צילום: צוות תיעוד - הילת"ם עריכה: רועי שאלתיאל קריינות: זוהר ישראל
ליל ה-14 ביולי 2006. אח"י חנית שטה מול חופי ביירות, נערכת לאפשרות של תקיפת מטרות על החוף מכיוון הים. בתוך הדממה של הלילה, כשמרחוק נשמעים הפיצוצים מתקיפות חיל האוויר, טיל סיני מתוצרת איראנית משוגר במפתיע מהחוף אל עבר הספינה ופוגע במנוף האחורי שבירכתיים. אש פורצת בחדרי המגורים שמתחת למנחת המסוקים שעל הסיפון. מידת הנזק אינה ידועה, לא ברור האם נוצרו סדקים בדופן וקיים חשש שמא ייגרמו פיצוצי משנה שיביאו לטביעתה של הספינה. הזמן פועל נגד הכוחות ויש צורך לאמוד את הנזקים ומהר. אין ברירה אלא לצלול אל מתחת לספינה, לבדוק מה הנזק שנגרם לדופן ובמידת הצורך, לנטרל כל חומר נפץ שעשוי להתפוצץ ולהסב נזקים נוספים.
למקום מוזנקים לוחמי הילת"ם, היחידה משימות תת מימיות, מומחי תוכן בתחום החבלה והסקר התת ימי שצוללים אל מתחת לספינה, מוודאים שאין עוד סכנת התפוצצות ושאין חדירה מאסיבית של מים אל תוך הספינה ומתקנים את הנזקים שנוצרו – מה שנתן אור ירוק לכוחות החילוץ לפעול בתוך הספינה ולחלץ את הפצועים כמה שיותר מהר.
האירוע מסתיים כשמהסיפון מפונים ארבעה חיילים שנהרגו מפגיעת הטיל. אבל בדבר אחד אין ספק: בלי העבודה מתחת למים, אירוע אח"י חנית ממלחמת לבנון השנייה, עשוי היה להסתיים עם נזקים כבדים הרבה יותר.
חליפות צלילה וסכיני קומנדו
היחידה מוקמת אי שם בשנות הששים, אז היא נקראת "יחידה 707" ותחת תפקידה – ביצוע משימות חבלה, תשתית וסקר מתחת לפני המים. בשנות השבעים, בשל הקרבה לתחומי העשייה, היחידה מאוחדת עם שייטת 13 ומעניקה לשייטת את כל שירותי החבלה הדרושים לה. בשנות השמונים, מבינים בחיל הים שעדיף שהיחידה תתפקד כעצמאית, אז היא נפרדת משייטת 13 ומכונה בשם שמלווה אותה עד היום – היחידה למשימות תת מימיות, הילת"ם. באותם הימים, גם מתחיל הליך לגיוס מסודר ליחידה, כזה שבונה ומצמיח אנשי מקצוע ולא כזה שמביא מומחי תוכן מהאזרחות על מנת שימלאו את התפקיד המקצועי בשורות הצבא.
פחות או יותר באותם הימים, מתגייס ליחידה טוראי אורן רבה, מי שצומח בתוך היחידה, לומד את רזי מקצוע הצלילה, יוצא לקורס קצינים, מצטרף לשדרת הפיקוד של היחידה, מתקדם בתפקידים השונים עד היום, כשהוא משמש כמפקד היחידה בדרגת סגן אלוף. אורן ליווה אותנו במשך יום עם יחידת התמנון של חיל הים. במהלך היום אמנם בילינו מעל לפני המים, אבל כל אותו הזמן, הלוחמים התאמנו על תרחיש מסוכן מתחת לפני המים, מה שראינו רק בדיעבד בזכות אנשי התיעוד התת ימי של היחידה.
"מה שאנחנו נראה היום זה פיצוץ של מטען תת ימי", אומר אורן כשאנחנו מתחילים את הבוקר עם חליטת תה שהלוחמים עצמם הכינו. "מוקש כזה יכול להמתין לספינה בלב הים ויכול להיות מונח גם בסמוך לתשתית לאומית של צינור שמוביל גז טבעי מאסדה בלב הים אל החוף. במקרה הזה אנחנו לא נרצה לפוצץ את המטען, כי מה שיקרה בסופו של דבר זה שהוא יפגע בצינור שזה מה שרצינו למנוע מלכתחילה".
