי האי. בישראל הרשמית הכחישו עד היום מכל וכל  כל קשר לחיסולו של שקאקי.

רשויות מלטה מגששות באפלה עד היום. "אני יכולה לומר בוודאות שעד היום לא ברור מי ביצע את החיסול הזה", אומרת פרנצ'סקה ויסננטי, מנהלת משרד התיירות של מלטה. "האם המוסד היה מעורב? אין לנו מושג, אין לנו הוכחות, הפכנו אבן על אבן ולא מצאנו קצה חוט. באותה תקופה היה לנו אינטרס כלכלי להיות בקשר טוב עם לוב, כי אלפי מלטזים עבדו בתעשיית הנפט והגז. היה לחץ מצד קדאפי לאתר את המחסלים, אבל עד היום הם לא נתפסו".

"לקח לנו זמן להתאושש"

יחסית לרוצח מסוכן ואכזרי, ד"ר פתחי שקאקי, יליד מחנה הפליטים ברפיח, היה אדם מעודן להפליא. היה לו ידע נרחב בספרות אנגלית. הוא קרא את כל כתבי קרל מרקס, למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת ביר זית בגדה המערבית וסיים לימודי רפואה באוניברסיטת מנסורה במצרים. שם, בהשפעת כמה מטיפי דת כריזמטיים, נחשף לרעיונות של האסלאם הרדיקלי. כשהשלים לימודי רפואה, עם התמחות ברפואת ילדים, שב לישראל ועבד בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, עד שהחליט להקים ארגון צבאי ברוח האסלאם.

בעקבות רצח סאדאת על ידי הג'יהאד האיסלאמי המצרי ב-1981, חזר לרצועת עזה, וביחד עם עוד כמה עשרות מחבריו הקים את השלוחה הפלסטינית של הארגון. תפיסת העולם שלו שאפה לייסד בישראל מדינה פלסטינית נוסח איראן. הוא נעצר כמה פעמים על ידי כוחות הבטחון הישראליים וריצה עונשי מאסר קצרים בבית הכלא. ב-1988 גורש ללבנון ומאוחר יותר עבר להתגורר במחנה הפליטים ירמוך בסוריה, לא רחוק מדמשק.

ההתנקשות בשקאקי אכן הגשימה את מטרתה והחלישה את הג'יהאד הפלסטיני לזמן מה. מחליפו של שקאקי היה ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, שנולד בעזה ולימד כלכלה באוניברסיטה בדרום פלורידה שבארצות הברית. לשלח לא היה כל רקע מבצעי, ובשנתיים הראשונות לכניסתו לתפקיד התקשה להנהיג את הארגון. בהמשך, ובעזרת סיוע סורי ואיראני, שיקם את הג'יהאד והחזיר אותו לכשירות טרוריסטית._OBJ

"בהתחלה היינו בפאניקה", מודה שעב, "לקח לנו זמן להתאושש, להתארגן, לסדר את השורות. אבל מאז הארגון התאושש. הפכנו לכוח דומיננטי ברחוב הפלסטיני, גם בגדה המערבית, לא רק בעזה. אבו שקאקי הניח את היסודות  ואלה שבאו אחריו יישמו את האידאולוגיה שמלווה עד היום את הארגון".

פרופ' חליל אבו שקאקי, אחיו של פתחי שקאקי, מתגורר כיום ברמאללה ועומד בראש המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות. במילים אחרות, אפשר להגדיר אותו כ"סוקר הלאומי" של הפלסטינים, מנתח תופעות בחברה הפלסטינית. פרופ' שקאקי סירב השבוע להתייחס לפרשה או למי שחיסל את אחיו. "זו פרשה כואבת, ולמרות חלוף השנים הפצע לא הגליד", הסביר גורם המקורב למשפחה, "הוא מעדיף לעסוק בדברים החשובים לעם הפלסטיני ולקדם את ענייניו". 

>> לכל כתבות המגזין