יום ראשון לפנות בוקר, מאי 2001, בסיס נבטים. בחדר התדריכים מתארגן צוות של גס"י, גף סיור ימי של חיל הים, למשימה. הצוות כולל שלושה אנשי צוות אוויר ולצדם ארבעה אנשי חיל הים בפיקוד קצין. אחרי שעות ארוכות של תדריכים הם צועדים למטוס השחף האפור שממתין בליין. מה שהיה בעבר מטוס מנהלים מפנק החליף את ספות העור ומקרר ה-XO היוקרתי בשלל מערכות קשר תצפית ומודיעין מסווגות. השחף פותח מנועים ומזנק אל האוויר החשוך והקר בדרך לעוד משימה חשאית.
מעט אחרי אור ראשון, זיהה מטוס הסיור מספר מטרות מול חופי לבנון. לצוות של חיל הים שיושב מול כמות אדירה של מערכות קשר ותצפית ברור שמה שהם רואים, מבין מאות מטרות, אינו שגרתי וחשוד. בחשיכה מוחלטת ומזג אוויר קשה, הם מזהים ספינה "לא תמימה" עם חביות רבות על הסיפון, מה שהפך אותה לחשודה הרבה יותר. אנשי גס"י שנמצאים על מטוס השחף מעבירים את התמונה לאחור שם מסווגים אותה כמטרה "מעניינת". למקום מוזנק סטי"ל ולצדו גם דבורה של חיל הים. יחד עם המטוס שמבצע הכוונה וסיווג הם בוחנים את הספינה, מבלי שאיש יבחין בהם, ומסווגים את המטרה כ"איכותית".
מפה הכול מתחיל לרוץ במהירות. לאזור עולה מסוק עטלף עם צוות סיור אווירי נוסף של חיל הים, מסוקי קרב מסוג קוברה וצוות לוחמים של שייטת 13, שמגיעים על הסירות המיוחדות שלהם. בשעה 11 וחצי מקבלים לוחמי השייטת "אור ירוק" ומבצעים השתלטות נקיה ומהירה על הספינה. להגיד לכם שמטוס השחף היה שם "במקרה"? לא ברור גם היום אבל זה מסתיים תוך דקות. עוד באותו היום מבשרות כותרות גדולות על תפיסת ספינת הנשק, סנטוריני.
המשימה של חיל הים, חיל האוויר נותן שירות
לסיור ביחידה של חיל הים אני מגיע באופן פרדוקסלי דווקא ללב המדבר. גס"י מחולקת לשני גפים: גף נבטים שממוקם בבסיס חיל האוויר המדברי ומפעיל מטוסים מאוישים מסוג שחף, וגף פלמחים משם הם מפעילים מטוסים ללא טייס מסוג שובל (הרון 1). מדובר באחת מהיחידות המסווגות שכולם יודעים שהיא קיימת אבל לא ממש יודעים מה הם עושים באמת. אנשי היחידה טסים לכיוון הים 24 שעות ביממה גם במזג אוויר סוער ו"נדיר שאנחנו לא באוויר", מציין סרן עודד מפקד היחידה.
מדובר ביחידה משפחתית שמוציאה משימות שגרתיות לצד כאלה שדורשות הקפצה מידית. דקות אחרי ההמראה ומטוס השחף, שמוכר בזכות האף החריג שמסתיר מערכות רבות, חוצה את קו החוף למרחבי הים התיכון. שם הם סורקים כמות עצומה של שטח ומחפשים בין מאות כלי השיט את האחד שיהפוך למטרה "איכותית".
גס"י הוקם בעקבות הפיגוע במלון "סבוי", מרץ 1975, אז חדרה דרך הים חוליית מחבלים שמצליחה להשתלט על מלון בלב תל-אביב. תוצאות האירוע קשות, שישה ישראלים נהרגו ובצה"ל מבינים שיש צורך להרחיב את טווחי השליטה והגילוי לכיוון הים. הוחלט לרכוש את מטוסי ה"סי סקאן", שזוכים לכינוי שחף, באמצעותם מבצעים סיורים ימיים. היחידה כפופה לשייטת 3, סטי"לים, ולפני מספר שנים הם מתרחבים לתחום המל"טים. תחום שנחשף רק לאחרונה.
מאז הוקמה אין יום בו לא עולה שחף לאוויר עם צוות משולב של אנשי חיל האוויר והים ולצדו מל"ט מסוג שובל. "היחידה הזו היא חלק בלתי נפרד משייטת 3", מסביר סרן עודד. "ברור לכולם שהמשימה היא של חיל הים, כאשר חיל האוויר הוא נותן שרות. בפועל בגלל ששיתוף הפעולה מאוד הדוק ואנחנו בני בית אחד אצל השני יש הבנה הדדית של המשימה משני הצדדים, סוג של שותפות גורל".
