"מגע כיוון 250 ייתכן צוללת", נשמעת הקריאה בכריזה של אח"י חנית. "עמדות קרב!". סא"ל צ', מפקד הספינה שיושב במרכז, מקבל נתונים על כיוונים ועומק משלל ה"מוצבים" שבחדר. כולם מחפשים את המגע החמקמק, כשלפתע מכריז סא"ל צ': "ודאי צוללת".
בשלב הזה נפתחת בספינה דלת צדדית, משם נשלף צינור טורפדו תלת קני. בירכתיים, מארגנים הלוחמים פצצות עומק. "אש," פוקד בקול רגוע סא"ל צ' ומהספינה משוגרים זוג טילי טורפדו. הספינה ממשיכה לתמרן לנקודה בים שם משליכים הלוחמים את פצצות העומק, עד לקבלת הנתונים שמראים כי הצוללת הושמדה.
התרגיל מסתיים בהצלחה, אבל אין זמן לנוח. ממשיכים לתרגיל הבא.
טורפדו, פצצות עומק, ומסוק עטלף - ספינת פיקוד עם שלל יכולות
באופן נדיר אפשרו לנו בחיל הים להצטרף לאימון הפלגה של אח"י חנית, סטי"ל (ספינת טילים) מסוג סער 5, שהיא מהמתקדמים בחיל ובנוסף משמשת כספינת פיקוד חילית. "מרוב פעילות מבצעית אימון כזה מאוד נדיר", מסביר סרן אמיתי, שבין שלל תפקידיו משמש כסגן מפקד הספינה. ואכן, כל דקה נוצלה היטב. הלוחמים תרגלו קרב טילים ימי, לחימה נגד צוללות, שריפות על הספינה, שת"פ אווירי וכפי שתקראו בהמשך גם זה חלק קטן מאוד ממה שהם עושים.
החשיבות של ספינות הטילים בצה"ל היא עצומה, למרות שלא תמיד זה היה כך. מלחמת ששת הימים הסתיימה כניצחון אדיר לצה"ל, אך מנגד התברר שחיל הים נחל כישלון חרוץ. במלחמת יום כיפור המצב היה הפוך. צה"ל יצא מהמלחמה עם תחושה אדירה של כישלון בעוד שחיל הים הישראלי לא הפסיד קרב אחד ואף רשם הצלחות בכורה, כמו הטבעה ראשונה בעולם של ספינות אויב באמצעות טילי ים-ים. לאור זה התפתחה בצה"ל תפיסה שחיל הים אולי יעיל בתחומו, אך לא רלוונטי למלחמה מכיוון שכל תפקידו מסתכם באבטחת החופים.
בשנים האחרונות זה החל להשתנות. חיל הים הפך להיות הרבה מעבר לרלוונטי לביטחון המדינה. "80 אחוז מהפעילות של צה"ל נעשית על ידי חיל הים, ושייטת הסטי"ל בראשם", מצהיר מפקד הספינה סא"ל צ', הצהרה שמגובה בתעודות שקיבלה שייטת הסטי"לים (שייטת 3) מהרמטכ"ל, שקבע שמדובר ביחידה הכי מבצעית בצה"ל. בזכות מערכות מהמתקדמות בעולם החיל פעיל גם בזירה היבשתית, האווירית וכמובן שגם בימית, והרבה מעבר לגבולות המדינה. סטי"ל כמו החנית משפיע, בזכות המערכות שעל הסיפון, על לא פחות מ-650 קילומטרים רבועים.
אח"י חנית, נכנסה לשרות במהלך שנות ה-90 וכמותה יש בחיל רק שלוש ספינות. שלא בטובתה עלתה הספינה לכותרות כשנפגעה מטיל של חיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. מדובר בספינת פיקוד, מה שאומר שבפעילות מבצעית של החיל יהיה על סיפונה מפקד שייטת הסטי"לים, ולפעמים גם מפקד החיל עצמו.
