בכיר החיזבאללה מוסטפא באדר אל דין הוא ללא ספק אחד מהמחבלים האכזריים ביותר: מדובר באדם שאחראי למותם של מאות ואלפי בני אדם, אדם שאחראי לטרור חוצה מדינות ומבוקש על ידי מדינות רבות. אם חשבתם ששמעתם כבר הכל על אל דין, בימים אלה ממש מתנהל שלב התשאול בתיק מס' STL-11-01 בבית הדין המיוחד ללבנון כנגד חמשת החשודים ברצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל חרירי, ששופך אור נוסף על דמותו. דיוני המשפט חושפים מחבל צמא דם, אבל גם פלייבוי לא קטן שרודף אחרי הממון והשמלות - לא בדיוק מה שהיינו מצפים מאחד האנשים הבכירים של חיזבאללה, ארגון מוסלמי שיעי אדוק. לצד זה, נחשף גם מידע על אופן התנועה של אל דין ממקום למקום, על מערך האבטחה האישי שלו ואף על הקשרים שלו עם גורמי מודיעין שונים.
רונן סולומון, חוקר אינטרנט ומודיעין שמפעיל את הדף "אינטלי טיימס-מודיעין חדשותי", עוקב מקרוב אחרי המשפט המעניין הזה. הוא מספר שמעל ל-100 עדים צפויים להעיד מול הטריבונל, וביניהם גם עובדי חנות שהייתה בבעלות אל דין (עד מס' 306), נהגיו, חבריו ללימודים (עד מס' 089) ומאבטחיו (עד מס' 416) לשעבר. לא ברור מדוע חיזבאללה מאפשר להם להעיד בבית הדין, אבל אלה חושפים סיפור שכאילו נלקח מאגדה מזרח תיכונית, כזו שיכולה לעניין מאוד גם ארגוני ביון רבים שהיו רוצים לשים את ידם על אל דין, סביר להניח שגם היו רוצים לראות אותו מסיים את חייו, וזה כולל גם את מדינת ישראל.
לא מעט אנשים חיסל חיזבאללה לאורך השנים, בלבנון ובמדינות אחרות. בדרך כלל, זה עבר בסוג של שקט. הרצח של ראש ממשלת לבנון לשעבר, שהיה מקורב למדינות מערביות רבות, היה סוג של קש ששבר את גב הגמל עבור אותן מדינות: במיוחד עבור אלו שהשקיעו הרבה מאוד כסף במדינה מתוך תקווה להחזיר אותה לימים של שנות ה-70, אז כינו את בירת לבנון "פריז של המזרח התיכון".
ב-14 בפברואר 2005 נרצח רפיק אל חרירי כשרכבו התפוצץ בביירות. "בית הדין המיוחד נפתח באופן רשמי ב-1 במרס 2009. באוגוסט 2011, פורסם כתב האישום נגד חברי חיזבאללה באדר אל דין, סאלים ג'מיל עייש, חוסיין חסן אונייסי ואסד חסן סאברה. לאחרונה, נוסף נאשם חמישי, חסן מֵרְעִי. כנגד כולם הוצא צו מעצר בינלאומי, ונכון לעכשיו מתנהל המשפט בהיעדרם כשבית המשפט מינה לכל אחד ואחד מהם סנגור, כך מסביר סולומון.
הסיפור הזה קיבל תפנית מעניינת אחרי שבמהלך שנת 2013 אירעה פריצה לאתר אינטרנט לבנוני שכלל את רשימת העדים לכאורה. "הם נדרשים כעת לענות מבלי לגמגם על שאלות התובעים וההגנה ולחשוף פרטים על שגרת חייו, מערך ונהלי האבטחה שסיגל לעצמו, הקשר מול ראשי המודיעין הסורי וכן, גם עובדות על דימויו העצמי הנמוך של מי שעומד כיום בראש המערכים הצבאיים של החיזבאללה: הצורך בחברתן של נשים צעירות וההתעטפות בסגנון חיים ראוותני הכולל דירת סטודיו הצופה אל הים, מכוניות ספורט יוקרתיות ויאכטה העוגנת בנמל ג'וניה לערבי אירוח של נשותיו הרבות", מספר סולומון.
מאהבות, כסף ורכבי יוקרה
אל דין נחשב כיום לאחד מהאנשים החזקים בחיזבאללה, וההערכה היא שהוא זה שהחליף את עימאד מורנייה אחרי שזה חוסל. את דרכו בעולם הטרור הוא החל עוד בשנות ה-80 יחד מורנייה, בן דודו, והוא נחשב לאחד מדור המייסדים של חיזבאללה. הוא היה שותף להתנקשויות, פיגועים וחטיפות של אזרחים מערביים בלבנון, והפעם הראשונה ששמו קפץ לארגוני המודיעין הייתה אחרי שב-1983 הכווייתים הצליחו לנטרל משאית עמוסה בחומר נפץ בסמוך לבסיס של צבא ארה"ב. עוד באותה שנה, באדר אל דין וחבריו הצליחו לפוצץ את שגרירות ארה"ב בכווית ולפגוע בשדה התעופה. חוץ מזה, הוא ניסה לחסל את האמיר הכוויתי, אחמד אל-ג'אבר א-סבאח, מה שהביא למעצרו ובעקבות כך גם למסע פיגועים רצחני שהוביל החבר מורנייה, מסע שכלל בין השאר חטיפת מטוס, חטיפה של שני דיפלומטים צרפתים ועוד.