האימון כולו מתרחש במי המפרץ, כשמעל לפני הים אורן מסביר לנו מה האנשים שלו עושים מתחת למים. "כדי שהמוקש לא יתפוצץ ולא יהווה סכנה מידית, אנחנו מניחים לידו מערכת שנקראת 'אינטרפרשר'. כשמפעילים את המערכת, היא גורמת למערכת האלקטרונית של המוקש לקרוס". בסירה מולנו מתארגנים ראש תחום החבלה ביחידה, רס"ן יואל כהן יחד עם צולל חבלן נוסף מהיחידה כשהם מכינים את הציוד להתקנה מתחת לפני המים. כשהם לבושים בחליפות צלילה מיוחדות וכשלרגליהם משופצרים סכיני קומנדו, הם קופצים למים, צוללים ונעלמים כאילו לא היו. כעת מתחילות דקות מתוחות, בהן אנחנו ממתינים שהם יעלו אל מעל לפני המים כדי לעבור לשלב הבא באימון.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
אחרי שהם מסיימים להתקין את המערכת, הם חוזרים אל הספינה וניגשים לטפל בחומר המסוכן באמת – הנפצים. הפעלה של הנפצים סביב המערכת תתחיל תגובת שרשרת של הפעלת מערכת האינטפרשר שתגרום לקריסת המערכת האלקטרונית של המוקש ולמעשה תמנע מהמוקש להתפוצץ – תנטרל אותו. על גבי הסירה, הם מחברים את הנפצים כשמכשירי הקשר בסירה כבויה, כדי למנוע מצב של פיצוץ לא רצוי כתוצאה מגלי רדיו. כשערכת הנפצים מוכנה, הם צוללים יחד עם הנפצים אל מתחת למים. מוודאים שהם ממוקמים במקומות הנכונים, חוזרים אל הספינה, מפעילים את מכשיר הקשר, אוחזים במתג האלחוטי ומתחילים לספור לאחור. "חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת". קול נפץ עמום מזעזע את המפרץ ונאד מים מזדקר באחת. במקרה הזה היה מדובר במוקש דמה, אבל במידה וזה היה מוקש אמיתי, בשלב הזה היו מחברים אותו למצוף, גוררים או לשטח פיצוץ בלב הים, רחוק מהחוף, שם הוא היה מושמד לחלוטין. במקרים מסויימים, יכול להיות אפילו מצב של צולל שיפוצץ אותו במקום.
יואל, ראש פלגת החבלה ביחידה הוא מספר כי הפלגה עוסקת גם בהתמודדות עם כלי שיט ממולכדים בלב הים, מצופים שיכולים לשמש כמטעני חבלה לכל דבר ועם מקרים שבהם חומרי נפץ בלב הים מאיימים להתפוצץ ולהסב נזק. "זו תחמושת שהיא מאוד זמינה והיא מאוד זולה, במיוחד אחרי הקריסה של לוב ובאופן חלקי גם של סוריה. מאוד קל להשיג חומר נפץ ולהרכיב את אמצעי החבלה האלו בלב הים".
צוללים במקומות שאף אחד אחר לא מגיע אליהם
במסדרונות הילת"ם, אי צבאי בתוך נמל חיפה האזרחי, אפשר לראות תמונות מרהיבות של פעילות היחידה בכל אתר צלילה שאפשר לחשוב עליו בארץ – במפרץ אילת, לאורך כל חופי הים התיכון, מהכנרת ואפילו – מים המלח. התמונות צולמו בעומקים שונים וממחישות באופן מלא את כל מה שהיחידה הזו מסוגלת אליו וחושפות את הפלגה השנייה ביחידה – פלגת הצוללים.
"פלגת הצוללים עוסקת בכל הנושא של הצילום התת ימי, מה שמשמש אותנו בכל הניסויים שאנחנו עורכים, הסקרים התת ימיים שאנחנו עושים במקום להספין את הכלים, שלייה של כלי שיט טבועים מקרקעית הים, ריתוך וחיתוך תת ימי למטרות אחזקה, טיפול ואחזקה של המצופים שמסמנים את הגבולות הימיים של הארץ, ליטוש המדחפים של כלי השיט ועוד", מסביר אורן שפורש בפנינו שלל פעילויות שהפלגה לוקחת בהן חלק. "היום יש לנו צוללים במפרץ אילת שעורכים סקר של הגדר סביב הבסיס באילת כדי לבדוק אם יש צורך לשפץ אותה. בכנרת הם עוסקים באיתור של הטייס יקיר נווה שהתרסק עם המטוס שלו שם בשנות ה-60. עם השנים נוצרה הרבדה על השרידים של המטוס, אז הם ממש מחפשים שם בבוץ. הצלחנו לא מזמן למצוא את שעון היד שלו", הוא אומר בגאווה.