מפה מתחיל החלק הבעייתי בסיור שלי ביחידה. כמעט על כל שאלה סרן עודד מתפתל ומתקשה לענות. רוב התשובות היו בסגנון "לא יכול לפרט" או "זה מסווג". הוא מנסה לחפות על זה בשולחן מלא דברים טובים וממתקים ומתהלך בין הטיפות. "המשימות שלנו מחולקות לשגרה, אז אנחנו פועלים יחד עם מערך החוף על בניית תמונה ימית, וגם בפעילות מבצעית שאינה שגרתית. אנחנו משתתפים ברוב המוחלט של המבצעים של חיל הים ככה שהיחידה הזו מאוד מבצעית. שייטת 3 זו היחידה הכי מבצעית בצה"ל", הוא מציין כך שברור מה העומס שמוטל על היחידה. לצד זה יש לציין שהיחידה פועלת גם עם שאר יחידות חיל הים, כמו הצוללות ושייטת 13.
בשנת 2011 סיים סרן עודד את קורס החובלים וליחידה הוא מגיע אחרי מספר תפקידים בים. מהחיוך שלא יורד וצורת הדיבור הנרגשת ברור שהוא הגיע לתפקיד מעניין במיוחד. "באוויר אנחנו עובדים מול 'שולט' (גורם בקריה שמנהל את מבצע) ומול הספינות. 99 אחוז מהאספקה של מדינת ישראל מגיעה מהים מה שמראה את נפח העבודה שלנו. בנוסף אנחנו שותפים בכל מני בפעילות מבצעיות כשבעצם אנחנו נותנים את הכול מהר יותר. מגיעים לפני שכולם מגיעים כשהניידות שלנו מן הסתם מהירה יותר משל ספינה. ובגלל שאנחנו גבוהים טווחי הגילוי שלנו הרבה יותר גדולים. כל היתרון הזה מביא לזה שאנחנו נדרשים לרוב המוחלט של המבצעים שחיל הים מבצע, ובכלל יש מעט מאוד מבצעים שאנחנו לא משתתפים בהם", ציין בסיפוק.
שחף ושובל: צמד קטלני
בבסיס פלמחים, תחת פיקודו של סגן מפקד היחידה סגן א. לוין, יושב צוות גס"י ומפעיל מל"ט מסוג שובל, אשר משלים את היכולות של מטוס שחף המאויש. "לכל ממד, ימי ואווירי, יש יתרונות וחסרונות. מה שיפה ביחידה שלנו זה שילוב של היתרונות משני הממדים אשר מצמצמים את החסרונות שלהם" מסביר סגן לוין. "היחידה נמצאת כל הזמן בתהליך התחדשות וזה מה שיפה במל"טים".
בתקופה האחרונה ישנה חשיבה בחיל האם המל"ט יחליף את השחף או שימשיך להשלים אותו. לדברי לוין "יש דיבורים על זה אבל יש איכויות מבצעיות שהכטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) נותן ברמה גבוה יותר מהשחף והפוך, לכן זה לא ברור עדיין. המל"ט שלנו זה פלטפורמה שהיא רב תכליתית. להבדיל מהשחף שייעודי לחיל הים השובל יותר אוניברסלי מה שמאפשר לנו שילוב משימות גם עם השחף. הפעילות המבצעית שאנחנו מבצעים היא לטובת חיל הים אבל אנחנו גם פועלים לטובת צה"ל הרחב. יש לא מעט גופים בצבא שנעזרים בנו".
סגן לוין מספר שהפעילות של חיל הים יחד עם זרוע היבשה מספקת להם כמות גדולה של משימות, "כשאנחנו חלק מהפאזל". אם ניקח לדוגמה את הסרטונים שהתפרסמו במהלך מבצע צוק איתן, ירי לטובת כוחות היבשה או השמדת משגרים ומפקדות, "גס"י בהחלט היה שם, מבלי להיכנס למקרים ספציפיים".
אחד היתרונות הגדולים של השובל זה היכולת שלו לשהות באוויר שעות ארוכות. השובל מסוגל לטוס בגובה של 30,000 רגל ועל פי חלק מהפרסומים לשהות באוויר למעלה מ-40 שעות. המשמעות המבצעית של זה ברורה; במידה ויש מידע חלקי על גורם עוין שנמצא בים השובלים מסוגלים לחסום את הדרך תקופה ארוכה. השובל יכול לסגור ציר ימי לישראל גם כשאין מידע ולצד זה מסוגל לאסוף מודיעין אותות ובכך לסייע לאגף המודיעין של צה"ל.