>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו
בסופו של דבר, הוא נמלט מהכלא אחרי שצבא עיראק כבש את כווית במלחמת המפרץ הראשונה, והאיראנים סייעו לו לצאת מהמדינה. מהר מאוד הוא חזר לעסוק בטרור וב-14 בפברואר 2005, הוא היה מעורב בהתנקשות של ראש ממשלת לבנון, רפיק אל חרירי. מעבר לכך, הוא היה מעורב גם בפיגוע נגד התיירים הישראלים בבורגס וכמובן שגם בנעשה בסוריה.
המשפט המסקרן שמתנהל בימים אלה, חושף שלמרות שהוא היה מאוד עסוק בהרג, היה לו הרבה זמן לשורה של מאהבות ולתחביב שלו - מכוניות יוקרה. "עובדות על דימוי עצמי נמוך הביאו את אל דין להקיף את עצמו בשורה של נשים צעירות ולהתעסק בסגנון חיים יוקרתי", מציין סולומון את הפרדוקס של ניהול חיים כאלה כאדם מבוקש. "כל עד חשף חלק מחייו כפי שלא הכרנו מעולם".
אל דין פעל תחת שמות כיסוי רבים, ואחד מהם שנחשף במשפט הוא "סמי עיסא". תחת זהותו כעיסא, הוא היה רשום כבעלים של עסק לממכר תכשיטים בעל כמה סניפים בביירות. הייתה לו דירה גדולה בג'וניה וגם סירה רשומה ומבוטחת על שמו של אדם אחר. הוא נסע ברכב מרצדס יקר, שכמובן גם לא היה רשום על שמו, ומאהבות רבות איתן התרועע באופן קבוע במסעדות ובבתי קפה.
"העובדים שלו העידו על פגישות שעשה בקומת הגלריה של החנות שלו. הוא היה מגיע מדי פעם עם בחורה צעירה, עולה לגלריה, עושה שם מה שעושה וממשיך הלאה. ישנם סיפורים רבים על כך שהיה פלרטטן ובגד באשתו הראשונה, שהיא אחותו של עימאד מורנייה, ובגלל זה הם רבו ביניהם", מספר סולומון. "אלה דברים שהתפרסמו בעבר כשמועות, כהשמצות, כפי שחיזבאללה טענו, אבל העדים מאשרים: הם מדברים על משהו כמו 20 צעירות שהוא התרועע איתן בגלריה של החנות או על היאכטה שלו על בסיס יומי. הוא נתן חסות לטקס מלכת היופי של לבנון כדי להיות חשוף לכל הדוגמניות שם".
גם בלילה שלפני הרצח של חרירי, אל דין היה עסוק בלהרשים את אחת מהמאהבות שלו. כמובן שהוא לא העביר את הלילה הזה בחברת אשתו, פאטמה, ויתכן מאוד שאותה מאהבת אולי הרגישה שהוא עושה משהו חריג, זאת משום שבשעה 2:31 בבוקר בלילה שלפני הרצח, אל דין שלח SMS בו כתב: "אם היית יודעת איפה הייתי, היית נסערת מאוד".
חוץ מזה, מדובר בבליין לא קטן ותהיו בטוחים שביירות, גם זו של היום, יודעת לתת את הסחורה. אל דין, כפי שעולה מהעדויות, אוהב לאכול במסעדות יוקרה ובבתי קפה מובחרים. כבעל ממון שהושג בדרכים מאוד מפוקפקות, הוא אוהב גם מכוניות יוקרה, ובין השאר מחזיק מרצדס חדישה, לנדרוברים ומכוניות סופט עם גג נפתח. ללא ספק, חומר חשוב למי מארגוני הביון שירצה לשלוח סוכנים כדי לחסל אותו.
הדבר לא התחמק מעיני הפטרונים של חיזבאללה באיראן, אבל אל דין היה כל כך קשור לאותן נשים שהוא סירב להקשיב להוראת שנשלחו אליו ממשמרות המהפכה האיראניים ב-2009 שלא להופיע בציבור לתקופה מסוימת. הוא סירב לוותר על אורח חייו הנהנתני והמשיך להשתמש בכיסוי "סמי עיסא" כדי להסתיר את העובדה הזו.
רוצח עם דימוי עצמי נמוך
נראה שלמרות הרזומה העשיר של אל דין בתחום הטרור, הנשים והכסף היו בעצם כיסוי ופיצוי לדימוי העצמי הנמוך שלו בעיני עצמו, דימוי שנוצר בגלל מחלת קרקפת ממנה הוא סובל, בעיית ראייה וגם צליעה. אל דין סובל מאלופציה אראטה, מצב פתאומי בו חלה נשירת שיער והתקרחות ללא צלקות. תבנית הנשירה מפוזרת בתחילה, ובין האזורים בהם קיימת אותה התקרחות, ישנם אזורים בעלי צמיחת שיער תקינה, שבהמשך נפגעים גם כן. המחלה עצמה אינה מסוכנת אולם היא מלווה בדרך כלל בנזק פסיכולוגי, כמו במקרה של אל דין. לדברי סולומון, זו הסיבה לכך שהוא מסתובב עם כובע בייסבול על ראשו.