אתר צלילה נוסף ולא שגרתי בכלל בו פועלת הפלגה הוא חוף קליה שלשפת ים המלח. "עם השפך בחורף, מגיעים לקרקעית שם מוקשים ישנים של האנגלים משנות ה-40 וה-50. אותם החבר'ה עוסקים באיתור של המוקשים האלה שצריך להשמיד אותם כדי שלא יהוו סכנה עם נסיגת ים המלח". את משימת הניטרול, כמובן, מבצעים אנשי החבלה.
פלגת הצוללים, נראית אמנם כמו הצד הפאסיבי של היחידה, אך לא כך הדבר. בעוד שפלגת החבלה עסוקה ביומיום באימונים, משימות מיוחדות במסגרת הבט"ש ובשמירה על מוכנות למלחמה, פלגת הצוללים פועלת באופן מבצעי לאורך כל השנה כאשר הם פועלים במיקומים שמהווים בעבורם סכנה ממשית כמו הגבול עם לבנון, משולש הגבולות של ישראל, ירדן ומצרים בים סוף ומול חופי רצועת עזה. את הפעילויות הם מבצעים כשסביבם גיבוי ואבטחה של שייטת הדבורות של חיל הים.
הכשרה רב תחומית
הילת"ם שבראשית ימיה קיבלה רק צוללים מנוסים עם מוניטין ממועדוני הצלילה האזרחיים, מנהלת משנות ה-80 כאמור, הליך של גיוס סדיר ליחידה והכשרה בקורס מקצועי שמקנה ללוחמים את כל הכלים הדרושים להם מאפס. "אנחנו מקבלים אנשים מסנפיר. בקורס הצלילה של סנפיר, אנחנו מסמנים את הצוללים הטובים ביותר ובוחרים אותם אלינו ליחידה", אומר אורן. "הם מגיעים אלינו ואנחנו מכשירים אותם למשימות הצלילה ברמה הכי גבוהה שיש כשהכל נעשה בהדרגה כשתוך כדי הקורס אני כבר משלב אותם בפעילות של היחידה", הוא משתף בתהליך ההכשרה הייחודי כל כך של היחידה הקטנה והאקסלוסיבית שהפכה לביתו השני וגם לבייבי שלו.
החבר'ה המיועדים לפלגת החבלה, כך מסביר יואל, עוברים פרק הכשרה מיוחד ביחידת יהל"ם (היחידה ההנדסית למשימות מיוחדות) ומשם מגיעים ליחידה כשהם בן כלאיים של צוללים מעולים וחבלנים מקצועיים. בפאן המקצועי, פלגת החבלה פועלת יחד עם יחידות מיוחדות נוספות בתחום החבלה – כאשר קיימים למידה הדדית ויחסי גומלין שהציבור לא מכיר. "אם יהל"ם יודע להתמודד עם רכב ממולכד, אני יודע להתמודד מול סירה ממולכדת", אומר יואל. "במתארים מסוימים אנחנו עובדים ממש כתף אל כתף יחד עם הלוחמים של היחידה אם זה על כלי שיט כדי לבצע סריקה. את אותו הממשק יש לנו יחד עם עוקץ, יחידת הכלבנים שאנחנו עובדים איתם גם במתארים ימיים. אלו יכולות שפיתחנו בשכונה הזו שאנחנו חיים בה שהיא לא מאוד ידידותית בעיניים האלו של חבלן". באותו ההקשר מזכיר אורן גם את משטרת ישראל שהיא שותפת עשיה מרכזית של הפלגה.
בשל אופי הפעילות והמקצועות שנרכשים לאורך זמן, רבים מאנשי היחידה הם אנשי קבע ותיקים, מבוגרים בעלי משפחות שמלווים אותה כמה עשורים. אלו הם למעשה הצוללנים המנוסים ביותר בארץ שמכירים כמעט כל חלקת ים בטריטוריה של מדינת ישראל. כשהם בוחרים להשתחרר, כך מספרים ביחידה, הם לא עוזבים את הים וממשיכים לצלול, אלא שלמטרות שלום, כשהם מצטרפים כשותפים במועדוני צלילה ומקימים כאלו בעצמם.
כשאנחנו חוזרים ליבשה, אחרי סאגה של גלים מטלטלים ובטן מתהפכת, הדבר הכי מורגש הוא השקט - אין הקפצות, והרעש הוא בכלל מהסטי"לים שעוגנים בנמל. בתוך היחידה הדברים מתנהלים על מי מנוחות, כמו אגם רוגע. התקשורת בין האנשים היא כנראה בשפה שרק מי שנמצא במצבי לחץ תחת המים בלי לדבר מכיר. עושה רושם שזה לא מקרי והחבר'ה כאן מכורים לפסקול הצלול שמתחת לפני המים - כנראה שהם מבינים היטב שרק מים שקטים, חודרים עמוק.