הקרון של המפעילים והמפעילות נמצא אומנם בפלמחים, אבל זה לא מוריד מהמתח של המשימה שמתנהלת לא פעם הרחק ממדינת ישראל. "יש משימות עם יותר מרווח נשימה ויש כאלה שהאדרנלין עולה כי יש לחץ אירועים או קבלת החלטות שצריכה להיות מאוד מהירה, או הסיכונים יותר גדולים ואנחנו יודעים מה מונח על הכף. כשאתה נמצא בשת"פ עם כוח שנמצא בשטח והמידע שתיתן לאותו כוח יחרוץ גורלות ואפילו חיים ומוות אז כמובן שרף המתח והחרדה כביכול עולה. היו לי בעבר פעילויות כאלה שהחלטה שלי יכולה לחרוץ גורלות, בהחלט".
המשימה של השובל מבוססת על מספר מערכות שלא ניתן לספר עליהן. "כשאני צריך לקבל החלטות מהירות ורבות הנוגעות לשימוש באחת המערכות האלה, ואם אני עושה שגיאה קטנה בסדר ובדיוק, זה עלול ליצור תגובת שרשרת מאוד בעייתית אז כמובן רף החרדה עולה. אבל בסוף החיילים והחיילות מתפעלים את המערכות והם עושים זאת בצורה הטובה ביותר. בסוף זה חלק מהדברים שאנחנו מחפשים אצל החבר'ה שאנחנו בוחרים ליחידה. כאלה שידעו לקבל החלטות תחת לחץ ויהיו חריפי דעת".
הסייר שבראש המחנה
בהתחשב בעובדה שחיל הים, כפי שפרסמנו לא מעט בשנה האחרונה, משתתף ברוב המבצעים וזה כולל את היבשה, לא קשה לנחש שגם גס"י נמצאים בכל מקום. הם היו שם כאשר לוחמי שייטת 13 השתלטו על ספינות נשק בלב ים, השתתפו במבצעים שהתנהלו ברצועת עזה כולל כמובן צוק איתן, וניתן לנחש בביטחון מוחלט שאם הפרסומים הזרים על מבצעים ישראלים בסודן ושלל מקומות אחרים נכונים אז הם היו גם שם.
סביבת העבודה שלהם, גוף קטן גלילי וצר, מאוד רועשת. אם מדובר במזג אוויר בעייתי נוסיף לזה גם טלטולים קשים – "כשיש אנשים שמקיאים במהלך המשימה", מציין סרן עודד. "כמובן שזה כמו על ספינה, אתה מקיא וממשיך בעבודה". כאשר יצאנו יחד עם אנשי הצוות למטוס הופתעתי לגלות עד כמה סביבת העבודה שלהם קטנה להחריד. חלק גדול מהנפח תפוס על ידי מסכים, שעונים וכמות אדירה של מפסקים.
כאשר נכנסנו פנימה הצביע עודד על המערכות והסביר "זה קטן וקלסטרופובי כשהרעש מאוד גדול. הם יושבים פה על מערכות תצפית ומכ"ם בלי לפרט יותר מדי ומערכות קשר ובקרה". סרן עודד מצביע על אחד הכיסאות: "פה יושב החייל הבכיר, שזה גם השם שלו באוויר, שמנהל את העניינים וגם זה שמתקשר עם הנווט שהוא חלק בלתי נפרד מהמשימה שלנו. באוויר אנחנו מונים ארבעה אנשי צוות בפיקוד של קצין לצד הבכיר מפקח על המשימה, והחיילים מפעילים את המערכות". חשוב לו לציין כי "מדובר באנשים מאוד איכותיים. הם מתגייסים לקורס סטי"לנים ובמהלך הקורס הם מאותרים ליחידה. ההכשרה ארוכה מאוד. אחרי הקורס הם עוברים למידה של עוד שנה וחצי וזה חומר מאוד מסובך ומגוון".
אנשי היחידה מעידים שאין כמעט מטרה שהם לא מסוגלים לאתר. אמצעי הגילוי והזיהוי הראשון זה מכ"ם שנמצא באף המוזר של השחף. זו מערכת בעלת יכולות גילוי אדירות שמסוגל לגלות עצמים בטווחים ארוכים במיוחד, "מעבר לאופק" ואת זה המכשיר עושה באמצעות צללית מטרה שהוא יוצר על המסך. לפי הצללית אנשי הצוות יודעים להבדיל בין כלי שיט אזרחי או צבאי, ספינה או צוללת. לאחרונה הם זכו לקבל שדרוג של המערכות שהפכה את יכולת הגילוי שלהם, ומפה גם המודיעין, לטובה הרבה יותר.