חנית חמושה בטילים לטווח ארוך מסוג הארפון, טורפדו, תותח מסוג נוקמני, פצצות עומק ושלל מערכות לוחמה ומודיעין אלקטרונית שכולן מסווגות. מהספינה פועל מסוק מסוג עטלף שמגדיל את האפקטיביות, וכשצריך יש מקום גם לשניים. המוח של הספינה זה המי"ק, מרכז ידיעות קרב שנראה בדיוק כמו בסרטים האמריקאים, שמחולק ל"מוצבים" – כל אחד כזה אחראי על תחום אחר כמו לוחמה אלקטרונית, ניווט, סונאר ועוד. יתרון אדיר של הספינה זה הוורסטיליות שלה, דבר חשוב בחיל. מלבד המערכות שבגוף הספינה ניתן להציב עליה שלל מערכות קשר ואלקטרוניקה באמצעות מכולה שפשוט מניחים ומחברים בהתאם למשימה.
על כל האופרציה המורכבת הזו שולט סא"ל צ', בן 38. על חשיבות התפקיד אני מבין מההתנהלות שלו בספינה. לרוב הוא נמצא במי"ק אבל הוא נמצא בכל מקום שצריך. האחריות גדולה וגם בחדר האוכל הוא יושב ליד מסך שמציג נתונים של הספינה. "בכל מקום שאני הולך אני חייב לראות מסך ולהיות מחובר", הוא אומר.
"סער 5 הביא לנו ורסטיליות מטורפת", מסביר סא"ל צ'. "אתה יכול לשים על הספינה הזו מכולות עם כל ציוד שאתה רוצה, דבר שהופך את הספינה למודולרית. אתה יכול לנהל מהספינה הזו שטחים עצומים, סוגר פה 400 מייל על 400 מייל. הספינה הזו מאפשרת שהייה ארוכה בים וגם המסוק מוסיף לנו המון. אני יכול להשתמש בו כגשש קדמי שייכנס למקום לפני שאני מגיע ובנוסף הוא מגדיל את התמונה שלי מעבר לאופק". המסוק משמש גם לחילוץ פצועים, כפי שקרה למשל באירוע המרמרה.
אירועי אמת שאסור לספר עליהם
מהנמל אנחנו יוצאים בעזרת גוררת, בזמן שהצוות מארגן את הסיפון, טוען את תותח ה"נוקמני" שנמצא בחזית ואת המא"גים. עוד לא יצאנו מהנמל וסא"ל צ' כבר התקיל את אנשיו עם צוללת, תרחיש אותו קראתם בהתחלה, ולפני שזה הסתיים גם פרצה שריפה על הספינה שכללה גם פצועים. בזמן שצוות כיבוי עבד על השריפה וחילץ פצועים המשיכה הספינה להילחם.
"חיל הים זה חיל אסטרטגי", מסביר סרן אמיתי בין תרגיל לתרגיל בזמן שהספינה חותכת את הגלים. "יש לנו גבולות יבשתיים עוינים ולכן הים מאוד משמעותי מבחינת אספקה, למעלה מ-80 אחוז מהאספקה של המדינה מגיע מהים לכן בכל מקום שיש בו ים אנחנו נמצאים. אנחנו מאבטחים גם את האסדות החדשות שהמשמעות של זה מאוד ברורה, ויש לנו לא מעט התעסקות עם זה. החיל מהווה נדבך חשוב בסיכול הברחות נשק ויש לנו שילוביות מאוד גדולה עם צה"ל הגדול ומערכת הביטחון. החיל יודע לתת תמונה ליחידות שדה ואוויר וגם לסייע כשצריך. החיל נמצא בים אבל הוא משמעותי הרבה מעבר".
סא"ל צ' מוסיף שחיל הים נמצא עמוק בפנים ועושה את מירב הפעילות המבצעית שיש. "הבעיה שלנו היא שאסור ואי אפשר לספר על זה", הוא אומר. "גם החיילים לא יכולים לספר כלום. הם יושבים עם חברים שלהם שמספרים על מה שקורה בשטחים, אקשן וכל זה וכששואלים אותם, כל מה שהם יכולים להגיד זה היינו בהפלגה. זה מצריך אופי מאוד חזק מצד אחד לעשות כל כך הרבה ומצד שני לא להגיד כלום. גם אישתי לא יודעת לאן אני מפליג".