כאשר נשאל אחד העדים "איך אתה מתאר את עיסא?", הוא ענה: "הוא היה בסביבות גיל 35 בעת כשהכרנו ב-2004. הוא נהג לגלח את ראשו קצר מאוד. נהג לחבוש כובע בייסבול, גם כשהיה נכנס למבנים. הוא נהג לגדל זקן צרפתי, והיה בעל מבנה גוף ממוצע עם פציעה ברגל הימנית עקב תאונת רכב שנגרמה לדבריו, בעת ששהה באיחוד האמירויות".
עוד הוסיף העד: "הפגיעה גרמה לרגל להראות דקה יותר מהרגל השנייה וגרמה לו לצליעה קלה, אני חושב שזה נגרם מפגיעה קשה בשרירים. מדי פעם הוא היה נעזר בהתקן לרגל מהברך ומטה וכשהיה שוחה, הוא היה מסיר את ההתקן. הוא נוהג ללבוש ג'ינס וחולצת כפתורים או בלייזר. הוא חבש משקפי ראיה לקריאה ונהיגה ומשקפי שמש".
מערך האבטחה והקשרים עם המודיעין הסורי והלבנוני
אל דין נע באופן קבוע כשהוא מלווה בשיירה של ארבעה רכבים לפחות, כשבכולם מאבטחים חמושים. נראה שחלק ניכר מהתנועה המאובטחת שלו ממקום למקום נעשה גם בחסות המודיעין הלבנוני, וסולומון מציין שבחודש האחרון נחשף בבית המשפט הקשר של אל דין גם עם המודיעין הסורי בצורה ישירה.
"הם עלו על הודעות ששלח לחברים שלו, ובהן עדכן על נסיעות שלו לסוריה וגם עלו על שליחים שהמודיעין הסורי שלח לעסק שלו בלבנון. יותר מזה, הם גילו שהוא נע על גב תשתיות של המודיעין הלבנוני. בעבר הייתה שמועה שהוא קיבל מידע על השיירה והתנועה של חרירי מאחד מהקצינים של המודיעין הלבנוני, אבל אז לא הצליחו להוכיח את זה", מוסיף סולומון. המודיעין הלבנוני אף נתן לו אישורים לנשיאת נשק, עוד משהו שמצביע על הקשר.
המשפט חשף את מערך האבטחה של אל דין: על פי העדויות, ארבעה רכבים מלאים בשומרי ראש חמושים, כשגם אל דין עצמו נע חמוש, בדרך כלל, עם קלצ'ניקוב אותו הוא נושא בתוך תיק שתמיד נמצא איתו. אחד המאבטחים סיפר בבית המשפט איך לפני הכניסה של אל דין, הם היו סורקים את הדירה ואף את כל השכונה.
צוות החקירה הבינלאומי נעזר במידע שהועבר מלבנון והתמקד לא רק במעגל הראשון של רשת האחראים לחיסול, אלא בכל קווי הטלפון ששימשו את מנגנון הביטחון של אל דין. כדי לקשור בין קו הטלפון שניהל את מבצע ההתנקשות בחרירי לזהותו של החשוד המרכזי, התחקו החוקרים אחר שיחותיו של באדר אל דין משנות ה-2000 ועד ינואר 2008 לפחות. רשת הטלפון הסלולרית הצביעה על הקשר בין המתנקשים לחוליות הלוגיסטיות של הארגון, כמו גם על קשר בין ראש המודיעין הלבנוני דאז, ויסאם אל-חסן, לחיזבאללה, ועל פי הפרסום, הוא זה שהעביר את המידע הרגיש לארגון. מסמכים מחקירת האו"ם מלמדים כי אל חסן היה אמור להיות בשיירה ביום ההתנקשות, אך לא היה שם.
במקביל, נחשפה דמותו של קצין המשטרה הלבנוני, ששמו ויסאם עיד, והוא זה שזיהה את חיזבאללה ואת רשת הטלפונים. עיד חוסל מבלי שעדותו תשמע, מספר ימים בלבד לאחר שוועדת החקירה של האו"ם יצרה איתו קשר ב-2008. עיד הוא לא היחיד שהיה אמור להעיד וחוסל: לא מעט קצינים לבנונים איבדו את חייהם רגע לפני שהעידו. המשפט הזה עוד רחוק מסיום, וכמו שזה נראה, אנחנו עוד נזכה לראות משם לא מעט חשיפות על אנשים שמאוד מעניינים את מדינת ישראל. מה שכן, דבר אחד כבר אפשר להגיד: יש פה תסריט בעל פוטנציאל ודאי לסרט אקשן הוליוודי.