בצדי המטוס יש שני חלונות גדולים דמויי בועה שמאפשרים לצופה להוציא את הראש ולהתבונן החוצה בעזרת משקפת, בה הם נעזרים מדי פעם. לעיתים הוא נעזר במשקפת. ככה הם מאפשרים למפקדים בשייטות השונות לקבל תמונת מודיעין איכותית כאשר המטוס הוא למעשה מי"ק (מרכז ידיעות קרב) מעופף.
"בכמה שעות שאנחנו באוויר זה אקשן בלתי פוסק", אומר סרן עודד. "כשספינות יוצאות למבצע לוקח להם כמה ימים לגלות דברים. אנחנו עולים לאוויר ומיד מאתרים וקוראים את הזירה, המטוס מהיר. המשימה היא אקשן אחד גדול ואתה פשוט חוזר מזיע. בגלל זה החבר'ה ממש נהנים מהשירות. אנחנו עובדים מאוד קשה אבל כשטסים חזרה לארץ יש איזה פורקן, נורא כיף וצחוקים. לי כמפקד היחידה זה מאוד חשוב כשלצד זה עוד באוויר אנחנו מנהלים שיחות של מה היה ואיך אפשר לקחת את זה צעד קדימה ולשפר. יש לנו טכנולוגיות מאוד מיוחדות, נישה מאוד מיוחדת בחיל הים".
השחף ולצדו מל"ט השובל הם הכלי של המפקדים בזמן לחימה, מבצע או בט"ש. בעזרת הנתונים של אנשי גס"י יכול המפקד בעורף ובחזית לקבל את ההחלטות הטובות ביותר, על בסיס המידע שהם מספקים. "זה בעיקר נושא הגילוי המקדים גם של ספינות וגם של אי אלו דברים", הוא מציין באקט שושואיסטי לא נדיר. לא צריך ללכת רחוק בדמיון כדי להבין מה מוצאים ובאילה טווחים".
הטוב משני העולמות
מרבית הפעולות של חיל הים, למעלה מ-90 אחוזים, לא פורסמה. כפי שציינו בעבר החיל שותף בבניית תמונת המודיעין של צה"ל, בניית בנק המטרות וכמובן תפיסת ספינות נשק שונות ושמירה על החוף. לצד זה יש לא מעט פרסומים זרים ופה נפסיק לרמוז. סגן לוין מזכיר ש"על פי המדדים הצה"ליים שייטת 3 מוגדרת כיחידה המבצעית ביותר בצה"ל". וסרן עודד מוסיף, "יש משימות שרק מפקד הטייסת מכיר את הפרטים או כאלה שאנחנו משתפים רק את קברניט הטיסה. למשל מבצעים של שייטת 13. אבל הם שותפים מלאים למשימה ולרוב הם מכירים לפחות את מהות המשימה. לצד זה אנחנו פועלים גם במשימות הצלה. כאשר כלי שיט תקוע רחוק מהחוף אנחנו נגיע ראשונים ונעביר את התמונה לכוחות החילוץ".
כאשר שאלתי אותו על עומס העבודה של היחידה במהלך מבצע צוק איתן הוא ענה: "כמובן שלקחנו חלק בצוק איתן אבל עזה קטנה, זה החצר האחורית שלנו, בטח שמבחינת טווחים. בוא נגיד שבעזה היה סגר ימי והיינו עסוקים בפעילות אכיפה לכלי שיט שלא צריכים להיות במקום כזה או אחר בזירה. לצד זה נגיד שאנחנו יודעים לחפש משהו מאוד ספציפי במקום שאתה יודע שהוא לא צריך להיות.
אנשי חיל הים הם נטע זר במקומות רבים, ובטח שבחיל האוויר. "כל צורת העבודה שלנו אחרת, השפה למשל, והחיילים פה מתמודדים עם לא מעט פערים. הם צריכים לדבר שתי שפות, להבין את המטה, העולם האווירי ועולם הספנות". כדי להתמודד עם הפערים יוצאים הטייסים להפלגות, ובסופו של דבר זוכים להכשרה שמעטים מקבלים אותה – והופכים למומחים בשילוב העבודה בין שני החילות. "הלחץ של הצוות מאוד גבוה", מסכם סרן עודד. "יש פה תהליך מאוד מורכב וזמן קצר שבו אתה צריך למצוא את המטרה מכמות גדולה של כלי שיט. צעקות אגב לא יהיו במטוס שלנו. זה יכול להגיע לשם מאוד בקלות אבל הכול מאוד רגוע ונעשה בשקט, עובד כמו שעון שווייצרי".