סא"ל צ' מספר שהוא מקבל מצה"ל שלל משימות שכוללות מעורבות גדולה גם ביבשה. "אנחנו עובדים היום צמוד עם פיקוד צפון וגם עם פיקוד דרום. המעורבות נראתה בהתחלה כאלתור, אבל ברגע שהבינו שזה עובד התחילו לבנות לזה תכניות. גם בהיבט של אמל"ח אנחנו הולכים חזק לכיוון היבשה. אנחנו יודעים ומסוגלים לעשות היום דברים שחיל האוויר לא יכול" ("מטוס צריך לחזור בתוך שעות, אנחנו נשארים שבועות וחודשים וכיום הרבה פחות פגיעים ממטוס", אמר גורם בחיל). "זה חלק גדול מהסיבות שבגללן מתדפקים כיום על דלתנו. הבעיה שאין מספיק כלים כאלה ועומס המשימות הוא עצום. אתה אומר היום לצוות שלי שהם נשארים שבת הם בכלל לא מתרגשים מזה". סרן אמיתי מוסיף: "הלוחמים פה יודעים שמה שהם עושים זה תרומה ישירה לביטחון המדינה".
שני הקצינים לא מוכנים לחשוף ולספק דוגמאות, אך חושפים טפח ומספרים על האתגרים והאיומים של הספינה, כמו גם ההתמודדות איתם. על חנית יש שלל אמצעי הגנה נגד מטוסים וטילים, כמו למשל טילי ברק. "אני סומך עליו", אומר סא"ל צ' ומצביע על סרן אמיתי, שאחראי על המערכות שמגנות על הספינה. "היו לנו מספיק אירועי אמת כאלה כדי שאני אדע שהוא עושה את העבודה כמו שצריך. אני מרגיש בטוח וזה קרה", הוא אומר בעמימות ולא מוסיף. גם סרן אמיתי מסרב להוסיף, מלבד זה שהראה לנו את הפיח השחור שנוצר מירי אמצעי ההגנה – מה שמלמד על אירוע טרי.
אנחנו קוטעים את הראיון כאשר שני הקצינים חייבים לחזור לגשר – הספינה בדיוק נכנסה לקרב טילים נגד ספינות סוריות מול טרטוס (נמל בסוריה), בתרגיל כמובן. בתרגיל חנית חטפה אחד משלושת הטילים ששוגרו לכיוונה ואש פרצה באחד המדורים. בכל שלב סא"ל צ' מעדכן בכריזה מה קורה. הספינה ממשיכה בלחימה, ובמקביל לוחמים שהם גם כבאים נלחמים באש ומפנים פצועים. כל הזמן, כל דקה, משהו קורה על הספינה, כל שנייה מנוצלת לאימון. עוד צוללת מתגלה ומותקפת וגם איום פח"ע בדמות סירות שמנסות להתאבד על הספינה מסוכל. מה שמדהים זה שהכל נעשה בצורה שקטה. אין צעקות, הכל בשקט, כולל במי"ק שמופגז במידע ואיומים. אני למד שהאוצר הכי גדול של החיל זה ההון האנושי.
כמו הספינה לכל לוחם וקצין יש מספר תפקידים, לפעמים יותר משלוש. גם החיילים הפשוטים מבינים את החשיבות ונדרשים לראש גדול – וראש גדול לא חסר, אני מבין לאחר שאני רואה שלמרות הלחץ הם יושבים בזמנם הפנוי בחדר האוכל עם דפים, לומדים ומשננים את העבודה.
מחדר האוכל אני הולך לירכתיים בכדי להצטרף לאימון עם המסוק. מי שאחראי על ההנחתה הוא סגן דורון, שמלבד תפקידו כקצין הנחתה הוא גם סגן קצין נשק, קצין בקרת נזקים וקצין גשר.
סגן דורון עומד במנחת עם סרבל כתום, יחד איתו מספר לוחמים שאמורים לקשור את המסוק ברגע שינחת. תפקידו חשוב במיוחד, משום שהספינה קטנה באופן יחסי ואם לא יכווין נכון, המסוק יהפוך לצוללת. בתנועות שמזכירות כוכב רוק הוא מכווין את הטייס שמנחית את המסוק בדיוק על הפס הלבן. במשך שעה וחצי המסוק ממריא ונוחת על הסיפון ובהמשך גם מקבל דלק מהספינה תוך כדי ריחוף. גם כשהמסוק נוחת על הספינה סגן דורון מתקשר איתו באמצעות סימוני ידיים (ופנסים בלילה) כדי לשמור על מבצעיות. "הנחתה של מסוק בים מאוד מסובכת כי יש הרבה מדדים שזזים, הספינה, רוחות ועוד", מסביר סא"ל צ', ומוסיף שיש במסוק מערכות תצפית ושליטה של חיל הים שעוזרות לאנשי הצוות להבין איזה ספינות יש ואיפה, מי אויב ומי לא.
עוצמה שקטה
לפני שאנחנו חוזרים לנמל אני מנסה להבין מהחיילים הפשוטים מה המשמעות של השרות על ספינת טילים, שמפליגה למקומות שאסור לספר. סמל חן סלע מתפקד כבקר שליטה ופיקוד שאחראי על התמונה הימית שסביב הספינה. "השירות מעניין מאוד אבל לא פשוט כי לא נמצאים הרבה בחוף", הוא משתף. "אין הרבה אנשים בצבא שמפעילים כאלה מערכות אחרי ארבעה חודשים בלבד. הקושי הוא בעיקר מנטלי, בעיקר כשיש גלים גבוהים. צריך להבין שגם כשיש גלים כאלה ואתה רוצה להקיא אתה תעשה את העבודה ויהי מה. אתה מבין שהחשיבות של הספינה והתפקיד מאוד גבוה".
סמל יעקוב מוסייב, טכנאי אלקטרוניקה, מוסיף, "אתה תמיד מחפש לדעת עוד ולא רוצה להיתקע רק על התפקיד שלך. זה גם עוזר לאחרים כי אם אני אדע יותר זה יעזור לחבר שלא יכול לעשות משמרת בגלל כל דבר שלא יהיה. אנשים פה רוצים להיות מוסמכים כמה שיותר כדי שהעבודה תתחלק שווה בין כולם".
ומה יודעים בבית?
התשובה צפויה: "כלום, רק שיוצאים להפלגה".
גם החזרה של הספינה לנמל חיפה היא פעולה לא פשוטה, בטח לא בלילה. "הניווט מאוד קריטי", מסביר סרן אמיתי. "באופן טבעי הנמל מרכז הרבה ספינות וצריך לדעת לתמרן בצורה מאוד מדויקת כדי שלא תהיה התנגשות". בשלב הזה סא"ל צ עוזב את המי"ק ויושב בגשר. המידע זורם שם בין כולם וכמובן אל מפקד הספינה. קצינת הגשר, סגן עומר, מקריאה כיוונים ומרחקים אל ספינות שבדרך כשזוג תצפיתנים מאמתים הכול. בינתיים אנשי הצוות פורקים את התותח והמקלעים. בהמשך גוררת מתחברת על הספינה ובעדינות מרשימה לוקחת את אח"י חנית לרציף.
האימון הסתיים ואנשי חנית ממשיכים למשימה הבאה. "כל מה שאתה יכול לחשוב עליו אנחנו עושים. לך תראה סרטים של ג'יימס בונד, אני לא יכול לספר לך", אומר סא"ל צ. לא מעט משא הוא סוחב על הכתפיים, הספינה, הפעילות ואתגרים אסטרטגיים, ואני שואל אותו אם הוא ישן טוב בלילה. "אני לא ישן טוב כי שי לי תינוק בן שלושה חודשים", הוא משיב בהומור ומוסיף, "ברור שיש חשש אבל כן, אני ישן טוב ובטוח ביכולות שלנו".
למרות כל הכתוב לא נגענו אף לא בחצי מהמשימות של הספינה, לא דיברנו על צוות הצוללנים, או על הפעילות עם המודיעין ועם שייטת 13. אחרי ההפלגה הזאת, אין לנו ספק שאח"י חנית ואחיותיה הפכו את חיל הים מחיל זניח לאחד המרכזיים בצבא – מפעילות בט"ש, דרך הגנה על אספקת המדינה, שמירה על עתודות הגז ועד לפעילות השקטה מול איראן. מעולם לא נוצח עם ששלט בים, אומרת המימרה, ולפי העוצמה שחזינו בה יום, המשפט מעולם לא נראה נכון כל כך.